סתיו, קומונרית מקן מבשרת ציון, מספרת על מפגש הפסגה בין ההנהגות של שכבות יא, יב וחוות ההכשרה ועל הדילמות הגדולות של התנועה ביחס להגשמת הציונות.
קוראים לי סתיו ואני קומונרית בקן מבשרת ציון, מגרעין רועה בירושלים ובסוף שבוע הקודם אני ושלוש חניכות שלי מהקן מקבוצת כבקב"ש (יא'), נפגשנו ברביד לסמינר מפגש פסגה שבו כלל נציגי מועצת שביעיות (יא'), מועצת שמיניות (יב') ואותנו, נציגי המועצה של שכבת החוות. בסמינר שוחחנו והעלנו דילמות וקשיים סביב הנושא "ציונות" – הנושא המרכזי של המועצה החינוכית של תנועת הנוער שתתקיים בשנה הבאה. 
במעגלי דיון מעורבבים של קבוצות ההנהגה, דיברנו על המושג 'ציונות' – מה זה בכלל.. ההיסטוריה של הציונות.. איפה היא פוגשת אותנו כיום.. שוחחנו על ההחלטות בוועידה העשירית שעסקו בהגשמת הציונות ועל מה זה דורש מאתנו בתור חברות ומדריכות בתנועה ומה הקשיים שעולים סביב זה במעגלים השונים בתנועה. אבל גם על הכוח הגדול שטמון בכל אחת מאתנו ליצור את השינוי ולקחת אחריות על התנועה וכלל החברה הישראלית.
לי אישית היו המון שאלות כנות וחוסר הסכמה ביחס לציונות בתור חניכה בבוגרת, והשנה לקראת סמינר "משלחת אמצע" ולקראת הגיוס שלנו לנח"ל, הצפנו את הדילמות והשאלות יחד כגרעין ושאלנו: איך אנחנו מצליחות לקחת את אתגרי הציונות ולהכליל בהם את כלל החברה בארץ? עם כל גל הירידה מהארץ ואנשים שמדברים על כך שהם לא רוצים לגור יותר בישראל, הציונות עוד קיימת בנו בכלל? האם אנחנו בדרך לסופה של הריבונות השלישית? האם יש קשר בין הנושא הגדול הזה, "ציונות", למה שאנחנו עושות השנה בחוות ההכשרה?
ביחס לתהליך שעברנו, לקראת הוועידה העשירית והשנה כגרעין, והשאלות שהצפנו במפגש פסגה, אני יודעת שהצלחתי להבין כל מיני דברים ביחס לנושא ומה זה אומר ודורש ממני כיום.
אני יודעת שהציונות היום היא הבחירה שלי ליצור חברת מופת מוסרית פה בארץ. בישראל. לגור פה. להתמודד ולקחת אחריות על החברה הישראלית על כל רבדיה ולא סתם לזרוק סיסמאות יפות באוויר. לבחור באמת בציונות שמכילה את כלל האוכלוסיות. ולהתמודד מול הקשיים שבדרך. להמשיך לקיים את הרעיון של מדינה יהודית דמוקרטית פה בארץ. לצאת לחוות ההכשר. לחנך את החניכות והחניכים שלי. ועוד שלושה חודשים להתגייס עם הגרעין שלי לנח"ל.
אין לנו את האפשרות להתחמק מהאחריות ואין לנו את האפשרות לטשטש תהליכים נוראיים שהולכים ומתעצמים בחברה שלנו. אחריותנו כתנועה וכמדריכות בפרט, היא להוות את הגרעין הקשה והמנהיג לציונות ולהיות מחויבים להגשמה שלה בחיינו.
מצפה לנו עוד תהליך ארוך וחשוב ועוד הרבה שאלות לשאול ואתגרים לא פשוטים בדרך.
שיהיו לנו המון בהצלחה. לעבודה להגנה ולשלום, עלי והגשימי!
