"מראש היתה חפשיה לרוחות, לשרב בקיץ ולקרה בחורף, שטופת גשם ושמש חליפות, תחת השמים שמינו גדלה, ומקרקע הטרשים ינקה את חיותה וכוחה. על-כן, תמיד עצמאית, מחפשת תמיד, תמיד חותרת אל אמיתה. כל צעד ספוג מאמצים וכל פסיעה רבת יגיעה; דרך רצופה ייסורים של צמיחה וגידול. מן ההפקר לא זכתה ומאיש לא שאלה; הכל משלה, משלה. הכל נחבל ונוצר באמת, בכאב, בלהט אמונה, בתמצית החיים.
מספר נערים ונערות לומדים שהתחילו לשאול נתיבות; זאת היתה ההתחלה. אויר בית- הספר היה קלוש ומחניק. כל הסובב – הבית, הרחוב, חברת התלמידים – ריקני ובלתי מספק. מן הדרך השגורה והבטוחה – לגמור את בית הספר ולהיות פקיד; או לנסוע לחוץ לארץ – נדף איזה ריח עבש של שעמום, של קטנות ושקיעה; היתה צפונה בה הירידה. דרוש היה מרחב, דרושה היתה פעולה, דרושים היו סער של מחשבה, העפלה חלוצית. דרוש היה אויר לחיים, דרושה היתה תנועה. הם חיפשו את דרכם, החליטו ללמוד את הציונות. לא את "הציונות הרשמית", את הציונות של אחרים, אלא את הציונות של עצמם; למצוא את חייהם. והם מצאו אותה, את הציונות של העושים."
כצמח השדה, אהוביה מלכין.
לתנועתנו האחות, כור המחצבה של הגשמת הציונות החלוצית, אשר חצבה מתוך עצמה בכל דור ודור את התחדשותה ואת המאבק על דמותה של חברה ישראלית טובה יותר, צודקת יותר, חברה ציונית.
נאחל שתשעים שנותיך יהיו המסד לעתיד שעוד צפון לך לצמיחתך וגדילתך.
דרור עלה, עלה נעלה!
90 שנה לתנועת המחנות העולים!