לצאת מהארון בטבריה
ואני בכלל לא התכוונתי.
זה יצא ממני באמצע שיעור חברה שהעברתי בטבריה, פשוט אמרתי את זה: "אני בקטע של בנות".
לא עבר הרבה זמן והשמועה הגיעה לכל פינה בבי"ס.
"את לסבית?" "יש לך חברה?" "איך בנות עושות את זה?" "מה? את באמת אממ…?"
הגעתי הביתה. בכיתי.
נבהלתי.
יש סיכוי שאמרתי מול כיתה שלמה שאני לסבית?
איך אני אביא אותם לתנועה עכשיו?
ואם המורים יגלו? וההורים?
אולי ההורים יגידו למנהלת ואז לא אוכל להדריך יותר בביה"ס?
והאמת, שפשוט פחדתי. פחדתי שאסובב את הגב ויתנו לי כאפה, שיזרקו עליי משהו, שירקו עליי, שירדו עלי, שישפילו אותי.
התקשרתי לרכזת "להתוודות".
"שומעת? יש סיכוי כזה ש.. אמרתי לכמה ילדים שאני בקטע של בנות. אמרתי להם שאני לסבית."
הלב דופק מהר, בראש כל מילה נשמעת נוראית יותר מהשנייה ו…
ואז פשוט דיברנו. 40 דקות דיברנו, על החיים, על יחסים, על זהות. זה היה מדהים.
ואני בכלל לא התכוונתי.
בטבריה אין להט"בים
בטבריה אין להט"בים. כמעט כולם חושבים ככה. אפילו הלהט"בים עצמם.
כי מי רוצה להישאר במקום חשוך שכזה?
"אני מת להגיע לגיל 18 ולעוף מפה"
פה ההומופוביה לא סמויה. היא גלויה. צועקת מתחנות האוטובוס הרעועות, במסדרונות בית-הספר ואפילו על קירות ביתנו, בית הנוע"ל.
חודש הגאווה הגיע, ארזתי את מיטב בגדיי הנשיים, הגבריים ומה שביניהם, ונסעתי לעבר העיר הגדולה תל-אביב, לחגוג את זהותי.
בתכנון: לצאת לכמה מסיבות, לראות סרט גאה בקולנוע (בטבריה אין קולנוע, בטח לא מסיבות…) ולצעוד במצעד. המצעד היה עבורי חוויה משמעותית ועוצמתית. הרגשתי חלק מתנועה, מקהילה ועדיין, משהו היה חסר. הייתי עצובה. הרגשתי לא שלמה.
אחרי הפעם הראשונה בחטיבה, בגוב האריות, אמרתי את זה שוב ושוב. בקול רם: "אני לסבית". הרגשתי שהפעם אני מתכוונת.
הדבקתי בבי"ס מדבקות של "הלזלי", מועדון תנועתי פתוח לנוער גאה.
מצאתי את עצמי בשיעורים, בהפסקות, שותפה לשאלות של חניכים שאין להם את מי לשאול.
נשאבתי לשיחות אינטימיות עם בנות בשכבה על קשרים, מין ואוננות.
שוחחתי עם הבנים על פורנו ומה יושב להם בראש כשאני אומרת שאני לסבית.
דיברנו על פחד ואומץ, ביטחון עצמי ואהבה.
ובעיקר, פגשתי את כל הלהט"בים ש"אין" בטבריה.
תחתית הסולם
אני כועסת. כועסת שבמקום לומר לי מה אתה מרגיש ספגתי ירידות והשפלות גם ממך.
שלא פעם החזרת גם אותי לארון.
אבל אני לא כועסת עליך. אני כועסת שזה ככה.
הרי טבריה מלאה באנשים שכל הזמן לומדים איך הם לא שווים כלום וגם אני נאבקת ללמוד משהו אחר מהחיים פה.
היית צריך את זה כדי "לעבור". היית צריכה את זה כדי להרגיש שזו לא את, שאת לא לסבית. שאת לא בתחתית. אני לא כועסת עלייך.
אולי הייתי עושה אותו דבר בדיוק.
אבל בנקודה הזו הרגשתי שיש פה עניין אחר, בפריפריה. זה לא רק על ההרגשה שאת שונה, זה על המקום בעולם. את גם ככה בתחתית הסולם, ולא זאת בלבד, מסתבר שיש עוד לאן לרדת.
ואת ה"חזק שורד" הזה אני לא רוצה. לא בשבילי ולא בשבילך.
השעה 17:00 בתל-אביב ביום המצעד, במבט לאחור פוגשת שני חניכים שלי מטבריה. לא יודעת מה גרם להם לבוא עד לתל-אביב, משערת שאותה סיבה שהביאה אותי לכאן, שמחנו לראות זו את אלה (מה שבטבריה סביר שהיה מלא בעוקצנות והומופוביה). אבל הוא קרה שם בנוף התל אביבי, ושם, זה הרגיש בבית. לפתע הייתי המדריכה, לא סתם המדריכה, המדריכה הלסבית, והפעם, זה היה לי ליתרון.
השעה מאוחרת בשישי אחה"צ ותוכניות הסופ"ש שלי כבר סגורות אבל הם? הם לא חשבו על זה עד הסוף וחוף תל-אביב נמצא כ500 ₪ מונית מחופי הכנרת שבטבריה אחרי שנגמרו האוטובוסים האחרונים.
יש לנו בית
חשוב ולא מובן מאליו שיש מקום כמו תל-אביב, ועוד יש על מה להיאבק.
