ביום ראשון התקיים יום עיון משמעותי וראשון מסוגו בנוער העובד והלומד – יום עיון לציון יום הזיכרון למעפילי ספינת אגוז אשר נספו בלב ים בדרכם ממרוקו ארצה. יום העיון הופק ע"י מחלקת ההדרכה הכלל תנועתית והיא תוצר ישיר של החלטת הועידה העשירית בנושא הרחבת האתוס הציוני עליו מתחנכים בתנועה.

נתי וימן, רכזת מחלקת ההדרכה הכלל תנועתית בפתח יום העיון לזכר ספינת אגוז, הראשון מסוגו בתנועה. בית ראשונים, גבעתיים.

מתוך החלטות הועידה העשירית: חינוך לציונות

• התנועה מחנכת לציונות כפי שמצטיירת בחזונו של הרצל, שעיקריה הקמת בית לאומי לעם היהודי, יצירה של חברת מופת וחיים משותפים לכל תושבי הארץ. התנועה תיאבק במגמות אנטי-ציוניות בחברה ובמגמות שנועדו לטשטש את התוכן המוסרי המובהק של הציונות. החינוך לציונות בציבור היהודי יבוא לידי ביטוי בפעולות בקנים ובסניפים, בטיולי התנועה ובמפעליה.
• התנועה תפעל להרחבת האתוס הציוני כך שיכיל גם את סיפוריהן של אוכלוסיות נוספות שלא זכו להכרה מספקת עד כה, ובהם האתוס החלוצי של מקימי עיירות הפיתוח וסיפורי העליות הציוניות של יוצאי צפון אפריקה, אתיופיה וברית המועצות לשעבר.ביום ראשון האחרון התכנסו עשרות מדריכים ורכזים מרחבי התנועה ליום עיון לציון זכרם של מעפילי אגוז שנספו בדרכם ממרוקו לישראל ולציון פועלם המדהים של תנועות הנוער הציונות במרוקו, מתוך מטרה להכניס עוד סיפורים, עוד דמויות ועוד צבע לתמונה הרחבה שהיא הציונות.

המטרה של יום העיון הוא להכיר ולהעמיק בסיפור עלייתם המופלא של יהדות מרוקו בפרט ויהדות צפון אפריקה בכלל. סיפור על ציונות, חלוציות, גבורה ואהבת העם. חברי וחברות תנועות הנוער בצפון אפריקה לקחו חלק גדול ולא מספיק מוכר במעשה העלייה לארץ ובתוכם חברי תנועת "הבונים", "דרור" ו"השומר הצעיר". יום הזיכרון ככלל מצוין ביום טביעת הספינה כ"ג בטבת תשכ"א, 10 בינואר 1961, ובו מתייחדים עם זכרם של 44 מעפילי ספינת אגוז אשר נספו בדרכם לא"י והפכו לסמל עלייתם וגבורתם של עולי צפון אפריקה לארץ. כחלק מההמשך מימוש החלטת הועידה בנושא חינוך לציונות. החלטנו בנוער העובד והלומד להפוך את סיפורם לסמל חי ולקרקע נוספת לתהליך חינוכי לערכי הציונות והחלוציות. זו הפעם הראשונה בה מציינים את ספינת אגוז באופן משותף בתנועה במטרה להעניק כלים חינוכיים למדריכות ומדריכי התנועה להדרכת סיפור העלייה לשנים הבאות.

יום העיון נפתח בשיחה של עמיר עמר, רכז מעגל המחדשים בנוער העובד והלומד, בנושא יהדות צפון אפריקה: "כדי להרחיב את האתוס הציוני צריך לעשות שני דברים: לפתוח את הראש ולהרחיב את הלב." במהלך היום שמענו סיפורים חדשים, הוספנו עוד צבע לסיפור היפה והמורכב של הציונות, והוספנו עוד זווית דרכה אפשר להתחבר כתנועה לסיפור הציוני. קראנו את עדויותיהם של פעילי המחתרות הציוניות ששילמו מחיר כבד עבור פעילותם הציונית ולא ויתרו על החלום של עליית יהדות מרוקו לישראל. סיפורים שמהם נוכל אנחנו, מדריכים וחניכים בתנועה ציונית היום לשאוב כוח והשראה.

מאיר קנפו, פעיל מחתרת במרוקו ומדריך בתנועת "הבונים".

בחלק האחרון של היום שמענו עדות ממאיר קנפו, פעיל מחתרת במרוקו ומדריך בתנועת "הבונים". מאיר תיאר את עלילותיו בפעילות החשאית שארגנה את עליית יהודי מרוקו לאחר סגירת שערי העלייה ע"י מלך מרוקו. מאיר הוביל את הפעולה החשאית, היה בקשר ישיר עם הארץ וארגן את מסעות היהודים לחופים נידחים באמצע הלילה – הכל כדי להעלות כמה שיותר יהודים לארץ ישראל.  "הציונות היא כמו פסיפס. כל אחד מביא את המשבצות שלו וביחד יוצא ציור מדהים. אני מקווה שהיום שהתקיים עזר להביא עוד כמה משבצות לציור, משבצות שאולי לא נראו מספיק בחברה הישראלית ובתנועה עד היום."