#מקוםשלילשנות
בוועידה העשירית שהתקיימה בקיץ 2015, התקבלה החלטה ברוב מוחץ שעל התנועה להיאבק בהומופוביה, בין היתר באמצעות ציון יום הבנ"ה. באותם שעות בהם התקיימה הועידה, כשחניכי התנועה בעיצומם של דיונים בנושא החלטות ודילמות על החברה הישראלית, נודע כי שירה בנקי ז"ל מתה מפצעיה לאחר שנדקרה באכזריות במצעד הגאווה בירושלים.
חניכי קן מצפה רמון ביום הבנ"ה
פחות משנה לאחר הרצח הנורא, החלטנו להקדיש את הפעילות של יום הבנ"ה לזכרה של שירה בנקי ז"ל. שירה הייתה נערה ביקורתית שלא וויתרה על הבעת דעתה, ולוחמת אמיתית עבור צדק ושוויון. אנחנו רוצים לראות בשירה סמל לבני ובנות הנוער בתנועתנו, שילחמו כחלק ולצד כל אוכלוסייה בחברה הישראלית שעדיין לא זוכה לשוויון ועדיין סובלת מאלימות ובריונות.
במהלך היום הבינלאומי נגד הומופוביה תעבור פעולה שנכתבה במיוחד לציון יום הבנ"ה לעשרות אלפי חניכים בכל הקבוצות משכבות ח'-יב'. בפעולה יפגשו החניכים עם סיפורי החיים של להט"בים ועם ההומופוביה איתה נאלצים להתמודד. בנוסף, יתקיימו דיונים על ההישגים שיש לקהילה הגאה במדינת ישראל לצד התגברות גילויי האלימות.
פרויקט נוסף שמובל ע"י התנועה לציון יום הבנ"ה הוא ימי עיון מיוחדים בנושא המאבק נגד הומופוביה בחמישה בתי ספר מקצועיים בהם מתקיימת פעילות של הנוער העובד והלומד. יום העיון הייחודי הוא תוצר של שיתוף פעולה בין מערכות בתי הספר, המדריכים החברתיים מהנוער העובד והלומד וצוות 'לגדול להט"ב בישראל' – להט"בים בוגרי התנועה המספרים את סיפורם האישי. ביום העיון ידונו התלמידים על ההומופוביה בבית-ספרם, איך היא משליכה על חייהם, ועל ביטויי הומופוביה בתרבות ובפוליטיקה. מעבר לפעילות החינוכית, ישתתפו חניכי הנוער העובד והלומד באירוע בתל אביב לציון יום הבנ"ה שמתקיים ביום חמישי, 19.5, ומאורגן ע"י ארגון הנוער הגאה והמרכז הגאה בעיריית ת"א.
בגיל 15 התאהבתי בבחור.
זאת כמובן לא הייתה הפעם הראשונה, אבל הפעם הזאת הייתה הכי חזקה, משמעותית, ובעוצמה שאי אפשר היה להתעלם ממנה. עד אז עוד סיפרתי לעצמי (ולאותו בחור, שיצא בפניי כבר מהארון) שאני מאוהב במישהי אחרת. בעודי מגיע הביתה, טרוד מאוד מהתחושה המוזרה בבטן, פתחתי ויקיפדיה בערך "הומוסקסואליות" והתחלתי לקרוא. הבנתי באופן ראשוני שאמנם מדובר בחיים של מאבק, לא יהיה קל, אבל שזה דבר טבעי שלא אומר עלי שום דבר רע. "מגניב," חשבתי. "בוא ננסה!" המשך הסיפור – וידוי, החלטה, זוגיות ראשונה, קשר מקסים שנמשך כמעט שנתיים.