אבל הבנתי מה חסר לי: להרגיש שגם בבית שלי, יש לי מקום. לי ולחניכים שלי.
כאילו גם אני הפסקתי להאמין שיכול להיות פה אחרת.
אהובות יקרות.
יש להט"בים בטבריה.
אני יודעת את האמת.
אני יודעת את האמת כי אתם סיפרתם לי.
כי בחרתן בי כמדריכה, גם אם עבר זמן.
אני יודעת על האגרופים בבטן כשמקללים "י'הומו",
על האשמה שאת נמשכת לבנות,
על השנאה של מה שאת רואה במראה,
על הנחות המוצא שלא נותנות לך מקום,
על שגורמים לך להרגיש שאת לא קיימת.
ואני יודעת עוד אמת.
שאתן מלמדות אותי מרד והגשמה בתוך המציאות הזו.
שאתן יפות ואמיצות וראויות לחיים מלאים מאלה.
זכיתן להיות אלה שידאגו שיהיה מקום לכולן.ם.
החבר הכי טוב שלי שגם הוא הומו, עזב השנה לתל-אביב. זה קשור אחד לשני?
זה שבר אותי. אני לא מתכוונת לעשות את זה. לצעוד בפריפריה זה לומר שאנחנו קיימים.
להילחם על זה שאנחנו לא בתחתית הסולם. שלא צריך להיות סולם. שכולנו שווים.
להגיד שאנחנו כל מי שאנחנו בעת ובעונה אחת בלי למחוק זהות אחת כדי לאפשר אחרת.
לא לברוח למקום אחר,
להיות בבית ולעצב אותו.
אני רוצה לבקש מכם שאת החלומות שלכן תחלמו גם פה בבית, על הבית. חוץ מהחום והלחות יכול להיות בו גם חום אחר. של יחד ושותפות.
אני הולכת לתלות דגל גאווה במרפסת הבית שלי.
והפעם אני מתכוונת.
במהלך חופשת הקיץ צפויים לעבוד כ-200,000 בני נוער. לצערנו שוק העבודה של בני הנוער מלא בניצול – בכל קיץ ישנה עלייה של 20%-30% במספר התלונות שמתקבלות אצלנו! אז לקראת החופש הגדול חשוב שתכירו את הזכויות שלכם כדי שלא יעבדו עליכם.
1. דעו אצל מי אתם עובדים! בשל תקופת העבודה הקצרה, פעמים רבות בני נוער ומעסיקים לא מתייחסים ברצינות להעסקה. בני נוער רבים פונים להסתדרות הנוער העובד והלומד מדי קיץ לאחר ש"המעסיק ברח" או שאינם מצליחים להגיע אליו לאחר שהועסקו. פעמים רבות לא ניתן לסייע להם. לכן חשוב לשמור את שם החברה והכתובת שלה (גם אם מדובר בעוסק זעיר), לצד מספרי הטלפון של המעסיקים.
2. עבודת לילה – ע"פ החוק, אסור להעסיק נוער אחרי השעה 22:00 בלילה. בקיץ ניתן להעסיק נוער עד השעה 24:00, ובלבד שהמעסיק מספק לעובד הסעה לביתו. כמו כן, קיים איסור להעסיק בני נוער מתחת לגיל 16 אחרי השעה 20:00.
3. שמירה יתרה על החיים! עבודות בקיץ מתאפיינות פעמים רבות בסחיבת ציוד כבד, עבודה ממושכת בשמש או כאמור, עבודה עד שעות מאוחרות. על המעסיק לדאוג שבני הנוער העובדים אצלו לא נפגעים, בין אם בכך שלא יאפשר להם לסחוב ציוד כבד (סחיבת ציוד כבד היא לעתים עבירה על חוק עבודת הנוער), יאפשרו להם לעבוד בצל או לקחת הפסקות ומים ככל שהם צריכים, וכאמור, אם העבודה מסתיימת מאוחר, לספק לעובד הסעה עד הבית.
4. שכר המינימום
שכר המינימום הוא השכר הקבוע בחוק שאסור לשלם פחות ממנו לעובד עבור שעת עבודה.
גם אם בני הנוער מוכנים לעבוד תמורת שכר נמוך יותר (ואפילו אם הם חתומים על חוזה המציין זאת) – המעסיק מחויב לשלם לפחות את הסכום המינימאלי הזה. – ב-1.7.16 יעלה שכר המינימום שוב, ל-4,825 ₪ למבוגרים ( שהם 25.94 ₪ לשעה, וכמפורט מטה לנוער).
להלן שכר המינימום לשעה, החל מ-1.7.16:
| עד גיל 16 | 19.52 ש"ח |
| עד גיל 17 | 20.92 ש"ח |
| עד גיל 18 | 23.15 ש"ח |
| גיל 18+ | 25.94 ש"ח |
חשוב לציין כי שכר המינימום חל על כל שעת עבודה, החל מהשעה הראשונה (כולל תקופת התלמדות או ניסיון) ותקף גם על ישיבות עבודה או שעות הכשרה שחובה להגיע אליהן.
| גיל | 100% | 125% (שעות 9-10*) | 150% (שעות 10+ – שבת*) |
| 14-16 | 18.82 ש"ח | 23.51 ש"ח | 28.21 ש"ח |
| 16-17 | 20.92 ש"ח | 26.15 ש"ח | 31.38 ש"ח |
| 17-18 | 23.15 ש"ח | 29.37 ש"ח | 24.72 ש"ח |
| 18+ | 25.94 ש"ח | 32.42 ש"ח | 38.91 ש"ח |
* – החוק אוסר להעסיק נוער למעלה מ-8 שעות, אבל אם נער הועסק במשך יותר מ-8 שעות רצופות – זהו
השכר אותו יש לשלם, כנגזרת מחוקי העסקת המבוגרים.
