בשנים האחרונות מתקיימת מחאה של ארגונים ותושבי מפרץ חיפה במטרה לדרוש את הוצאת מיכל האמוניה שמצויים במפרץ חיפה מהאזור הומה האוכלוסין של המפרץ.
האמוניה הינה חומר קריטי לתעשייה, ואכן יש צורך בחלופות למיכל ענק של חומר מסוכן בלב איזור מאוכלס. הכמות האדירה שבה היא מצויה במיכל במפרץ היא מסכנת חיים – במקרה של קריסת המיכל (עקב פגיעת טילים מלבנון, רעידת אדמה, התבקעות של המיכל עצמו עקב סדקים שנוצרו במשך 31 שנות קיומו בהן עבד ללא הפסקה וללא בדיקה מעמיקה) ישנה סכנת חיים לכ-100,000 תושבים.
תוצאות דליפה אפשריות:
מפרץ חיפה – 100,000 תושבים בסכנת חיים.
תושבי האיזור דורשים את סגירת המיכל וריקונו במשך שנים רבות. היו הצעות לחלופות שונות שלאורך השנים הוכשלו ע"י מספר גורמים ובראשם חברת חיפה כימיקלים, הצרכנית היחידה של המיכל, אשר מעבירה אמוניה גם למפעל "דשנים" במפרץ חיפה, כאשר כל שאר הצרכנים בישראל קונים אמוניה ממפעל "דשנים".
שרשרת האמוניה בישראל היא – ייצור באוקראינה – הובלה ימית במיכלית ענק אחת לחודש – הזרמת אמוניה לצינור בתוך הים – מילוי של המיכל במפרץ חיפה מהצינור – הזרמת אמוניה מהמיכל לשני לקוחות – חיפה כימיקלים (65%) ומפעל "דשנים" (35%) – אספקת אמוניה לכלל המשק הישראלי ממפעל "דשנים". החלוקה של הצריכה היא בערך 3% לצרכי ביטחון של המשק ו97% לתעשיות הדשנים.
היום השתתפו עשרות חניכים ממחוז חיפה בהפגנה שארגנה עיריית חיפה ועיריות נוספות אל מול בית המשפט בחיפה במטרה לקרוא לטיפול מיידי בסכנה של מיכלי האמוניה במפרץ חיפה.
"הגילויים לפיהם מיכל האמוניה הענק מסוכן ביותר לחיי אדם, וכל ההערכות המקלות הסתברו כבלתי מקצועיות או מניפולטיביות, מחייבת את ריקונו וסגירתו בהקדם האפשרי." חניכי תנועות הנוער בהפגנה היום בחיפה אל מול בית המשפט.
תנועתנו רואה בשמירה על החיים ערך עליון. הגילויים לפיהם מיכל האמוניה הענק מסוכן ביותר לחיי אדם, וכל ההערכות המקלות הסתברו כבלתי מקצועיות או מניפולטיביות, מחייבת את ריקונו וסגירתו בהקדם האפשרי. מכיוון שחלק קטן (3%) מתפוקת המיכל חיוני ביותר למשק הישראלי, כולל מפעלים חיוניים ומתקנים כמו בתי חולים, יש להפעיל את המיכל במתכונת חירום – מילוי של המיכל לגובה מינימלי, רק כדי למנוע השבתת מתקנים חיוניים. לכן נכון יהיה לקרוא לרשויות המדינה לסייע בהסדרת יבוא אמוניה תוך שבועות ספורים, והסדרת רישוי למיכלי אחסון קטנים ובטוחים בהקדם האפשרי. כאשר ערוץ זה יוסדר ויופעל, יש לרוקן לחלוטין את המיכל הענק ולהשבית אותו. אמנם, האמוניה תתייקר, אך סיכון בלתי נסבל לחיי מאות אלפי התושבים במפרץ חיפה יוסר.
לצד זאת, אין להתעלם מהסכנה לאבדן בפרנסה בקרב מאות עובדי תעשיית הדשנים, במפעל "דשנים" ובמפעלי "חיפה כימיקלים", ואלפים נוספים בתעשיות נלוות. מכיוון שלפני הקמת המיכל הענק, מפעל "דשנים" כלל בתוכו יחידה לייצור אמוניה בכמויות גדולות, בטווח הארוך יהיה ניתן להעניק פתרון למחסור במיכל בעזרת ייצור מקומי. בתקופת הביניים נכון יהיה לקרוא למפעלי הדשנים לא לפטר אף עובד, ולמצוא פתרונות זמניים כמו יבוא אמוניה או חומר חלופי כמו חומצה חנקתית, שהוא יקר יותר, אך הסיכון שנשקף ממנו קטן בהרבה.
