מסע לגילוי

אני מתרגשת וחוששת. גם השנה, בחרתי להדריך את המסע שלנו לפולין – המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער.
המילה "גילוי" היא שמעוררת בי רגשות עזים.
היום יתחילו הסמינרים של חניכי שכבת המעפילים, כחלק מתהליך הכנה ארוך ומורכב. אנחנו המדריכים עוסקים המון בשאלות, מהו תהליך ההכנה הטוב ביותר לחניכינו? מה עליהם לדעת לפני שנוחתים על אדמת פולין? למה כל חניכה וכל חברי הקבוצה צריכים לצפות?
כמדריכה – אלה השאלות הללו שמטרידות אותי.

אני רוצה שתהיה להם חווית גילוי אמיתית, שיהיה להם מעניין. אני רוצה שידעו על התהליכים שקדמו למחנות ההשמדה, שידעו על הבחירות האנושיות והחברתיות שקדמו לגטאות. אני רוצה שיבואו למסע עם "שק" של שאלות ומחשבות. אני רוצה שירגישו בטחון לדבר בקבוצה, שיגידו את דעתם, כי דעתם היא החשובה.
לשמחתי, אני לא לבד במחשבות הללו. איתי יש עוד עשרות מדריכים וכולנו רוצים שתהליך ההכנה יהיה מושקע, מעמיק, יצירתי ומעורר מחשבות.
בסמינר הקרוב נעלה ביחד קטעים מתוך המחזה "גטו" שכתב יהושע סובול על קורות גטו וילנה. גם נראה ביחד סרט שמנסה להבין את דרכי התעמולה, החינוך והטרור בגרמניה הנאצית.
שיא הסמינר יהיה תערוכה שבנינו במיוחד בשביל חניכינו.
חשבנו על כל התכנים שחשוב לדבר עליהם בתהליך ההכנה והקמנו תערוכה, חדר לכל נושא.
בחדר אחד הם יכנסו לסלון של משפחה יהודית בגולה שבן אחד מתבולל והבת – ציונית.

חדר אחר יהיה כמו קן תנועתי, כמו שחניכי מכירים, אבל הוא קן תנועתי בפולין.

חדר אחר, עמוס וקשה, מספר על עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

חדר נוסף וייחודי מספר את סיפורה של קהילת צפון אפריקה בשואה. סיפור שרבים מדי מבני הנוער בישראל לא שמעו עליו לפני.

והחדר האהוב עלי הוא חדר שספר את סיפורה של תנועת דרור בפולין. אני אוהבת אותו כי הוא מזכיר לי את תהליך ההכנה שאני עברתי בכיתה י"א עם קבוצת שבים והמדריך, אלון ניסר.

אני זוכרת את התחושה שאחזה בי כשגיליתי את הסיפור על הנוער בגטאות. שהרבה לפני שהם התייצבו עם נשקם מול הנאצים הם היו, כמוני, חניכים בקן, מדריכים צעירים, מסורים לקבוצה שלהם ולחניכים שלהם.
כנראה שיותר מכל, אני מחכה בקוצר רוח לספר לחניכי על החבורה המיוחדת הזאת. שהמרד שלהם היה לפני הכל, "מרד של תקווה".