** – כמו כן, החוק אוסר להעסיק נוער בשבת, אבל אם נער הועסק בשבת – זהו השכר אותו יש לשלם, כנגזרת מחוקי העסקת המבוגרים.
5. שעות עבודה
מותר להעסיק בני נוער לכל היותר 8 שעות ביום, ולא יותר מ – 40 שעות בשבוע (במקומות בהם עובדים 5 ימים בשבוע, ניתן להעסיק נער 9 שעות במשמרת ובתנאי שלא יעבור את 40 השעות השבועיות). אם הועסקתם מעל מספר השעות הזה ביום, המעסיק מחויב לשלם לכם שעות נוספות משכר הבסיס (ולא רק משכר המינימום).
6. רישום הימים והשעות
מומלץ לנהל רישום נפרד של השעו והימים בהם אתם עובדים – רישום מסודר ומדויק יאפשר לכם לדעת מהו השכר המגיע לכם, ויכול לעמוד כנגד רישום השעות של המעסיק, אם אבד, נמחק או נפגם.
גם המעסיק חייב לנהל רישום מפורט של שעות העבודה של כל עובד ובסוף כל יום להחתים את העובדים על רישום השעות, בכרטיס, מחברת או אמצעים אלקטרוניים וממוחשבים.
7. גיל העסקה
במהלך חופשת הקיץ מותר להעסיק נוער החל מגיל 14, במהלך שנת הלימודים ניתן להעסיק נוער מגיל 16 בלבד, אלא במקרים מיוחדים, בהם מותר להעסיק מגיל 15.
8. הודעה לעובד
לבני נוער עובדים, חובה למסור את ההודעה המפרטת את תנאי ההעסקה עד שבוע מיום תחילת עבודתם (ולא 30 ימים כנהוג אצל מבוגרים). 90% מהפניות שהגיעו אלינו מעידות על כך שהמעסיק לא העביר לעובד הודעה לעובד כקבוע בחוק!
באותה הזדמנות נדגיש כי בתחילת ההעסקה חלה על המעסיק גם החובה להחתים את הנער העובד על כרטיס עובד (טופס 101). – אם לא חתמתם על טופס 101 בתחילת העבודה או לא קיבלתם הודעה לעובד תוך שבוע – אתם חשופים לפגיעה וניצול במקום העבודה!
9. ניכויים מהשכר לבני נוער
ניכוי מיסים – נער שמשתכר מתחת ל-7,613 ₪ ונערה המשתכרת מתחת ל-8,516 ₪ פטורים ממס הכנסה, ביטוח לאומי ודמי בריאות!
קנסות ועונשים כספיים- קנסות ועונשים כספיים, כולל ניכוי בגין נזק כספי שנגרם ע"י העובד, נחשבים על פי חוק לניכויים שלא כדין והם אסורים בהחלט! כמובן שאם התגלה שנעשה נזק בכוונה, העובד חשוף לתביעה פלילית.
10. הפסקות
ביום עבודה שאורכו שש שעות עבודה ומעלה, חובה לתת לבני הנוער העובדים הפסקה של 45 דקות למנוחה, מתוכם לפחות חצי שעה רצופה. למעסיק מותר לנכות את זמן ההפסקה מהשכר, רק אם קיבלתם הפסקה של חצי שעה רצופה לפחות.
11. החזרי נסיעות
בנוסף למשכורת, כל עובד צריך לקבל החזרי הוצאות עבור הנסיעה לעבודה וממנה. החוק מחייב מעסיקים להחזיר רק את הסכום המינימלי הדרוש לבני הנוער כדי להגיע לעבודה ולחזור לביתו ואינו מחייב להחזיר סכום העולה על 26.40 ₪ ליום עבודה.
עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מטרים (או במרחק 2 תחנות אוטובוס) ממקום עבודתו, אינו זכאי לקבל החזר הוצאות נסיעה. אם עבדתם עד שעה שבה כבר אין תחבורה ציבורית לביתכם, על המעסיק להחזיר לכם את הוצאת הנסיעה במונית, לרוב כנגד הצגת קבלה.
12. חופשה שנתית
בני הנוער העובדים זכאים ל 18 ימי חופשה בשנה המשולמים על ידי המעסיק (במשרה מלאה). במידה ולא נוצלו ימי חופש אלו – יש לשלם את פדיונם (פיצוי כספי בשווי ימי החופש הללו) עם סיום העבודה. במידה ועבדתם על פני פחות מ- 75 ימים אתם זכאים לתשלום חופשה בסך- 4% משכרו הכולל.
13. סביבת עבודה בטוחה
יש לתדרך כל עובד ועובדת בדבר הסכנות העשויות להיות כרוכות במסגרת תפקידם בעבודה, וכן במידת הצורך לספק להם ציוד מגן אישי כנדרש בחוק. נציין כי ישנן עבודות בהן אסור להעסיק נוער (כמפורט ברשימה של משרד הכלכלה) ובכל אופן יש להעניק תשומת לב מיוחדת לנוער מבחינת בטיחות בעבודה.