נכון יהיה להיאבק למען שמירה על זכויות העובדים בתקופת המעבר, מתוך הבנה שגם חייהם שלהם נמצאים בסיכון בלתי נסבל כל עוד המיכל מורשה לאחסן כמויות גדולות של אמוניה, ואין הם אחראים להתנהלות של ההנהלה שקיבלה עשרות התראות על הכוונת המדינה לסגור את המיכל.
אנו קוראים למדינת ישראל ולחברת "חיפה כימיקלים" שלא לאפשר לחברה להשתמש בעובדים כמגן אנושי נגד אחריותה שלה למחדל.
"אין להתעלם מהסכנה לאבדן בפרנסה בקרב מאות עובדי תעשיית הדשנים, במפעל "דשנים" ובמפעלי "חיפה כימיקלים", ואלפים נוספים בתעשיות נלוות." חניכי מחוז חיפה, בהפגנה היום.
מחלקות ההדרכה של הנוער העובד והלומד נפגשו אתמול ליום עיון לקראת יום האישה הבינלאומי שיתקיים בשבוע הבא (8.3). המפגש המיוחד הזה מהווה חלק מהביטויים להחלטת התנועה מהועידה העשירית להגדיר את הנוער העובד והלומד כתנועה פמיניסטית.
נוסח ההחלטה: פמיניזם
כתנועה שחרטה על דגלה את ערכי שוויון ערך האדם, הסוציאליזם והכלליוּת, בוחרת התנועה להגדיר את עצמה גם כתנועה פמיניסטית ולחנך לכך. התנועה רואה בחומרה תופעות של סקסיזם, אלימות ואפליה נגד נשים, ותפעל למיגור תופעות אלו. ועידת התנועה קוראת לחברי התנועה ולחברותיה:
יום העיון עסק במקומה ומעמדה של האישה והנערה בעולם העבודה.
נתי וימן, רכזת ההדרכה של הנוער העובד והלומד פתחה את היום והסבירה את הבחירה למשתתפות:
"בחרנו לעסוק בנושא זה מפני שפעמים רבות כאשר מדברים על פמיניזם או על עולם האישה היחס מתמקד בגופה של האישה, מיניותה, המראה שלה, הטרדות מיניות ואונס. אלו נושאים חשובים מאוד ואכן יש עוד הרבה מה להעמיק בהם.
אנחנו החלטנו שנה להאיר נושא שתוק, נושא שחסרות לנו מילים לדבר אותו, להבין אותו, לחשוב אותו. החלטנו להביא לשיחה שלנו את הפמיניזם דרך ההיבטים המטריאליים, היבטים חיוניים והכרחיים בכדי לשנות את מעמדה של האישה בחברה.
המציאות הכלכלית במדינת ישראל דורשת ממרבית משקי הבית את השתתפות כולם בפרנסתו. אנו מבקשים ומבקשות בכינוס זה להאיר מתוך המחשכים את המקומות בהם נשים ונערות יוצאות לשוק העבודה בו הן מנוצלות ומדוכאות או פשוט מתוגמלות פחות מידי יום בעבודתן.
בחברה שלנו יש מתח גדול בין להיות נערה, אישה, אימא להיות אדם עובד, לשאת את הפרנסה, את גידול הילדים, משק הבית ועוד.
יתכן וחלקכם וחלקכן חשים כי נושאים אלו כבר בהתמודדות ומה שאני אומרת רחוק מחייכם, יתכן שאתם, אתן מזדהים מאוד וחשים על בשרכם את הפער, את הקושי."
"להבין, ללמוד ולעצב את המושג פמיניזם בחברה ברוח החברותא, בראי יעוד התנועה." נתי וימן, רכזת ההדרכה של הנוער העובד והלומד
"יום זה מיועד לכולנו. ביקשנו בוועידת התנועה העשירית לצייר תמונת עתיד- יעוד. בכדי להגשים יעוד זה עלינו להבין את הערכים הגלומים בו, להעז להכנס אליהם, להעמיק בהם, להיות מודעים ומודעות לחוזקות שלנו כמו גם לחולשות. להכיר במקומות אשר מעמיקים את הפערים המעמדיים, המטריאליים בינינו.
ודעו! בחרנו לקיים יום זה כי אנו זקוקים וזקוקות לו בתנועתנו. זקוקים וזקוקות להכניסו להכניסו ללוח השנה הכלל תנועתי, להדריכו, להעניק כלים להדרכת תוכן זה. זהו צורך אמתי, הן בחברה והן בתנועה.
מה התפקיד של הפמיניזם ביעוד התנועה? איזו דמות חברה אנו מבקשות ומבקשים בהביט זה? לאילו מאבקים אנו מוכנות להיכנס בכדי לממש יעוד זה? אלו שאלות שיש לענות עליהן. זהו מאבק חברתי שיש לבחור להאבקו ובכדי לשנות את חברתנו בעומק יש לבחור בו במשותף. להבין, ללמוד ולעצב את המושג פמיניזם בחברה ברוח החברותא, בראי יעוד התנועה. פעמים רבות אנו שואלות את עצמינו האם ניתן? האם במציאות כה מקובעת ומקבעת , שמרנית דכאנית ודורסנית ניתן לחולל שינוי?"