מחר, ב-17 במאי, חל יום הבנ"ה, או בשמו המלא היום הבינלאומי נגד הומופוביה (או להט"בפוביה). יום זה מציין את ההחלטה ההיסטורית להוציא את ההומוסקסואליות מרשימת הפרעות הנפש האמריקאית (DSM) לפני 26 שנה, בשנת 1990, ולהכיר בכך שמדובר בהתנהגות אנושית "נורמלית". בכל שנה ביום הזה אני מסתכל על הנער שהייתי לפני 11 שנה ומבין שללא ההחלטה הזאת הייתי כנראה מבין על עצמי דברים אחרים לגמרי ברגע ההוא שחיפשתי את עצמי בויקיפדיה. אותה החלטה היוותה אחת מנקודות השיא של המאבק למען זכויות להט"ב (לסביות, הומואים, טרנס ובי). מאז, אפשר לומר כי החוקים והייצוג במדיה ברבות מהמדינות המערביות, בהן ישראל, מבטאים הכרה הולכת וגדלה בלהט"בים.
אז רגע, בעצם… אם זה המצב היום – למה לציין יום שמוקדש ל"מאבק בהומופוביה"?
הכרה מוסדית היא ללא ספק דבר חשוב, אך היא ממש לא מספיקה (מה גם שיש עוד הרבה לאן לצעוד). בסיפור המרגש שתואר לעיל חסר פרט חשוב: במשך שנתיים של קשר נאלצנו להסתיר את היותנו זוג מרבים מחברינו ובטח שמהמשפחה. פחדנו. וגם 11 שנים אחרי, בהווה, אני יודע שעדיין היינו מפחדים, למרות האמירה הרווחת ש"העולם התקדם".
ואיך לא נפחד?
כש"הומו" היא עדיין הקללה הרווחת ביותר בבתי הספר, במגרשי הספורט, בעבודה, בצבא וכמעט בכל מקום.
כש"לצאת לסבית" ממשיך להיות כינוי גנאי ופחד ממשי לכל בת שמחליטה לנסות ולפרוץ את גבולות המגדר ולהתנסות בעיסוקים "גבריים" או סתם להתלבש "אחרת".
איך לא נפחד, כשממשיכים להתייחס בבית הספר אל הנער הטרנס כילדה שסתם מחפשת תשומת לב.
כשהשפלה של מי שסוטה ולו במעט מדרישות המגדר הינה נוהג קבוע בבתי הספר, ורבים המקרים בהם האצבע המאשימה מופנית כלפי הקורבן.
איך לא נפחד, כשממשיכים לא לקחת ברצינות את הנערה הביסקסואלית ומוחקים את זהותה.
כאשר בני נוער שיוצאים מהארון מסתכנים גם היום בגירוש מהבית.
איך לא נפחד, כאשר בתי ספר רבים לא טורחים כלל לדבר על הנושא, או מרשים לעצמם לטעון ש"אצלנו בבית הספר אין הומואים ולסביות".
כששנאה עצמית הופכת למנת חלקם של להט"בים רבים.
איך לא נפחד, כשנשים טרנסיות נופלות קורבן לאלימות קשה באופן יומיומי, ואז נתקלות במשטרה אטומה וטרנספובית.
כששוב ושוב ברחובות העיר ניתז דמם של אנשים שכל "פשעם" היה ללכת יד ביד בפומבי – הנה רק לפני שבועיים הרימה מפלצת ההומופוביה את ראשה המכוער באילת וברחובות.
איך לא נפחד, כשאך לפני כמה שנים, במרכזה של תל אביב, נכנס אדם אכול שנאה למועדון נוער להט"בי וירה לכל עבר, משאיר אחריו אחד עשר פצועים ושני הרוגים – ליז טרובישי וניר כץ ז"ל.
איך לא נפחד, כאשר לפני שנה בלבד, במצעד הגאווה בבירת ישראל, שירה בנקי, נערה בת 16, נרצחה רק משום שבאה לתמוך בזכותם של להט"בים לחיות את חייהם כאזרחים שווים במדינה שלנו.
אסור להתבלבל. להט"בופוביה קיימת סביבנו ובתוכנו גם היום. ועלינו, ביום הזה ובשאר ימות השנה, להיישיר אליה מבט ולהילחם בה ביחד.