כמו כן נציין כי יש ליצור סביבה בטוחה ברבדים נוספים: מניעת הטרדה מינית בעבודה ומודעות ליחסים שבין העובדים לעובדות, כל שכן בין מנהלים\אחראים לעובדות, תליית התקנון או תמצית החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה. יש לדאוג להגעה בטוחה של העובדות והעובדים בגילאים אלה הביתה בשעות החשיכה, ובפרט לאחר סיום שעות התחבורה הציבורית.
14. ניתן לפנות להסתדרות הנוער העובד והלומד – האיגוד המקצועי לנוער בטלפון 1121*, באתר www.minimum.org.il או בפייסבוק.
שני אמנים מארצות הברית בעלי שם בינלאומי בתחום האמנות החינוכית קהילתית, מקס פרידר ויואל ברגלר, הגיעו לשכונת גיבורי סיני בעכו במסגרת יוזמת Artolution, רשת של אמנות קהילתית-בינלאומית, לפרויקט קהילתי מיוחד במינו.
האמנים הגיעו למרכז לקיום משותף של תנועת הנוער העובד והלומד כדי להדריך את החניכים בתהליך יצירת ציור קיר ענק לאורך קירות המועדון המבטא את סיפור השכונה ואת חלומותיהם לעתיד לשכונה, למועדון, לעיר ולעצמם.
החניכים העלו רעיונות רבים שבסופו של דבר חוברו לסיפור אחד ומרהיב ביופיו.
בפעילות צביעת המועדון השתתפו חניכי הנוער העובד והלומד מהשכונה, ערבים ויהודים, ביחד עם מדריכים מתנועת דרור ישראל והורים שהגיעו לעזור.
הציור התייחס לקיום היהודי ערבי בשכונה, הן בתהליך והן בתוצר.
ליאת הררי, מדריכה במועדון: "שירה, אחת החניכות, הייתה צריכה עזרה בלצייר כוכב, אז ביקשתי ממייסון שתעזור לה והיא עזרה לה. בנוסף, הילדים חלמו על עולם ללא גזענות ולכן המד"ציות ציירו שני גברים, אחד יהודי אחד ערבי למרות שלא ברור בדיוק מי זה מי, קוראים יחד בספר דת, שכתוב עליו בעברית ואהבת לרעך כמוך ובערבית ציטוט מהקוראן."
סיפור הציור:
פנים של חניך בשכבה מתבגרת במועדון כדוגמה לילד בשכונה, יוצאות מראשו המחשבות והחלומות שלו כגון: להיות שחקן כדורגל, אופניים חדשות, להגיע לירח, לראות חיות מיוחדות, השלום בדמות יונת השלום, עולם בו כל האנשים שווים והדתות שוות.
אח״כ יש ילדים שמבטאים את ילדי השכונה – ילדים שונים בכל מיני צבעים, מעליהם יש ציפורים שמבטאות את החופש שיש כשאין גזענות. הקיר ממשיך לחומות עכו עם ילדים מטפסים וקופצים מהחומות ומשם לים שמעבר לחומות עם ספינה גדולה שמזכירה קצת את סירות הדיג של עכו אך גם מזכירה את תיבת נוח. בתיבה יש חיות ממינים וסוגים שונים, חלקם בצבעים ריאליסטיים וחלקם לפי הדמיון של הילדים, הסירה מבטאת את היכולת של יצורים שונים אחד מהשני לחיות יחד ולבנות יחד בית כמו המועדון.
הפרויקט בחסות: השגרירות האמריקאית, בשיתוף פעולה בין העמותה לפיתוח קהילתי עכו, למרכז לקיום משותף של הנוער העובד והלומד עכו.
בסופו של דבר המדריך במחנה – או בשמו החדש "המהנדל" (מדריך-מהנדס-מנהל) אחראי על קבוצתו במשך כלל ימי המחנה, הוא צריך להדריך אותם 24 שעות ביממה, הוא צריך להפעיל את קבוצתו במקום נתון ולא משתנה (להבדיל מטיול), הוא צריך להיות יצירתי ולמלא את הזמן בהנאה, יצירה ומשמעות.
הוא צריך להפעיל את חניכיו בפעילות שהחניך מבין שהוא יכול לבצע ולהצליח בה – הוא צריך לעזור לחניכיו להצליח (לא לעשות בעצמו) – והוא צריך לדאוג שכולם יעשו זאת!
אבל תכלס, מה הוא עושה:
אחד המרכיבים הם הדאגה שהחניכים יפעלו ולא הוא המדריך עצמו – שזו בעצם מלאכת בניית האחריות והעשייה בקרב החניכים
חוברת המהנדל הינה כלי משמעותי לארגון וניהול המחנון הקבוצתי של השכבה הצעירה וניתן להשתמש בה בדרכים רבות
רעיונות לשימושים לחוברת המהנדל:
לסיכום, צירפנו כאן הצעה ללוח מחנאות לקן אשר יכול בקיץ גם להפוך ללוח מחנאות קבוצתי למחנה (מצומצם יותר) – כל החומרים המופיעים כאן ועוד ניתן להוריד מהפוסט שהכנו במיוחד לנושא – פשוט להוריד ולהכין – טוב לקבוצות בצעירה או להכנה למדריכים
מחנות הקיץ הקניים הינם השיא של הפעילות השנתית: כל הקן מתקבץ ל3-6 ימים קסומים של חוויה, סיפור, אתגר, חברות והמון המון כיף. ידוע שמחנה טוב הוא מחנה שהאוירה בו מכניסה לסיפור המסגרת ובכלל מרשימה ומהנה. אחד הדברים המרשימים ויוצרי האוירה הם המבנים המחנאיים ההנדסיים. מבנים אשר משמים לנוי אך גם כפונקציות ממשיות במחנה: שער כניסה, תורן, מרכיב במסדר, נוי ושעשועים. חוויה של יצירה, עבודת צוות, בנייה וכייף אדיר לכלל השכבה הבוגרת.
