ביום השלישי למסע ביקרנו בגטו קרקוב.
עברנו ליד בית בתוך הגטו שכתובתו ״ג׳וזפינקה 13״, שם הייתה הקומונה של הנהגת תנועת עקיבא. בבית זה הוחלטה ההחלטה להפוך את תנועת עקיבא למחתרת.
מחתרת זו הנהיגה את המרד המאורגן הראשון באירופה כנגד הנאצים, המרד המאורגן הראשון במלחמת העולם השנייה התבצע ע״י יהודים.
המרד לא תוכנן כדי להביס את הנאצים או לנצח במלחמה. המרד תוכנן, עפ״י אחד ממנהיגי המרד, בשביל לקבל 3 שורות בהיסטוריה.
מבחינתי, שלוש השורות הללו אמנם מועטות אבל המעשה הזה, המרד, חוסר קבלת הרצח ההמוני כמובן מאליו – זוהי ההיסטוריה שחשוב לזכור.
חשוב לזכור את האנשים שמרדו ולא רק את המוני הנרצחים שקיבלו עליהם את עול המוות.
חשוב לזכור שהיו אנשים שאזרו אומץ וסיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם על מנת להעיר את העולם ולשנות את הגישה של קבלת השלטון כמובן מאליו.
חשוב לזכור שאנשים אלו היו בני נוער, בטווח גילאים של 16-25.
חשוב לזכור שכמו שהם מרדו ולא קיבלו את המציאות כמו שהיא, כך גם אנחנו, היהודים שחיים עשרות שנים אחרי, יכולים למרוד ולשנות את המציאות במקום בו אנו חיים.
המטרה העיקרית של המורדים מתנועת עקיבא הייתה הזיכרון. שיזכרו האנשים בעתיד, אנחנו- אני, את ואתה- ההמשכיות של העם היהודי, שיש את האפשרות למרוד ולא לקבל את הכל כמובן מאליו.
לכן אני החלטתי שאני מעניקה לחיי הגבורה של אותם המורדים משמעות.
הם חיו בדרך בה החיים שלהם יהיו משמעותיים, שישנו את דרכי העתיד.
אמנם יהוו רק 3 שורות בודדות בספר ההיסטוריה,
אך אלו יהיו 3 שורות שמביעות אומץ וגבורה.
3 שורות שמבטאות את חוסר קבלת המציאות.
3 שורות שמראות שיש לנו, ההמשכיות של העם היהודי, את היכולת למרוד ולשנות את המציאות.
כתבה: מאיה בונדרבסקי | קן ראש עין