היום נפתח בהרצאה של הדס בן אליהו, חוקרת במכון שוות ומלמדת שינוי מגדרי בארגונים באוניברסיטת תל אביב. ההרצאה עסקה בתמונת המצב המגדרית בעולם העבודה ואיך מודדים ומפתחים שוויון מגדרי בארגונים שונים. לאחר מכן עברה פעולה בנושא "האישה בעולם העבודה" שהובלה ע"י נציגים ממחלקות ההדרכה השונות.
לאחר הפסקת הצהריים התקיים פאנל עם מדריכות מרחבי התנועה אשר קיימו פעילויות חינוכיות שונות אשר עסקו בחינוך מודע למגדר בנוער העובד והלומד בשנים האחרונות. לסיכום התקיימה שיחה על האופן בו יצויין יום האישה הבינלאומי בקנים וסניפים ברחבי הנוער העובד והלומד.
נשאו דברים ח"כ איתן ברושי, ראש מוא"ז מנשה אילן שדה, מנהל המנהל לחינוך התיישבותי בני פישר, דוברת גרנות גל מוסיוב, נציג דרור מטעים חינוכיים מתן אלפסי ומפמ"ר חקלאות ומנהל חוות חקלאיות אבי אלקיים.
ריגשה את הנוכחים ענבל סיבוני, מתל עדשים, רפתנית וחקלאית ממשיכה: "תמיד אבא שלי אמר לי תלמדי הכל "רק לא רפת". שתמיד יהיו לך עוד אופציות. בגיל 24, כשהתחלתי לימודים אקדמאים, אבא שלי חלה במחלת סרטן ותוך חצי שנה נפטר. הבנתי שצריך לקבל החלטה של להיות או לחדול. כל חיי אבא שלי סימן אותי כבת ממשיכה כי תמיד נמשכתי לרפת. עברנו שנים לא פשוטות במשק, היו המון רפורמות, היינו במצבים לא פשוטים, הפסדנו המון כסף והיינו צריכים להשקיע כדי להישאר על המפה. הרבה פעמים הייתי רואה שאבא שלי עייף ושדי, נמאס לו. ובכל זאת, היה לו חשוב שיהיה מי שימשיך את המפעל המשפחתי. אני זוכרת את היום שהודעתי לו שאני רוצה לקחת את זה על עצמי. היה לו ניצוץ בעיניים של "עכשיו אני יכול ללכת."
"מי שלא יעבד את האדמה, יאבד אותה, ויאבד את זכות הקיום שלו עליה." ענבל סיבוני, רפתנית מתל עדשים.
שאלו אותי: מה לאישה ולעבודה המלוכלכת ברפת? עניתי: גם לנשים יש מקום ברפת. אבל למה לי להיות חקלאית? בתור התחלה זו הייתה הצוואה של אבא שלי, אבל גם הבנתי שזה משהו שאני אוהבת ושחונכתי אליו, מתוף הבנה כי מי שלא יעבד את האדמה, יאבד אותה, ויאבד את זכות הקיום שלו עליה. זה החינוך שקיבלתי, זה "האני מאמין שלי". חשוב לי להיות חלק מתעשיית המזון של מדינת ישראל. לדעת שבכל מצב בטחוני אני אמשיך לקיים ואת החקלאות ואני אמשיך לדאוג שלכל אחד יהיו מוצרים מזון בסיסיים בבית. אסור לנו להיות תלויים בייבוא, בחמאה מפולין או בעגבניות בעזה. לאורך כל הגבולות יושבים חקלאיים שמגדלים את הגידולים החקלאיים הטובים בעולם וביום שיפסיקו יפגעו גבולות ארצנו. אני חושבת שהתפקיד שלנו כאנשי חינוך הוא להכניס את התכנים של החקלאות לכל התהליכים החינוכיים."
מתן אלפסי, חבר תנועת דרור ישראל וחקלאי מדרור מטעים חינוכיים בקיבוץ רביד: "לימדו אותנו לחשוב שמי שרוצה להיות חברתי וחינוכי לא יכול להיות יעיל וכלכלי. אנחנו ניסינו להוכיח שאפשר גם וגם, לעשות חקלאות חינוכית ורווחית. גילינו שמי שיש לו למה יכול לשאת כל איך. היום בני נוער וצעירים מחזיקים את העבודה במטע, מגיזום ועד קטיף, מגיעים לשבוע של עבודה ולומדים להתאהב בעבודה החקלאית."
ח"כ איתן ברושי: "אין חקלאות בלי חקלאים, אין התיישבות בלי מתיישבים, איןן חקלאות בלי ציונות."
