שלום קהל נכבד.
שמי ירדן אמויאל ואני קומונרית בקן הדר, ואני ענבר מוקדי, קומונרית בקן קריית ביאליק, ואנחנו בחוות ההכשרה, שנת השירות של הנוער העובד והלומד.
עד לא מזמן היינו תלמידות תיכון, נערות צעירות שחוו על בשרן התמודדויות עם לחצים סביבתיים, ציפיות חברתיות שקשורות לתפקיד המגדרי שלנו, להיותנו נשים. השנה בחרנו לצאת לחוות ההכשרה של הנוער העובד והלומד כי חשוב לנו שלנערות ונערים תהיה חוויה בטוחה ומורדת בחיים. להיות להם דמויות מדריכות, אשר מכוונות אותם במצבים השונים של חייהם. להיות בעצמנו נשים חופשיות, עצמאיות, ללמוד על עצמנו ועל היכולות שלא ידענו שטמונות בנו.
התנועה היא המקום שבו אני הכי מצליחה להרגיש שוות ערך לכל חברי הקבוצה שלי, גברים ונשים.
ירדן אמויאל וענבר מוקדי. "אנחנו לא צריכות להתבייש בהיותנו פמיניסטיות."
התכנסנו היום בשביל לציין את יום המאבק באלימות נגד נשים הבין לאומי.
יום זה מסמל עבורנו מאבק לקיום חברה פתוחה ושוויונית. יום זה, מסמל את היכולת שלנו כחברה להצביע על מה שפגום מסביבנו, ולהגיד שאנחנו לא מוכנות לחיות עוד בחברה כזאת מבלי לפעול.
בועידה העשירית של תנועתנו שהתקיימה לפני שנתיים החלטנו שהתנועה תגדיר את עצמה כתנועה פמיניסטית. נוסח ההחלטה –
כתנועה שחרטה על דגלה את ערכי שוויון ערך האדם, הסוציאליזם והכלליּות, בוחרת התנועה להגדיר את עצמה גם כתנועה פמיניסטית ולחנך לכך.
א. התנועה רואה בחומרה תופעות של סקסיזם, אלימות ואפליה נגד נשים, ותפעל למיגור תופעות אלו.
ב. ועידת התנועה קוראת לחברי התנועה ולחברותיה:
– להמשיך לפעול למימוש שוויון מלא בין המינים והמגדרים בכל רחבי התנועה ולהעצים את מקומן של הנשים.
– להמשיך לשלב את הנערה הערבייה והדרוזית בפעילות ולהעניק לה את מלוא התמיכה להשגת מעמד שווה ולהשתלבות בהנהגת התנועה והחברה בישראל.
לפני מספר חודשים אמרתי לחברות שלי שאני פמיניסטית. קיבלתי תגובות מופתעות ואף מזלזלות, שגרמו לי להבין עד כמה עמוק הדיכוי כלפי נשים בחברה כיום. דווקא חברותיי שאמורות להזדהות עם התחושות מעצם היותן נשים, ולתמוך בי במאבק, דווקא הן חושבות שלהיות פמיניסטית זה דבר נלעג ופסול. אנחנו לא צריכות להתבייש בהיותנו פמיניסטיות. זו לא עמדה של חולשה או מצוקה. זאת לא עמדה מתישה ולא לוחמנית, זאת עמדה עמוקה של שוויון בין כל איש ואישה.
משלחת מחוז שרון עברה יום מחוז בנושא המאבק באלימות כלפי נשים והחליטה לא לשתוק. העבירו בכל קני המחוז פעולות בנושא לשכבה הבוגרת.
בתור מדריכות בחלקים נרחבים ומגוונים בחברה הישראלית- בשכונות העיר חיפה, בקיבוצים, במושבות, בקריות, אנחנו פוגשות מגוון רחב של נערות ונערים.
אנחנו רואות אותם משתמשים באלימות פיזית, מילולית ומינית. אנחנו שומעות אותם משתמשים בשפה משפילה ומחפיצה. רואות אותם משתמשים במגע לא בהסכמה. אומרים דברים שמאוד מורידים ופוגעים. אנחנו רואות את הבנות נעלמות ליד הבנים, קולן נבלע בין הקולות האחרים. וברוב הפעמים הם עושים את זה בצורה לא מודעת. זה משהו כל כך מוטמע שאפילו בנות משלימות עם זה ומקיימות את זה.
להיות אישה בחברה הישראלית היום זה אומר להיות נתונה ליחס אלים, לפחד פחד תמידי מללכת ברחוב לבד, לעמוד תחת ביקורת חריפה כל הזמן, להיתפס כשברירית וחלשה, להרגיש צורך להתעסק במראה שלך באופן תמידי. להתמודד עם התחושה שלא משנה מה נעשה, עדיין נתפס כפחות נחשבות, פחותות ערך.
עם כל הקושי, וגם אנחנו בעצמנו נפגעות, זה מקומנו לחנך למה טוב ומה רע. לתת אפשרות לקול של הנשים, דווקא מתוך המקום הזה שבו אנו נמצאות. לחנך את החניכות שלנו לדעת שהיותן בנות לא מוריד מערכן, לא להתפשר אף פעם על העקרונות שלהן, ולא לוותר על חלקים ממי שהן ועל מה שהן מאמינות בו. לאהוב את עצמן לא משנה איך הן נראות או כמה הן "נשיות" בעיני החברה, ולא משנה האם הן עונות על הציפיות של הבנים סביבן. לחנך אותן לא "להבליג" להערות שנזרקות, להגיד מתי הן מרגישות לא בנוח, לחלום חלומות גדולים, ליצור ברית של אהבה בין בנות ולעולם לא להוריד אחת את השנייה למטה. לחנך אותן לעצב את המציאות ולסלול את הדרך.
לחנך את החניכים שלנו להסתכל על המציאות ועל עצמם בצורה ביקורתית, להאמין שישנה גם דרך אחרת. חייבת להיות דרך אחרת. לגדול להיות גברים רגישים, יותר עדינים, מודעים למעשים ולמילים שלהם, ולאחריות שמוטלת עליהם בניסיון לייצר סביבה בטוחה לבנות הקבוצה והחברה שלהם.
אנחנו נעמוד אל מול כל סוג של אלימות, נפעל ונחנך לגינויה ללא מעצורים ואנחנו דורשות ומצפות מכולכם לתת יד לשינוי, לא לשתוק ולא לעמוד מן הצד. אנחנו מזמינות אתכם לקחת אחריות על החברה ולהצטרף למאבק היום יומי של כולנו- על שוויון ערכה של כל אישה ושוויון ערכו של כל אדם.
ונסיים בברכת התנועה – לעבודה להגנה ולשלום עלה והגשם!