אותו קשר ראשון שלי, דבר שאמור היה להיות פשוט כביכול, הצריך פרץ של אומץ ומרד נעורים מצד שנינו. אך נדרשו הרבה כוחות בשביל לתחזק את האומץ הזה, כי מהרגע הראשון, הקשר הביא עימו תגובות הומופוביות לא פשוטות – החל מאמא של חברה טובה שאיימה לספר להוריי והביאה את בתה לנתק את הקשר איתי, ועד העיקצוץ הזה שעד היום מלווה אותי לפעמים כשחוצים כביש יד ביד, קול בראש שאומר לי לחצות מהר, שלא ניפול על נהג הומופוב ועצבני שיחליט לעשות מעשה ולדרוס אותנו. בתוך כל זה, התמזל מזלי באותה התקופה שהקן שלי הצליח להיות מקום מפלט מכיל ומקבל, על אף שאז המודעות לנושא בתנועה הייתה רק בתחילת דרכה, כך שלא הייתי לבד. רק כך הצלחתי אני לעמוד על שלי בכל זאת ולהיות מי ומה שאני באמת.
בשנתיים האחרונות אני מדריך ב"לזלי", מועדון נוער גאה בעפולה ע"ש לזלי פיינברג. המועדון פועל כחלק מסניף עפולה של הנוער העובד והלומד, ומהווה מרחב תנועתי, בטוח ופתוח לבני נוער להט"בים מכל איזור הצפון ולכל מי שרוצה לשאול את עצמה/ו שאלות בנוגע למגדר ולמיניות שלו/ה. המקום ומועד המפגש נשמרים בסוד בכדי לאפשר לחניכים להגיע מבלי לפחד להיחשף.
ההדרכה בלזלי מזכירה לי בכל פעם מחדש כמה חסרים מקומות כאלה, בהם אפשר פשוט להרגיש בטוח להיות אתה עצמך, כמה שהחברה בה אנחנו חיים איננה כזאת. כל פעם מחדש אני נפעם מכמה שהשיחה המשותפת על הנושא ועצם המפגש האנושי במועדון יוצרים קודם כל את תחושת הביטחון שמאפשרת לפזר את הפחד ואת חווית הבדידות של הארון, אותה חווים כל נערה ונער להט"בים. למאבק בלהט"בופוביה קל יותר לצאת כשאתה יודע שאתה חלק מקבוצה, חלק מתנועה שחרטה על דגלה את הגשמת שוויון ערך האדם.
השנה תציין התנועה את יום הבנ"ה דרך הוצאת פעולה בנושא לכלל הקבוצות בשכבה הבוגרת בקנים וסניפים ברחבי הארץ והדרך העברת ימי עיון בנושא יום הבנ"ה במספר בתי ספר מקצועיים. בנוסף, ישתתפו חניכי התנועה באירוע לציון יום הבנ"ה אשר יתקיים ב-19.5 בתל אביב ומאורגן ע"י ארגון הנוער הגאה והמרכז הגאה בעיריית ת"א.
השנה נקדיש את הפעילות לזכרה של שירה בנקי ז"ל. שירה הייתה נערה ביקורתית שלא וויתרה על הבעת דעתה ולוחמת עבור צדק ושוויון. אנחנו רוצים לראות בשירה סמל לבני ובנות הנוער בתנועתנו, שילחמו כחלק ולצד כל אוכלוסייה בחברה הישראלית שעדיין לא זוכה לשוויון ועדיין סובלת מאלימות ובריונות.
הכותב הוא פלג שדה, חבר בתנועת דרור ישראל ומדריך במועדון הנוער הגאה "לזלי" של הנוער העובד והלומד בעפולה.