הכנס התקיים כחלק מ"שבוע החינוך לחקלאות" אשר התקיים השנה לראשונה, במטרה לעורר את השיח על חשיבותה של החקלאות בישראל, על מקומה בסדר היום הציבורי, בהתיישבות, בשמירה על הגבולות ועל הביטחון התזונתי. שבוע החקלאות בהובלת "מרכז הדרכה אלומה" שהוקם ע"י הנוער העובד והלומד כלל בין היתר שיעורי חברה בבתי ספר, מפגשים של בני נוער עם חקלאיים, פעולות בתנועות הנוער ועוד. בין הגופים המשתתפים: תנועות הנוער בישראל, מנהל חברה ונוער, תנועת המושבים, התנועה הקיבוצית, מרכז המועצות האזוריות, החממה האקולוגית עין שמר, גרנות.
יש לכם תמונות יפות מהטיול של הקן או הסניף שלכם ואתם רוצים שיופיעו באתר התנועה? שלחו אלינו למייל: noal4u@gmail.com
מטיילים בכרמל בשורה ארוכה…
קן אם המושבות פתח תקווה בהליכה רגלית בשמורת נחל פולג.
רוצה לבנות איש שלג? חניכי קן עמק הירדן באתר החרמון.
נוער משמרת בני המושבים בטיול זריחה במצדה.
קן מודיעין נחלים בתמונה קבוצתית בחרבת מדרס.
עוד תמונה מעלפת של קן אם המושבות פתח תקווה.
השכבה הבוגרת של קן מיתר ישנה לילה לפני בקן להתכונן לסיפור מסגרת מושקע במיוחד בנושא האדם הקדמון ולסיום חגגה בנשף חורף נוצץ ומרגש.
חניכי קן מיתר מבקרים במערות של האדם הקדמון.
חניכות שכבה ז' מקן רמתיים הוד השרון בביקור בחרמון.
חניכי קני רחובות, קו חבצלת והחדשה וקן היובל, מטיילים ממזכרת בתיה ליער חולדה.
בסוף טיול הכי חשוב לנקות את השטח – ולהצטלם!
רון המדריך והחניכות המקסימות שלו מקן גדרה.
לפני שבועיים פרסמנו באתר התנועה ורשתות החברתיות שיחה מכוננת שהתקיימה בין רכזי הקנים של היישובים הבדואים בנגב בעקבות האירועים הקשים באום אל-חיראן. השיחה עסקה הדילמות החינוכיות השונות שעולות מתוך המציאות המורכבת והאלימה בין שהוקצנה בעקבות האירועים. מתוך כל הקשיים שצפו בשיחה, עלה אצל כל הרכזים קול אחד מרכזי – החשיבות של המפגש. כולם דיברו על החיוניות שיש במפגש יהודי-ערבי בתוך הנוער העובד והלומד. ייתכן מאד ששיחה זו תהיה פתח לפעולות חינוכיות רבות ולשינוי ממשי ביחס בין בני הנוער היהודים והבדואים בישראל. מתוך המשבר, דווקא עולה הבחירה לבנות ולהגביר את יחסי האמון.
צפו בשיחה שהתקיימה ב-24/1/2017 בקן רהט:
אחד התוצרים הראשונים של שיחת הרכזים היה להחליט לקיים מפגש וסיור מלמד של רכזי הנוער העובד והלומד להכרת נושא הכפרים הבלתי מוכרים ופעילות הקנים הערביים בנגב. למפגש הגיעו 24 רכזות ורכזים מכלל מעגלי הפעילות של התנועה. המפגש התחיל בסיור בכפר אבו קווידר בהובלת טהא, רכז קן נווה מדבר, לאחר מכן קיימו הרכזים שיחה על החברה הבדואית בישראל בהדרכת איימן, רכז הקנים הערביים בנגב. הרכזים התחלקו לקבוצות עבודה בנושא מימוש החלטות הועידה העוסקת בחברה הבדואית וקידום הקיום המשותף.
לסיכום המפגש העלו הרכזים 3 הצעות להמשך הפעילות:
لقد أقيم لقاء بتاريخ ١٢.٢ ل ٢٤ مركز من الشبيبه العامله والمتعلمه فروع النقب، اللقاء كان جدا مهم .
اللقاء كان لكل المركزين بهدف تعزيز والتعرف العميق مع فعاليات الحركه بالقرى البدوية وتحديات المجتمع الاسرائيلي مقابل القرى الغير معترف بها.
لقد ابتدا اللقاء بجوله بقرية ابو قويدر بقياده المركز طه مركز فرع واحة الصحراء، بعد الجوله كانت محادثه بين المركزين حول المجتمع البدوي بإسرائيل بإرشاد ايمن ، مركز الفروع ألعربيه بالنقب.
انقسموا المركزين الي مجموعات بموضوع تطبيق القرارات وتطوير التعايش المشترك .
خلال اللقاء تطرقوا الى ٣ اقتراحات لاستمرارية الفعاليات ،
١. اقامه لقاء إضافي لمركزي النقب في منطقه متسفيه ريمون.