החוק הראשון של הבנייה המחנאית – העבודה בקלפים – מה הכוונה?! צפו בסרטון
סדר העבודה בבנייה – לפי סקיצה של תיבת נוח לח' המסדרים
בסרטונים מפורטים שלבי התכנון לבנייה מחנאית הנדסית ובראשן יחידת הבסיס לכל היופי והמגניבות – "הקלף". "קלף" הינו יחידה בסיסית בבנייה המורכבת מסנדות והינה דו מימדית, חיבור הקלפים יוצר את ההמרכיב התלת-מימדי של המבנה כאשר לבסוף נעטוף את המבנה. תוכנה מומלצת (חוקית וחופשית) לתכנון היא סקטצ'אפ של גוגל – תורידו ותתנסו בה. יש המון הסברים ביוטיוב על שימושים בה (מבטיחים להעלות עוד חומרים והסברים על התוכנה) אז בנתיים תרשו לעצמכם להתפרע – רק אל תשכחו לעבוד לפי הנהלים התנועתיים המצורפים לפוסט זה.
נשמח שתשתפו אותנו בתכנונים שלכם (במייל amit-yiz@noal.org.il) ובהצלחה התחקירים אצל רכזי המחוז והמהנדסים המייעצים. לתחקירים יש להגיע עם חוברת העבודה התנועתית – ניתן להוריד אותה בתחתית האתר
ועכשיו – בונוס לקוראי הפוסט:
לסיכום, צירפנו כאן הצעה ללוח מחנאות לקן אשר יכול בקיץ גם להפוך ללוח מחנאות קבוצתי למחנה (מצומצם יותר) – כל החומרים המופיעים כאן ועוד ניתן להוריד מהפוסט שהכנו במיוחד לנושא – פשוט להוריד ולהכין – טוב לקבוצות בצעירה או להכנה למדריכים
על החוויה שברביד..
לשמוע שיש מטעים(?), להתלהב שאני הולך לאכול הרבה פירות ולהגיד שאני בא להבין קצת לפני שדברים הם מורכבים יותר ממה שאני חושב ולהגיע לרביד. ככה זה התחיל החוויה שגרמה לי לחשוב כלכך דברים שונים וחדשים על התנועה. לאט לאט הבנתי שבגיזום מנגואים אין כלכך הרבה מה לאכול ושהאמת זה לא ממש משנה.. גיזום עצי מנגו במשך יומיים הייתה חוויה "חושבת" ושונה ששינתה את מה שאני מרגיש על חקלאות ועבודה, מהעבודה השחורה שצריך שהתאילנדים יעשו בשבילי וחשיבה "שהאנשים הטובים צריכים לחנך" הבנתי שחקלאות בכלל וגזימת עצי מנגו בפרט היא עבודה לא קלה בכלל. היא עבודה שדורשת חשיבה והרבה 
השקעה. הרגשתי שמה שאני עושה הוא חשוב לתנועה שלי והיום אני מזדעזע מהעובדה שמישהו יכול לעשות את מה שאני עשיתי כשהוא לא מקבל את התנאים שמגיעים לו, שהוא חי בכלכלה לא הוגנת, שהוא מנוצל, שהוא לא בוחר בעבודה וכתוצאה מכל נשללת ממנו הבחירה החופשית על חייו. הבנתי שאנשים טובים שמאמינים במה שהם עושים צריך בכל מקום, שאני חלק מתנועה שמסוגלת ליצור לעצמה עצמאות כלכלית. שאני והקבוצה יכולים לבחור לעבוד ביחד בשביל כולם ולהצליח, שקבוצה יכולה להתגבש וקשרים יכולים להיווצר סביב העבודה העמלנית. שחשוב שבארץ ישראל תהיה עבודה חקלאית פנימית ועצמאית. אני עדיין במחשבות על כיצד העבודה יכולה לעשות טוב לנפש האדם, איך זה הגיוני? אני לא עובד בשביל כסף? אפשר לעבוד ולעבוד בצורה איכותית מבלי שלנגד עיניי יהיה הכסף?
הקבוצה שנוצרה בתהליך העבודה הייתה בעלת הרכב שונה מעניין אבל סביב המטעים והעבודה נוצרו קשרים כנים ואמיתיים. הקבוצה רק שואלת כל הזמן מתי עולים שוב והפעם לא בשביל לאכול הרבה פירות אלה בשביל לעבוד שוב להרגיש את התחושה הזאת שוב שעשיתי משהו משמעותי ביחד עם עוד הרבה אנשים. אני מרגיש שאתגרתי את הגוף שלי ושבתנועה שלי יש עוד אופני הגשמה ויש עוד הרבה לאן להתפתח.
אני קורא לרכזי הקינים והמדריכים הבוגרים שפה להביא קבוצות מהבוגרת אל המטעים, להפוך את תנועת הנוער לשותפה אמיתית בפיתוח המטעים בתהליך החינוכי שעברתי פה ושתיסע באחריות על כך שבשנה הבאה יהיה 100% פרי תנועתי.