בתור ילדה, עירונית לחלוטין מכפר סבא, למדתי במסגרת תכנית הלימודים של בית הספר בחווה החקלאית איך לגדל גזר והתנסיתי בפעם הראשונה בקטיף של גידולי שדה. בקן של נוער העובד והלומד, כמו בשאר תנועות הנוער, נהגו לקיים בשבועות הקיץ "מחנות עבודה" בהם בני נוער עירוניים מסייעים לעבודה החקלאית בקיבוצים ובמושבים. מפעלים חינוכיים אלה, כמו גם ימי העבודה שהיו נהוגים בבתי הספר של המנהל לחינוך התיישבותי, התבססו על הידיעה כי החקלאות היא חיונית עבור החברה הישראלית כולה ועל הידיעה שעבודה חקלאית יכולה להיות מחנכת בפני עצמה- לקשור ביננו לבין ארצנו, להפוך אותנו לאנשים עובדים ויצרניים. אז, לפני בסך הכל עשרים שנים, ידענו היטב שהחקלאות חשובה לנו, שעתידנו בה. התגאינו בפיתוח, בקדמה ובידיעה שכאן, בארץ ישראל, העם היהודי מתקיים וניזון מעמלו שלו.
לצערי, בעשור האחרון המדינה מנהלת מאבק עיקש בחקלאים. יש בממשלה מי שחושבים שאם יעוררו קצת יותר תחרות בין החקלאים, יצמצמו את תמיכות המדינה, יפתחו את השוק לייבוא אז יפחתו פלאים המחירים לצרכן. הניסיון להוריד את יוקר המחייה נעשה על גבי החקלאים תוך התעלמות מוחלטת מפערי התיווך העצומים של רשתות השיווק. משמעות הדבר עתידה להיות צמצום משמעותי של היקף החקלאות הישראלית והפיכתה לריכוזית ומנוהלת ע"י חברות ענק. תהליך זה עתיד לחסל את הקשר שבין החקלאי-המתיישב לבין אדמתו. באזורים פריפריאליים כמו הערבה או הגליל העליון תעורער לחלוטין היכולת להתקיים, הביטחון התזונתי בישראל יהיה כפוף לייבוא- כלומר משמעות של הפסקת טיסות לארץ או חרם בינלאומי תהייה קשורה ישירות למזון הזמין.
בתוך התהליך הזה משתנה היחס לחקלאים. מי שפעם היו חלוצים בעלי תפקיד כלפי החברה הישראלית, הפכו בעיניי המדינה לשחקנים בודדים בשוק קפיטליסטי שכל רצונם הוא הון כלכלי. קשה להסביר לנערי האוצר שהחיים במושב אביבים, שרוב תושביו מתקיימים מעבודת הלול המשפחתי, השוכן במרחק של פחות מקילומטר ממארון א-ראס שבלבנון, הם לא בדיוק חיים של הון כלכלי ושאולי פתיחת השוק לתחרות פרועה תפגע דווקא באותם אנשים.
מעבר למאבק הציבורי והפוליטי החשוב אל מול הרפורמות המתגבשות, אני מאמינה שנדרשת פעולה חינוכית רחבה בקרב בני הנוער המחדשת את יחסנו לחקלאות. היא מכובדת, היא חשובה, היא משמעותית. ממש כמו שלימדו אותי אז בחווה החקלאית. אנו לא מנהלים כאן מאבק כלכלי גרידא, זהו מאבק ערכי ובני הנוער צריכים לקחת בו חלק. לצד המאבק להכרה, אנחנו יכולים לקיים גם תהליך של התחדשות ערכית וחינוכית.
לפני שנתיים ריכזתי שבוע עבודה שמקיימת הנוער העובד והלומד בקיץ ובמסגרתו מגיעים חניכים מסיימי יא' מההתיישבות להתנסות בעבודה חקלאית בקיבוץ רביד. דרך ההתעקשות שלא להשאיר פרי על העץ, המאמץ לחבר את צינורות המים ולהבין את מערכת ההשקיה והרגישות הנדרשת במלאכת הגיזום – למדו החניכים מהי קבוצה, חוו יצירה, למדו על האתגרים של החקלאות היום. הם סיימו את שבוע העבודה כשהם אוהבים ומחוברים לעבודה במטע, כשהם חברים טובים יותר ויותר מכל – אוהבים לאכול ליצ'י.