٢. اقامه لقاء لسنة التطوع بالنقب.
٣. إقامة لجنة طلاب من كل الفروع.
اصعد وحقق !
היום (14.2) יציינו בתנועות הנוער ובבתי ספר בכל רחבי הארץ את "יום הרצל", בסימן 120 שנים לקונגרס הציוני הראשון בבאזל. אז כיצד מלמדים את ילדי ישראל 2017 על אירוע שהתרחש לפני כל כך הרבה שנים? מדריכי תנועות הנוער ממעגל תנועות הנוער הציוניות-חלוציות-מגשימות, אשר מובילים את יום הרצל מזה 11 שנה (!) ניגשו למשימה!
במהלך הסרטון, הרצל מפתיע במספר משימות אשר יבוצעו על משחק לוח ענק בהפקה מיוחדת של מעגל תנועת הנוער החלוציות-ציוניות-מגשימות.
יום הרצל, נועד להנחיל לדורות את מורשתו ופועלו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ומצוין בישראל מאז 2004. השנה, יתקיים יום הרצל בסימן 120 שנים לקונגרס הציוני הראשון בבאזל. מדריכי מעגל תנועות הנוער הציוניות-חלוציות-מגשימות, אשר שותפות בו תנועת הנוער העובד והלומד והמחנות העולים, יקיימו לכבוד יום הרצל שיעורי חברה בכ-1000 כיתות ב-150 בתי ספר בכל רחבי הארץ. הפעילות החינוכית תחל היום (יום שלישי, 14/2) באופן סמלי ביום פרסומו של ספרו המהפכני של הרצל, "מדינת היהודים" אשר הניח את תכנית המתאר להקמת מדינת ישראל.
במסגרת הפעילות, חשבו במעגל כיצד אפשר להפגיש את תלמיד ישראל בשנת 2017, עם אירוע מכונן כמו הקונגרס הציוני הראשון שהתרחש לפני 120 שנים? בתנועות עלו על פתרון מקורי והפיקו סרטון אנימציה מיוחד אשר משיב לחיים את דמותו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, ומעביר בעצמו את שיעור החברה ביחד עם מדריכי התנועות הנוער באופן אינטראקטיבי. התלמידים יפגשו את דמותו החביבה של הרצל ויחזרו איתו חזרה בזמן לבאזל של 1897. בסרטון הרצל מזמין את התלמידים להשתתף בקונגרס על ידי העלאת הצעות וערכים לבניית החברה הטובה בישראל. במהלך הסרטון, הרצל מפתיע במספר משימות אשר יבוצעו על משחק לוח ענק בהפקה מיוחדת של מעגל תנועת הנוער החלוציות-ציוניות-מגשימות. בסוף המשחק מתקיים הקונגרס הציוני הראשון ולאחריו קפיצה בזמן אל הקמת המדינה. הרצל יסיים את השיעור בפנייה נרגשת אל התלמידים ויבקש מהם להגשים את הערכים אותם בחרו ולשמור על המדינה שלנו שתמשיך לקיים ערכים אלו.
יפית שפירא, רכזת ההדרכה של יום הרצל במעגל תנועות הנוער הציוניות-חלוציות-מגשימות: "להרצל הייתה תכנית מצוינת להקים כאן חברה טובה, צודקת ושיווניות. אין צורך להרים ידיים ולוותר על התוכנית הזו, אבל צריך לעבוד קשה כדי ליישם אותה. השקענו הרבה מחשבה בהפקת סרטון חינוכי אטרקטיבי כדי שבני הנוער יוכלו להכיר ביד ראשונה את דמותו של הרצל, ובעיקר את הרעיונות החשובים שלו."
כל מדריכה ומדריך יקבלו דיסק און קי מיוחד בדמותו של הרצל עם כל חומרי ההדרכה.
השבוע (12-17/2/2017) יתקיים לראשונה בישראל שבוע החינוך לחקלאות במטרה לעורר את השיח על חשיבותה של החקלאות בישראל, על מקומה בסדר היום הציבורי, בהתיישבות, בשמירה על הגבולות ועל הביטחון התזונתי של מדינת ישראל כמו גם כערך מכונן באתוס הציוני ובהקמת המדינה. שבוע החקלאות, המשותף לתנועות ולארגונים השונים הפועלים בהתיישבות בהובלת "מרכז הדרכה אלומה", יהיה גדוש בפעילויות חינוכיות בנושא חשיבות החקלאות בישראל. ביו הגופים המשתתפים: תנועות הנוער בישראל, מנהל חברה ונוער, תנועת המושבים, התנועה הקיבוצית, מרכז המועצות האזוריות, החממה האקולוגית עין שמר וגרנות.