לעבודה להגנה ולשלום עלו והגשימו
שגב יב' גרעין דרך קן רמת ישי
לדף הפייסבוק של "דרור מטעים חינוכיים"
ערב טוב לכולם וחודש טוב!
מכובדי, מנהלים ונציגים של בתי הספר ממקומות שונים בארץ, מדריכים, מחנכים וחונכים מצטיינים, הורים יקרים לחניכים ומעל כולם – החניכים המצטיינים.
הערב הזה הוא סוג של דרך להביע הוקרה והערכה, הוא הביטוי הגלוי לאותה טפיחה קלה על השכם, הוא אמירה מעודדת. הוא אמור להביא לציבור הרחב את העובדה שישנם כאן חונכים וביקר חניכים שעשו דרך קשה ובהתמדה הגיעו להצטיינות.
אבל לדעתי, בערב הזה יש שתי אמירות – האחת היא המשכה של הדרך, המשכו של מאמץ משותף ומתמשך – של החניכים שקשרו את עתידם למקצוע אותו בחרו והחליטו שזו דרכם, וממצים את יכולותיהם כדי להגיע למטרה.
של המחנכים והמדריכים ומנהלי בתי הספר, שעושים לעיתים לילות כימים להנחלת ההשכלה והמקצוע לחניכים אלו.
של הנוער העובד והלומד על כל שלוחותיו ואנשיו כאן ובכל מקום אחר, ושל שאר הגופים הנמצאים כל הזמן – מאחור ומלפנים, תומכים דוחפים ומושכים, במאמץ הזה – אל המטרה.
וגם, שלנו, החונכים. מצטיינים יותר או פחות, שבאהבה וחום, ברצון וידע מקצועי, מעמיקים ומשפרים ומרכיבים ומלטשים – לא רק ידע מקצועי אלא גם מחנכים לערכים מקצועיים ומוסריים אוניברסאליים.
האמירה השנייה הינה אמירת תודה, וכמו על הערב הזה גם אני אומר תודה – בשמי ובשם שאר החונכים, אני אומר תודה לכל מי שעומד מאחורי הערב הזה ותכניו, תודה על ההכרה וההערכה.
מכובדי, לפני שעות אחדות שמעתי את האלוף במילואים וחתן פרס ישראל דורון אלמוג, דורש בפני ובשם מקבלי הפרס- ומתוך דבריו נחקק בזיכרוני אחד המשפטים היטב-היטב. "חוסנה של חברה נמדד על פי חוזקה של החוליה החלשה".
ישנם כאן מחנכים ומורים ואפילו הורים, שבשלבים מסוימים כמעט אמרו נואש. במאמץ עילאי, בהשקעה אישית ובהקרבה, חשקו כולם שיניים ונרתמנו להמשיך להיאבק על הצלתם והצלחתם של חניכים אלו על מנת שלא יפלטו ממסגרות המערכת והחברה אל שוליהן.
יחד עם זאת, טובים ככל שנהיה, קשוחים או רכים טובים ונחמדים בעינינו, או רעים בראיית חניכינו נואשים אך עיקשים ומתמידים – ככל שנרצה לחשוב על עצמנו, אין אנו יכולים שלא לעמוד נפעמים ומלאי כבוד והערכה ולהריע לרצונם נחישותם ונכונותם של חניכינו. אלו שהחליטו שזה רצונם וזה מאבקם לחיים.
אישית אני יכול לומר שלא מעט חניכים הדרכתי, בארץ ובשנים לא מעטות בחו"ל. לא בכולם נחלתי הצלחה, ואני מניח שכמעט כולנו כאבנו כישלונות של חניכים שנשרו לנו מבין האצבעות. אם כך מה עושה אותנו למדריכים וחונכים מצטיינים? כדי שנהיה מצטיינים אנו זקוקים לכם החניכים! שתרצו, שתבינו ותפנימו ותיענו לקריאה, שתיטלו על עצמכם את המשימה הקשה מכולן: להצליח. להצליח ולא להיכשל, לתת סיכוי ולא להירתע מן הסיכון והמכשולים, ולהתגבר.
ואם אתם החוליה שנחשבת לחלשה, היום הוכחתם שאתם חזקים ובלתי שבירים ובכך הפכתם אותנו לחברה טובה יותר וחסונה יותר, ואתם חלק בלתי נפרד ממנה, וממקום של כבוד!
אני מודה ומצדיע לכל החניכים והמדריכים המצטיינים כל אחד ואחת בתחומי עיסוקיהם והדרכותיהם. אני מתרגש להודות לכל מי שטרח בהפקת הערב הזה ובמיוחד לאנשי הנוער העובד והלומד – הנמלים העמלות. אני מודה לכל החניכים המצטיינים – כל אחד בתחומו, שבזכותם אנחנו כאן.
השף שמעון אלמוג, נאום החונכים המצטיינים של אזור מרכז לשנת 2016.
ביום שלישי (7.6) התקיים במרכז תרבות מנדל בתל אביב טקס חניך חונך מצטיין של הנוער העובד והלומד לשנת תשע"ו. מדובר בטקס ההוקרה המסורתי אשר מתקיים בסוף כל שנת לימודים של בתי הספר המקצועיים-תעשייתיים שפועלים במסגרת משרד הכלכלה. במהלך הטקס חולקו תעודות הוקרה לחניכים שהצטיינו במקומות העבודה במסגרת חוק החניכות בבתי הספר המקצועיים-תעשייתיים ולחונכים במקומות העבודה שהצטיינו באופן החניכה ולימוד המקצוע.