בקרוב מגיע חג הקציר – שבועות. ניתן להפוך אותו לחגיגה חינוכית של אירועים לכל הגילאים העוסקים בחשיבותה ויופייה של החקלאות שלנו. ניתן לבקש מבני הנוער מהעיר, מהקיבוץ ומהמושב להוביל פעילות זאת תוך למידה על המאבק הנוכחי.
פעילות חינוכית שכזו, תפרה גם את בני הנוער וגם את המבוגרים- היא תטעין בתוכן את המאבק ותבקש למקם שוב את החקלאות הישראלית כחלק בלתי נפרד מהמפעל הציוני – לשוב לארצנו, לעבד את אדמתנו, להתקיים בכבוד מפרי עמלנו. להיות עם עובד.
קומונרים מהמרחב ההתיישבותי בהפגנה למען החקלאיים.
השבוע, לפני שנציין את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, יציינו בישראל יום נוסף שיש לו משמעות אדירה לכל ישראל – יום הניצחון על הנאצים. מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות והסתיימה ב-8 במאי 1945 בשעה 23:50 עם כניעת גרמניה לכוחות בעלות הברית. מזה עשור חניכי הנוער העובד והלומד לוקחים חלק בשימור הזיכרון והאתוס היהודי והציוני בסיפורם של מעל למיליון וחצי לוחמים יהודים שלקחו חלק בלחימה.
השנה מציינים 71 שנים ליום בו הובסה החיה הנאצית ע"י בעלות הברית. בעקבות החלטות הועידה העשירית של הנוער העובד והלומד מהקיץ הקודם, אשר עוסקות בהרחבת האתוס הציוני והיהודי בישראל, יקיימו בתנועה יום עיון ארצי ומיוחד בנושא יום הניצחון ויצעדו לצד הלוחמים הוותיקים בצעדה הממלכתית המרכזית אשר מתקיימת בירושלים (8.5, 10:00 בבוקר). מאות חניכים מהנוער העובד והלומד יגיעו מכל רחבי הארץ כדי להשתתף בצעדה, אשר מתחילה בגן הסוס – ולאחר מכן יקיימו יום עיון וטקס תנועתי בחוות הנוער הציוני.
במסגרת הצעדה יחדשו חניכי הנוער העובד והלומד מסורת חשובה שמקורה בברית המועצות לציון זיכרון הלוחמים. בצעדות אשר היו מתקיימות במוסקבה, הייתה כל משפחה צועדת ביחד ומחזיקה שלטים עם תמונות של קרובי משפחתם אשר לחמו ונאצים והלכו לעולמם – במטרה להנציח את שמם וגבורתם. המסורת הזאת עברה עם העולים גם לארץ ישראל אבל בשנים האחרונות החלה להישחק בגלל הקושי של המשפחות לשאת לבד את הזיכרון לצד גילם המבוגר של חלק מהמשתתפים. בעקבות פנייתה של ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, החליטו בנוער העובד והלומד להמשיך את המסורת החשובה ושהחניכים יישאו בעצמם את השלטים בצעדות בשמם של המשפחות שכבר אינן יכולות לצעוד או לשאת שלטים. בכך למעשה, בוחרים לחדש את המסורת ולהפוך את הזיכרון המשפחתי לזיכרון באחריות משפחתית. 
יפית שפירא, רכזת פיתוח הדרכה לנוער דובר רוסית בנוער העובד והלומד: "בצעדה אנחנו מציינים את הקשר העמוק בין הנוער הישראלי לווטרנים ואת המחויבות שלנו להמשיך ולספר את סיפורם. המשמעות של השתתפות בני הנוער בצעדה היא להרחיב את אתוס הגבורה היהודית ולכלול בתוכו גם את היהודים אשר לחמו כנגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. אין כאן נושא ששייך רק לנוער דובר רוסית או לאלו שסבא שלהם לחם בצבא האדום – מדובר כאן בנושא שצריך להיות קרוב ללבם של כל אזרחי ישראל. כולנו חייבים את קיומנו לווטרנים שעמדו בעוז מול צבא אכזרי שניסה להשמיד את עמנו."