השבוע מציב את הקשר בין חיי היומיום שלנו לחקלאים ולתוצרתם על סדר היום וכולל פעילות חינוכית והתנסותית בתנועות הנוער בהן פעילות לשכבות ההדרכה ולשכבות הבוגרות, מפגשים של נוער מההתיישבות עם חקלאים, בבתי ספר יעברו שיעורי חברה בנושא ע"י חניכי הבוגרות בתנועות הנוער. בנוסף פעילות בחינוך הפורמלי והבלתי פורמאלי בערים ויישובים בהיקף רחב.
ביום חמישי ה-16 לפברואר יתקיים כנס "מתחברים לשורשים" להעשרה ערכית ותכנית בנושא מאבק החקלאים. הכנס יתקיים בחממה האקולוגית בעין שמר. בכנס ייקחו חלק עובדי חינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי מהמועצות האזוריות, נציגי תנועות הנוער ומדריכי נוער. יישאו דברים ח"כ איתן ברושי, ראש מוא"ז מנשה אילן שדה, יו"ר ממ"א ראש מוא"ז לב שרון עמיר ריטוב, מנהל המנהל לחינוך התיישבותי בני פישר, דוברת גרנות גל מוסיוב, נציג דרור מטעים חינוכיים מתן אלפסי ומפמ"ר חקלאות ומנהל חוות חקלאיות אבי אלקיים. בנוסף יתקיים סיור בחממה האקולוגית עין שמר ומעגלי שיח בנושא.
אלומה הוא מרכז הדרכה שהוקם ע"י הנוער העובד והלומד ומטרתו להוות לב פועם לפעילות החינוכית במרחב ההתיישבותי. פעילות אלומה כוללת הכשרת מדריכי ילדים ונוער, מדריכים בכפרים הערביים, הדרכת קבוצות צעירים, ליווי מחלקות הנוער וליווי צוותי חינוך. אנו מבקשים לחזק מערכות החינוך הקיימות, ולתת להם כלים ליצירת מערך הדרכה איכותי, עשיר בתכנים. ולכן אלומה פועלת בשיתוף עם מחלקות הנוער ועם גופים נוספים במרחב.
עידית תדהר, רכזת "מרכז הדרכה אלומה": "בשנים האחרונות מוביל משרד האוצר מדיניות שחונקת את החקלאות הישראלית ופעם אחר פעם זועקים החקלאים בענפים השונים על הפגיעה בהם. אנחנו מאמינים שהגיע הזמן להפוך את המאבק על השמירה על החקלאות לשיח ערכי, חינוכי שבמרכזו אהבת הארץ, השמירה על חברה עובדת ויצרנית. אני מאמינה שכל נערה ונער יכולים להתחבר לערכים אלה ולהוביל את הדור הבא של החקלאיים בישראל. ט"ו בשבט הוא חג המסמל את הקשר בין אדם לאדמתו והשנה נציין אותו בסימן הקשר בין יצירה לעבודת האדמה."
לאירוע בפייסבוק של שבוע החינוך לחקלאות: https://www.facebook.com/events/1618376158469481/
בדיוק סיימתי לראות פרק משמח ומצער מאד בעונה השנייה של Glee, סדרה שעוקבת אחרי מקהלת בני נוער תיכונית ואחר התמודדות חבריה עם סוגיות של מערכות יחסים, אכזבות לצד ניצחונות וקשרים חבריים. בפרק הזה קורט האמל, התלמיד ההומו היחידי מחוץ לארון בבית הספר, עוזב את בית הספר אחרי חודש של בריונות הומופובית מאד אינטנסיבית ואגרסיבית, ועובר לבית ספר אחר שידוע שבו יש אפס סובלנות כלפי בריונות. כל זאת לאחר שסגל המורים וההנהלה הודיעו לו שאין בכוחם לעשות שום דבר ובעצם אמרו לו שאין להם איך להגן עליו. העיניים שלי לא נשארו יבשות בסוף הפרק הזה.
אני רוצה לספר לכם משהו שלא הרבה א.נשים סביבי יודעים.ות – בכיתה י' עברתי בית ספר. זאת לאחר שהייתי גם הנער היחיד מחוץ לארון בכל בית הספר, על שבע השכבות בו. בכיתה ח' יצאתי מהארון בפני חברות בכיתה שלי והשמועה לא המתינה עד סוף היום להגיע לאוזניים של כל בית הספר. מאז ספגתי הרבה מאד עלבונות, אבל אף אחת מהן לא נכנסה ללב שלי. מאז התחילו להגיע גם הטרדות מיניות בצורה מילולית, עם תנועות ותיאורים. ההתעללות המשיכה לכל מיני דברים אכזריים כמו לשים לי מסטיקים בשיער בצורה שחברות שלי היו צריכות לגזור את כל החלקים בשיער עם המסטיק. או למשל לקחת לי את הכובעים המסוגננים מאד שלי, או את הפונצ'ו הסגול שהשאלתי מאחותי ולא להחזיר. זה המשיך לזריקת אבני חצץ לכיווני כשמורות רואות ולא מגיבות, כסאות שעפו והוחלקו לכיווני במסדרון של שכבת יא' ואפילו ניסיון של אחד התלמידים לכבות עליי סיגריה במועדון הנוער השכונתי אחרי בית ספר.