בטקס חולקו תעודות לכ-80 חניכים מצטיינים וכ-30 חונכים מ-37 בתי ספר מקצועיים מכל רחבי הארץ. מבין המצטיינים, קיבלו אותו הצטיינות גם 2 עובדים ומנהלים מרשת "פיצה-האט, שהינם הזוכים הראשונים מקרב התאגדויות הנוער שהוקמו בשנים האחרונות. בטקס ישתתפו משפחותיהם של הזוכים לצד בכירים ומכובדים ממערכת החינוך המקצועי, משרד הכלכלה וחיל החימוש.
אותות ההצטיינות שחולקו בטקס היו השנה בסימן מורשתו של ישראל גלילי ז"ל. סיפורו של גלילי, ממקימי הנוער העובד (המזכ"ל הראשון של התנועה בגיל 16), ממקימי קיבוץ נען, בכירי מפקדי ההגנה ואיש ציבור משמעותי בהיסטוריה של מדינת ישראל, הוא סיפור ממנו ראוי לשאוב דוגמא ומופת לנערים עובדים ועליו ראוי לחנך את חניכי החינוך המקצועי.
מטרת הטקס היא להוקיר את פועלם החשוב של אלו שמכשירים את עצמם להיות בעלי מקצוע ולתרום בדרך זו לחברה ולהזכיר לכולנו כי חברה לא יכולה להתקיים ללא פועלם של בעלי המקצוע. במציאות הישראלית, בה המילה "עבודה" מאבדת מכבודה ומערכת החינוך המקצועי נתונה לפגיעה ומתקפה מתמשכת, חשוב לחזור ולציין את המסגרות החשובות הללו ואת תרומתם לבניין החברה והמדינה.
טוהר כהן, מבית ספר תדמור, וגל יצחק, מבית ספר עמל בן עמי, נאמו בשם החניכים המצטיינים: "היום בחברה מתייחסים לבתי ספר מקצועיים כמקום של 'הזדמנות אחרונה', ולא בתור מקום של אנשים שבאים לתרום למדינה, ולקדם את הכוח של האדם הישראלי במשק. לדעתנו, בתי הספר המקצועיים הם דבר חשוב במדינה, שאי אפשר ואסור לוותר עליו. אנו קוראים למקבלי ההחלטות במדינה להסתכל ולראות את החשיבות והערך של בתי הספר המקצועיים, ולהקצות להם את המשאבים בשביל להתפתח ולגדול ולהביא את החינוך המקצועי ליותר מקומות בחברה וליותר בני נוער!"
שרית ברקאי, יועצת מבית ספר מקס-פיין ונואמת מטעם בתי הספר המקצועיים: "רעיון ההכשרה המקצועית לנוער מציג גישה חדשנית לחינוך. הוא מציג את ההכנה לחיים הבוגרים כערך וכמטרה. אנחנו לא מסתפקים בהוראה מנותקת מהמציאות היומיומית של בני הנוער. ההכשרה המקצועית לא יכולה הייתה להתקיים ללא שילוב העבודה בשכר, ותוך שמירת התנאים והדאגה לצרכי בני הנוער. החניכים הם לא עובדים של אין ברירה. הם עובדים מקצועיים, הם העתיד הטכנולוגי של מדינת ישראל, ואנחנו גאים לפתח אצלם לא רק את עולם הידע המתקדם והחדשני, אלא גם את העבודה כערך וכמכשיר לצמיחה אישית, חברתית ומקצועית."
גיא כהן, רכז פעילות בקרן התרבות והחינוך בהסתדרות הנוער העובד והלומד: "דווקא היום, כשיש שיח ציבורי ער על המשמעות של הצטיינות במסגרת בית ספרית, חשוב לזכור שיש גם סוג אחר של הצטיינות – הצטיינות מקצועית – שבלעדיה, אין כלכלה חזקה ואין חברה איתנה. הרי אין ציונות ללא עבודה – ללא המכונאי, החשמלאי או טכנאי המטוסים. אלה אנשים שמניעים קדימה את החברה והכלכלה והמדינה זקוקה להם, אולי היום יותר מתמיד. החניכים המצטיינים, והחונכים לצדם, הם מבחינתי העתיד של החברה הישראלית ואנחנו צריכים לטפח ולעודד אותם לשאוף קדימה."
לא מזמן שמעתי שני חניכים, בני הקהילה, מתווכחים זה עם זה. אחד הטיח בשני בזלזול: יה עולה! המילים הכו בי בחוזקה.
חניכות וחניכים, אורחים נכבדים, באתי לומר לכם היום, כי מעשה העליה הוא הגדול שבמעשים. ויש בו את כל הטוב, היפה והאמיץ שבמעשי האדם.
לא סתם, חניכים וחניכות יקרים, אנו עולים לארץ ישראל, חז"ל אמרו כי "ארץ ישראל גבוה מכל הארצות", לא כי היא גדולה או עשירה יותר, לא כי יש פה אנשים שבהכרח טובים יותר, לא כי היא חזקה יותר.
מעשה העליה הוא העצום שבמעשים, כי יש בו הגשמת חלום.