המנון התנועה- אני מאמין- שחקי שחקי
على اعداد نص واحد يكون معروفا من قبل كل التلاميذ في الحركة بحيث يستطيعون كلهم ان ان ينشدوه سوية.هذا النص سيشمل داخله أيضا العربية عبر ترجمة الأسطر بنهاية كل بيت ( مع وجود تكرار للحن)
اضافة لما جاء، حول اضافة السطر العربي، يجب تقصير النشيد، ل 2 ابيات كما هو متبع بالأناشيد الوطنية.
يجب اعداد نشاط – بالعربية والعبرية- يعرف الجمهوربالحركة على الافكار من وراء النشيد"أنا أؤمن" وتدرس الكلمات واللحن. يوصي المؤتمر ان قسم التوجية الشامل للحركة يحضر هذا النشاط.
الشبية العاملة والمتعلمة، عليها اصدار تسجيل منظم للأناشيد الثلاثة ويوزعوا بموقع الحركة وموقع اليوتيوب للشبيبة العاملة والمتعلمة، من اجل ان تكون متوفرة لمجمل جمهور الحركة.
5. יש לעצב את שלבי הטמעת ההמנון בגרסה הרשמית שלו ברחבי התנועה. להלן השלבים המוצעים:
– ההמנון יושר בכל מפעל ברמה הארצית הכלל תנועתית ובכל מפעל של שכבות י"ג ומעלה בגרסתו המוצעת.
سيتم غناء النشيد في كل نشاط على المستوى القطري وفي كل مركز نشاط خاص بشريحة صفوف الثاني عشر فما فوق، بصيغته المقترحة.
– ההמנון יושר בכל מפעל ברמה מעגלית/ מחוזית/ אזורית בגרסתו המוצעת לשכבה הבוגרת.
– سيتم غناء النشيد في كل نشاط على المستوى الفرعي/ المحلي/ الإقليمي بصيغته المقترحة
– ההמנון יושר ברמת הקן והסניף בגרסה המוצעת.
– سيتم غناء النشيد على مستوى القسم والفرع بصيغته المقترحة.
סמל התנועה החדש בעברית וערבית شعار الحركة:
شعار حركة الشبيبة العاملة والمتعلمة يكون باللغتين سوية العربية والعبرية .
להלן ההצעה העכשווית לסמל החדש (ייתכנו שינויים קלים בעיצוב הסופי סופי ושיפור הערבית):
שלבי יישום הסמל החדש ברחבי התנועה:
– בתחילה יעשה מערך שיווקי שיצור התרגשות באמצעי המדיה בכל המעגלים.
– في البداية سيتم تخطيط نظام تسويقي عبر وسائل الإعلام والترفيه الاجتماعي في جميع دوائر الحركة
– לאחר מכן שחרור הסמל לאמצעי המדיה השונים.
– ومن ثم سيتم نشر الشعار عبر وسائل الإعلام المختلفة.
– יישום הסמל במרכז התנועה ובכל מה שיוצא ממנו.
– تطبيق الشعار سينطلق من مركز الحركة وكل ما يتفرّع منه.
– יישום הסמל במפעלי התנועה בהדפסים.
تطبيق الشعار في مراكز نشاطات الحركة من خلال المطبوعات ومن خلال العمل على شعار الحركة الجديد في جميع مراكز النشاطات الصيفية
– יישום הסמל ברמת הקן והסניף.
– تطبيق الشعار على المستوى الفرعي.
محتوى فعالية شعارات الحركة الجدد ، سيتم تمرير الفعالية في جميع النشاطات الصيفية للفئة الكبرى