כל זה נעשה כשאני לא יכול לספר להורים, כי אני בארון מולם, וצוות בית הספר היה כל כך גידם אל מול הסיטואציה שהייתי בה כי הם פשוט לא יכלו להתמודד עם ההומופוביה שלהםן עצמןם. חוץ ממורה אחת קסומה, שמה בישראל צילה דגן שאני עדיין בקשר איתה, שכבר בכיתה ח' אמרה לי שהמקיף השש שנתי שלמדתי בו בבת ים לא בשבילי. פניתי בכיתה י' אל היועצת בבקשה שייצרו איזושהי תוכנית חינוכית להתמודד עם ההומופוביה בבית הספר ושמורות חייבות להתערב יותר. הייתי כבר מדריך בעצמי בנוער העובד והלומד והבנתי קצת איך מערכת חינוך אמורה לעבוד. תגובתה, וזה ציטוט כמעט מדויק: "אתה בוחר להציג את עצמך כשונה, יש לזה מחירים". המשך השיחה והמשפט השאירו אותי המום! היא תיארה לי את מה שהמורים בתיכון "מקינלי-היי" מהסדרה Glee תיארו לקורט – שאין להםן דרך להגן עליי.
לקח לי כמה שבועות להתעשת, תפסתי את עצמי ואמרתי לאמא שאני רוצה לעבור בית ספר אחר בבת ים. מה גם שהייתה שם מגמת תיאטרון שזה הדבר הכי נכון בעולם בשבילי. בתיכון החדש חיכתה לי חוויה אחרת לגמרי! אפס בריונות כלפי היותי הומו. היו אמנם רק עוד כמה מחוץ לארון, אבל הייתה לפחות היסטוריה בית ספרית והווה של להטב"קים מחוץ לארון. לא ספגתי יותר אלימות ועלבונות. אני לא יכול להגיד שלא הייתה הומופוביה ושלא הייתי צריך להתמודד עם הבדידות של להיות הומו יחיד בכיתה, אבל גופנית הרגשתי בטוח.ה.
היום במבט לאחור, הפסדתי בקרב מול ההומופוביה המטורפת שהשתוללה במסדרונות של התיכון הקודם שלי, אבל הרווחתי את עצמי ואת החוויה המושלמת של מגמת התיאטרון שהיא בדיוק המקום להיות בו הומו מחוץ לארון ולהרגיש מדהים עם עצמך. לאותה עידני בן.ת ה13-15 לא היה סיכוי להתמודד בעצמו מול השנאה והאלימות, והמבוגרים בסיטואציה היו פסיביים לגמרי עד כדי לא קיימים, ולחברות והחברים שלי לא היו כלים בכלל להבין, הם פשוט נשארו נחמדות ותומכות, ואם היה צריך גם עמדו ועשו שריר מול מי שבא מולי. אנחנו, מדריכים ומדריכות בנוער העובד והלומד, חייבות להיות כתובת ומענה אמיתי. בני ובנות הנוער ככלל צריכות עוד כלים להתמודד, וצריכות אותנו כדי להתחנך למציאות אחרת מוגנת ומגוונת יותר.
לפני כמה חודשים, באמצע נובמבר, התכנסו כ15,000 ישראלים וישראליות למעגלי שיחה וקבלת החלטות לציון יום השנה להירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל לפני 21 שנים. "האסיפה הישראלית" הכילה בתוכה א.נשים ממגוון ציבורים, גילאים ועמדות פוליטיות שבחרו להקדיש את הערב לשיחה משותפת בנסיון להסכים ביחד על ערך שצריך להיות הערך המרכזי של הדמוקרטיה הישראלית.
האירוע אורגן על ידי קואליציית "זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה", שהוקמה לפני חמש שנים על ידי ארגונים חברתיים שונים, ובראשם תנועות הנוער שהיוו גם את הגרעין הקשה של האסיפה הישראלית. חניכי התנועות השונות הגיעו באלפיהם לכיכרות. חולצות כחולות עם שלל שרוכים, חאקי וחולצות לבנות, חניכי הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, הצופים, המחנות העולים, השומר הצעיר, האיחוד החקלאי ועוד.
כשעמדתי על במת העיתונאים במרכזו של כיכר רבין, מוקף מעגלים מעגלים של בני נוער משחקים ביחד משחק פתיחה, מדברים, מתווכחים, מסכימים או לא מסכימים, הרגשתי את הלב שלי מתמלא ומתרגש. הרגשתי גאווה אדירה בתנועה שלי שבחרה בחירה אמיצה ולא פשוטה כדי לחזק את הדמוקרטיה בתקופה שבה היא מותקפת מימין ומשמאל.