קרדיט צילום: איתי יוחננוף
"מקום אחד יש בעולם שלשם איננו נפלטים, אף לא מהגרים, אלא באים הביתה – ארץ ישראל" כך כתבה עולה צעירה, בשם חנה סנש, שהשאירה מאחור בהונגריה לימודים, נגינה על פסנתר ומחזרים. כל עולה הוא חלום. הוא חלום על מקום טוב יותר. הוא חלום על השתנות ומאמץ, על שוויון ועל בית. כל עולה הוא גם מה שהשאיר מאחור: שפה ואהבות, לימודים, בעל חיים, נופים. ויש כאלה, שהשאירו מאחור את היקר להם מכל.
ארץ ישראל גבוה מכל הארצות כי היא כולה חלומות, וחלומות יפים אפשר להגשים יחד.
את הקהילה האתיופית הנהיגו מחנכים, בסיפור בתפילה ובפתגם הם חינכו דורות שלמים. ויורשיהם, הוסיפו על אלו את בתי הספר שקמו. מעשה החינוך, דומה למעשה העליה. כי כל מהותו היא לראות את האדם לא רק כפי שהוא, אלא כפי שיכול להיות. וכך, המחנכים הדגולים, ובראשם יונה בוגלה, פרדה אקלום ותמרת עמנואל, ראו את הקהילה שם באתיופיה, לא רק כפי שהינה, אלא בחזונם ראו את מה שעוד תהיה. העליה היא מעשה חינוכי.
זו היתה קהילה בעלת נביעה פנימית אדירה, שבבדידותה לא למדה ולא קיבלה, לא משכניה ולא מקהילות ישראל. "במשך כל ליל-גלותם הארוך לא חדלו היהודים מלחלום את חלום מלוכתם. לשנה הבאה בירושלים! קראנו בכל הדורות" כך כתב בנימין זאב הרצל, והקהילה באתיופיה, לא ראתה את ירושלים לא בתמונות ואף לא בשמועות, אבל היא שכנה אצלם בלב. הם לא הפסיקו לקרוא ולחנך, כל יום, כל שעה, לשנה הבאה בירושלים. כל עולה היא חלום. כל עליה היא מעשה חינוכי. קהילה שלמה שהשאירה מאחור שפה ואהבות, בעלי חיים ונופים. קהילה שלמה שהשאירה מאחור אלפים מהיקרים לה מכל. כל עולה הוא חלום. כל עולה הוא כאב האובדן.
חניכות וחניכים, בבואכם להתייצב אל מול האפליה, האלימות, הניצול והשנאה העיוורת, אל תחפשו דמויות לחיקוי מעבר לים. אל תסתנוורו מסיסמאות גדולות. הביטו אל אנשי המופת שפה ממש. שמם: אמא. סבא. אחות גדולה. לימדו מהם. חנכו לעליה. חנכו לארץ ישראל שיש בה ערבות וכבוד, לכידות וצדק. התנועה שלנו, שהיא לכם בית, תהיה גם המקום להגשמת החלומות הגדולים ביותר שלכם.
היום אבקש מכם חניכות וחניכים, אבקש מכל היושבים פה, להיות עולים. לעלות לארץ ישראל. לעלות בארץ ישראל. להשאיר מאחור את הפחדים, את הדיעות הקדומות, את הנוחות המרדימה ולעלות.
קרדיט צילום: איתי יוחננוף
لا نكتفي بتعليم ابنائنا بما هو صحيح وخطأ ، نحتاج أيضا لمتابعتهم ومساعدتهم والأهم صقل شخصيتهم وتطويرها في شتى المجالات الممكنة وذلك حتى نستطيع فهم ما يدور في رأس ابنائنا .
تعتبر رحلة ايلات والنقب التي تقوم بها حركة الشبيبة العاملة والمتعلمة احدى الرحلات الشيقة اذ يصل صداها بعدد المشتركين بالرحلة .
يتسابق الاعضاء للتسجيل ودفع رسوم الاشتراك للرحلة في فروع ومراكز الحركة في الاماكن المختلفة في البلاد،.
يحصل الاعضاء المشاركين في الرحلة على العديد من الفعاليات اللامنهجية والتي بدورها تأثر بشكل ايجابي على شخصية العضو المشارك ، بصرف النظر عن الجيل المشترك ( نخص بالذكر بان الرحلة فق ط للأعضاء والمنتسبين الجدد ذو فئة عمرية تتراوح من صف الرابع حتى السابع ).
الرحلة عبارة عن عدة برامج ترفيهية تعليمية مختلفة كمسارات المشي ، امسيات تربوية فرعية ، جولات ومسارات تعرف على مناطق وتضاريس من عمل الطبيعة ، جولات بحرية ، مسارات مشي تعليمية ، زيارة العديد من الاماكن الترفيهية التعليمية كمدينة الملوك ، المتحف البحري …
أخص بالذكر عبور المشاركين في البلدات البدوية في النقب كمحطة اولى لمسار رحلتهم الي الحنوب وذلك للتعرف على الحضارة البدوية والبيئة الصحراوية عن كثب .
تعد الرحلة كلقاء متعدد الثقافات وذلك لالتقاء العديد من الفروع الشمالية والحنوبية بمختلف مناطقها وعاداتها وتقاليدها واللهجة ، بحيث يتعرف الاعضاء على اصدقاء جدد وحضارات جديدة وثقافات اخرى غنية بالمعلومات الجديدة القيمة بحيث ترافقه ما بعد فترة الرحلة
