בשבוע האחרון התקיים סמינר עבודה משותף של מגמת הבנוי במכינת יפתח, מכינה קדם צבאית של דרור בתי חינוך ברביד, וקבוצת אלמוג – לחינוך עמלני בשכבת חוות ההכשרה. בסמינר הם נהלו שני אתרי עבודה – חידוש יסודות למבנה וסלילת שבילי מבנה המכינה החדש ברביד. בנוסף, הסמינר כלל שיחות על מה היא "העבודה הטובה" – עבודה ששוויון ערך האדם במרכזה וניסו ליצוק זאת במפגש ביניהם בסמינר.
הגענו השבוע לרביד לשבוע עבודה עם מכינת יפתח. הגענו כדי לעבוד עם בטון, בנינו יסודות לבית וסללנו שבילים. העבודה הייתה עליית מדרגה מכל מה שעשינו עד עכשיו. עבדנו במקצועיות ובאינטנסיביות ובדרישה גבוהה, לא מאיזשהו בוס או מעסיק אלא דרשנו זה מזה.
התחלנו את השבוע בסיור ברביד. למדנו על ההיסטוריה של המקום והמשמעות שלו. עכשיו אחרי כל העבודה, הקושי והמאמץ, אנחנו יכולות להגיד בלב שלם שרביד היא גם שלנו, רביד היא גם שלי. לא כי קניתי אותה או התקבלתי אליה או לא אפילו כי בניתי אותה, אלא היא גם שלי – כי החלטתי שהיא חשובה לי.
בחרתי ליצור יחס של זיקה לרביד. דרך היצירה המשותפת יצרתי זיקה גם לקבוצת העבודה, לקבוצת אלמוג, לבינוי, למכינת יפתח ולכל מי שרביד חשובה לו, אפילו מבלי שידע זאת.
המפגש בינינו, החברים מקבוצת אלמוג והחניכים ממכינת יפתח, לא היה בהכרח דבר קל. באנו עם ציפיות ומוטיבציות שונות לשבוע. חלקנו עם יותר ניסיון וחלקינו עם פחות ובכל זאת, יצרנו משהו חדש פה ברביד ומשהו חדש בינינו.
עכשיו אחרי כל העבודה, הקושי והמאמץ, אנחנו יכולות להגיד בלב שלם שרביד היא גם שלנו, רביד היא גם שלי. לא כי קניתי אותה או התקבלתי אליה או לא אפילו כי בניתי אותה, אלא היא גם שלי – כי החלטתי שהיא חשובה לי.
מה שעשינו כאן היה מעשה חינוכי ערכי, כלפי עצמינו ומתוך התהליך החינוכי שזימנה לנו העבודה, אבל בעיקר כלפי התנועה והחברה הישראלית בכללותה. עצם קיומו של עבודה כזאת: יצרנית, ערכית, פמיניסטית וברוח החברותא, משנה את תווי השטח של החברה הישראלית. עצם זה שאני כשאישה יהודייה ומדריכה הנוער העובד והלומד עוסקת בעבודה, פותח דלתות לנערות אחרות וצובעת את העבודה בצבעים של שוויון ערך האדם.
זה היה שבוע קשה. עבדנו בשעות הבוקר המוקדמות, ובקור ובצחוקים ובתסכולים.
עבדנו למרות כל זה לא קודם כל בשביל הכסף, אלא פשוט בשביל שהעבודה תעשה ותעשה בצורה טובה על ידינו.
עבדנו תוך מוכנות לטעות ולקבל ביקורת, גם כשזה אומר להישאר אחרי שעת הסיום כדי שהספיק את מה שהיינו צריכים ליום. גם כשזה דורש עבודת צוות עם אנשים שאני לא מכירה אבל דרך העבודה המשותפת אנחנו הופכים להיות שותפים.
בתום השבוע אני יכולה להכריז שלמדתי לבנות שביל אבל יותר מזה, למדתי לדרוש מעצמי וחברי, למדתי כלים בעבודה ואיך להשתפר בה, למדתי עוד קצת על מה העבודה עושה לנפש האדם ומה היא עושה בתוכי.
לנו יש יעוד, והוא ליצור עולם עבודה לא מנוכר, לא מנצל ומצמצם – אלא להפך – ליצור עבודה שקושרת בין האנשים ומרחיבה את הלב, לא על חשבון התוצר הסופי אלא דרכו.
העבודה היא לא מתודה. היא חשובה אבל היא גם לא צריכה להיות מרוחקת. היא יכולה להיות הרבה יותר. עולם העבודה יכול להראות כפי שעשינו אותו השבוע, עבודה טובה.