בתקופה בה פוליטיקאים, אישי ציבור וארגונים שונים, בוחרים מידי יום להעמיק את השסע בחברה, לשסות את הציבורים השונים של אלה באלה, להפריט ולהקטין את היכולת של האזרחים במדינה לעצב את חייהם, הבחירה של תנועות הנוער לשאת על עצמן את עולה של הדמוקרטיה, ולהיות אלה שצועקות בקול רם וברור את מה שמנהיגי המדינה אמורים להגיד אינה מובנת מאליה.
פה טמון לדעתי תפקיד המפתח של תנועות הנוער במאבק על הדמוקרטיה בחברה הישראלית. המבנה הפנימי של התנועות, הנותן לחברות
מעגלי השיחה – בוחרים את הערך המוביל של האסיפה
בתנועה את הכוח לשנות ולעצב את חייהן הוא מה שמאפשר להן גם לקום ולהוביל את הציבור הרחב בדרך זו. המדריכים הצעירים, הלומדים לקחת אחריות על קבוצה של חניכים, להיות חברים בצוות הדרכה, להנהיג את הקן, הם אלו שיודעים גם לפנות אל ההורים שלהם ולהציע להם להצטרף.
לאדם העומד לבד מול העולם הגדול קשה לראות איך הוא משנה את המציאות שסביבו. כולנו מכירים את התחושה הקשה שאנחנו מוקפים בעוולות ואין לנו איך לשנות ולהשפיע. מי מאיתנו לא אמר לעצמו פעם שאולי עדיף פשוט לא לראות, לא להסתכל, לא להתמודד. תנועות הנוער דורשות מהחניכים בהן, הסתכלו! התמודדו! אל תפלו לייאוש. אני למדתי בתנועה שיש לי לי כח, שאני יכול לשנות את המציאות סביבי. דמוקרטיה לא יכולה להתקיים בלי אזרחים שמעורבים בחברה שסביבם, שיש להם מה להגיד עליה ופועלים כדי לשנות ולעצב אותה. בלי אנשים כאלה הדמוקרטיה הופכת למערכת ממשל וחוקים ריקה מתוכן, שבסופו של דבר, תדאג רק למי שכבר יש לו.
במילים אחרות, אני טוען שבלי תנועות הנוער לא תהיה דמוקרטיה בישראל.
A journey for discovery.
***
Dafi Ben Tzvi, A Madricha in the movement’s “Masa” in Poland, tells us about the significance of the Hadracha in preparation for the national seminar that starts today in Naamat school, Petah Tikva.
***
The Jewish living room
I'm excited and worried. This year, I chose to lead our journey to Poland – “The journey to uncover the roots of the Zionist revolution and rebellion of youth movements. Holocaust and Heroism.”
The word "discovery" is the word that brings up strong emotions.
The eleventh graders (Juniors) seminars will begin today, as part of a long and complex preparation. We, the madrichim are dealing with a lot of questions: what is the best preparation process for our chanichim? What do they need to know before landing in Poland? What should each and every chanich/a expect?
As a madricha – these are questions that bother me.
The entrance sign to the exhibition
I want them to have a genuine discovery experience, and that it will be interesting for them. I want them to know about the processes leading up to the death camps, I want them to know the human and social choices that preceded the ghettos. I want to come on a journey with a "bag" of questions and thoughts. I want them to feel confident to talk to the group, to express their views, that their opinion is important.
Happily, I am not alone in these thoughts. With me there are dozens of madrichim and we all want the preparation process to be thorough, creative and thought stimulating.
During the next seminar, we will perform excerpts from the play "Ghetto" by Yehoshua Sobol about the history of the Vilna Ghetto. We will also watch a film and through it try to understand the methods of propaganda, education and terrorism in Nazi Germany.
The peak of the seminar will be an exhibition that we have built just for our chanichim.
We thought about all of the content that is important to talk about during the process and set up an exhibition, with a room for each topic.
In one room, they will enter the living room of a Jewish family living in the diaspora in which one son is an assimilated jew and the daughter – a Zionist.
The lives of Jews in the ghetto.
Another room will be like a movement’s ken, as known to the chanichim, but a ken in a movement in Poland.
Another room, packed full and difficult, will describe the rise of the Nazi party to power.
Another unique room tells the story of a North African community in the Holocaust. A story too many of the youth in Israel never heard before.
And my favorite room is the room that tells the story of the Dror movement in Poland. I love it because it reminds me of the preparation process I went through junior year with my kvutsa and madrich Alon Nisser.
I remember the feeling I felt when I discovered the story of the youth in the ghettos. Long before they stood armed in front of the Nazis, they were, like me, chanichim in the ken, young madrichim, dedicated to their kvutzot and their chanichim.
Probably more than anything, I cannot wait to tell my chanichim about the members on this special group. Their rebellion was before everything, "A rebellion of hope".