לפני כמה חודשים, באמצע נובמבר, התכנסו כ15,000 ישראלים וישראליות למעגלי שיחה וקבלת החלטות לציון יום השנה להירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל לפני 21 שנים. "האסיפה הישראלית" הכילה בתוכה א.נשים ממגוון ציבורים, גילאים ועמדות פוליטיות שבחרו להקדיש את הערב לשיחה משותפת בנסיון להסכים ביחד על ערך שצריך להיות הערך המרכזי של הדמוקרטיה הישראלית.
האירוע אורגן על ידי קואליציית "זוכרים את הרצח נאבקים על הדמוקרטיה", שהוקמה לפני חמש שנים על ידי ארגונים חברתיים שונים, ובראשם תנועות הנוער שהיוו גם את הגרעין הקשה של האסיפה הישראלית. חניכי התנועות השונות הגיעו באלפיהם לכיכרות. חולצות כחולות עם שלל שרוכים, חאקי וחולצות לבנות, חניכי הנוער העובד והלומד, בני עקיבא, הצופים, המחנות העולים, השומר הצעיר, האיחוד החקלאי ועוד.
כשעמדתי על במת העיתונאים במרכזו של כיכר רבין, מוקף מעגלים מעגלים של בני נוער משחקים ביחד משחק פתיחה, מדברים, מתווכחים, מסכימים או לא מסכימים, הרגשתי את הלב שלי מתמלא ומתרגש. הרגשתי גאווה אדירה בתנועה שלי שבחרה בחירה אמיצה ולא פשוטה כדי לחזק את הדמוקרטיה בתקופה שבה היא מותקפת מימין ומשמאל.
"תנועות הנוער דורשות מהחניכים בהן, הסתכלו! התמודדו! אל תפלו לייאוש"
בתקופה בה פוליטיקאים, אישי ציבור וארגונים שונים, בוחרים מידי יום להעמיק את השסע בחברה, לשסות את הציבורים השונים של אלה באלה, להפריט ולהקטין את היכולת של האזרחים במדינה לעצב את חייהם, הבחירה של תנועות הנוער לשאת על עצמן את עולה של הדמוקרטיה, ולהיות אלה שצועקות בקול רם וברור את מה שמנהיגי המדינה אמורים להגיד אינה מובנת מאליה.
פה טמון לדעתי תפקיד המפתח של תנועות הנוער במאבק על הדמוקרטיה בחברה הישראלית. המבנה הפנימי של התנועות, הנותן לחברות
מעגלי השיחה – בוחרים את הערך המוביל של האסיפה
בתנועה את הכוח לשנות ולעצב את חייהן הוא מה שמאפשר להן גם לקום ולהוביל את הציבור הרחב בדרך זו. המדריכים הצעירים, הלומדים לקחת אחריות על קבוצה של חניכים, להיות חברים בצוות הדרכה, להנהיג את הקן, הם אלו שיודעים גם לפנות אל ההורים שלהם ולהציע להם להצטרף.
לאדם העומד לבד מול העולם הגדול קשה לראות איך הוא משנה את המציאות שסביבו. כולנו מכירים את התחושה הקשה שאנחנו מוקפים בעוולות ואין לנו איך לשנות ולהשפיע. מי מאיתנו לא אמר לעצמו פעם שאולי עדיף פשוט לא לראות, לא להסתכל, לא להתמודד. תנועות הנוער דורשות מהחניכים בהן, הסתכלו! התמודדו! אל תפלו לייאוש. אני למדתי בתנועה שיש לי לי כח, שאני יכול לשנות את המציאות סביבי. דמוקרטיה לא יכולה להתקיים בלי אזרחים שמעורבים בחברה שסביבם, שיש להם מה להגיד עליה ופועלים כדי לשנות ולעצב אותה. בלי אנשים כאלה הדמוקרטיה הופכת למערכת ממשל וחוקים ריקה מתוכן, שבסופו של דבר, תדאג רק למי שכבר יש לו.
במילים אחרות, אני טוען שבלי תנועות הנוער לא תהיה דמוקרטיה בישראל.