היום נחתם עם הצגה מדהימה של חניכי תאטרון הנוער העובד והלומד – "הלילה הזה" של דפנה אנג'ל. ההצגה סיפרה את סיפורה של משפחת בן-עטר שמתמודדת עם הדילמות של העלייה לאחר האסון של ספינת אגוז והציגה את המתחים שבני נוער עמדו בהם במסגרת פעילותם בתנועה.

אנו תקווה בתנועה כי סיפורים ודמויות אלו יהיו לנו למופת מהם נלמד ועליהם נתחנך. הם ראויים ללא פחות מכך.

סצנה מתוך ההצגה "הלילה הזה" בהפקת תאטרון הנוער העובד והלומד.

עובדי סודה-סטרים, במפעל החברה באזור התעשייה רהט שבדרום, שובתים מאז יום רביעי האחרון (22/3/2017) כתוצאה מכך שמתעלמים מהדרישות שלהם במו"מ במחאה על השכר הנמוך ותנאי העבודה הקשים. במקביל לכך מנסים בהנהלה להחליש את הוועד ולפגוע בהתארגנות. עובדי המפעל התאגדו לפני כמה חודשים ורק אחרי מאבק קשה ותביעה גדולה על פגיעה בהתארגנות, הכירה ההנהלה בהתאגדות.
במהלך יום שבת (25/3/2017) הגיעו חניכות מקן רהט לחזק את ידם של השובתים והשובתות במפעל. הרבה מעובדי המפעל הם תושבי רהט, עובדים משמרות ארוכות בשכר מינימום. בעבור חלק גדול מהחניכות זה היה הפעם הראשונה שהן מבקרות במפעל ובהגיען גילו שם חברות וקרובי משפחה שעובדים במפעל וממש התרגשו מהגעתן.

אומניה, חניכה לשעבר בקן רהט והיום עובדת במפעל סודהסטרים, ונעמה, המדריכה שלה. "אומניה אישה אמיצה מאד מאד."

נעמה ינוב, מדריכה בקיום משותף ברהט, פגשה שם את אומניה, חניכה שלה לשעבר בקן רהט. נעמה מספרת על המפגש: " אומניה היא אישה אמיצה מאוד מאוד. הייתה לי הזכות להיות המדריכה שלה בנוער העובד והלומד ברהט לפני כמה שנים. הבנות האמיצות האלה חסמו הבוקר בגופן את שערי המפעל לכניסת סחורות והן לא מתכוונות לוותר עד שההנהלה תפסיק להתעלם ולנסות לשבור אותן ותשב למשא ומתן מכבד על תנאי ההעסקה."

סלוא אבו-כאשף, רכזת קן רהט, הגיעה ביחד עם החניכים שלה כדי לחזק את ידי העובדות עם ממתקים וישבו איתם לשיחה בה סיפרו להם על המאבק שלהם. הם הסבירו לחניכות באופן כללי על מה זאת שביתה ועל החשיבות של הכלי הזה כחלק מזכויות העובדים, סיפרו על הקשיים והניסיונות לשבור אותם, והדגישו שהמאבק הוא לא רק למען עצמם אלא למען כלל העובדים ברהט. המאבק הוא גם בשביל עובדים חדשים שייקלטו בעתיד במפעל ובמפעלים נוספים שאמורים לקום בעיר.
סלוא אמרה לכולם בסוף המפגש: "כולנו עובדים בסופו של דבר. אנחנו כתנועה מאמינים בזכויות העובדים ומחנכים גם את החניכים שלנו על חשיבות הזכויות שלהם. לכל עובד יש משפחה וילדים וחברה שלמה שהמאבק הזה הוא גם למענה. אני מבקשת מכם לא לוותר. אנחנו כתנועה מגבים אתכם."

עובדי מפעל סודהסטרים באזור התעשייה של רהט ביחד עם חניכות קן רהט.

העובדות חוסמות את שערי המפעל לסחורה כחלק מהשביתה החוקית.

אני רוצה לשתף עד כמה שאני כל כך מאושרת שבחרתי לצאת למסע לפולין. שבחרתי להיות חלק מהנוער העובד והלומד ולצאת למסע מהתנועה ,עם המדריכה ,הקבוצה שלי ועם החברים שהכרתי דרך התנועה . עברנו מסע לא פשוט , מאתגר , קשה , עצוב , מצחיק , כואב , מרגש עד דמעות ומגבש. כמובן שכל זה לא היה קורה ללא המדריכה , כן כן ! המדריכה – זו שנלחמה ונאבקה ליציאה שלי למסע , זו שהכילה אותי , תמכה וחיבקה גם ברגעים הקשים וגם הפחות. המדריכה זו שבעצם עזרה , והקשיבה ובאמת הייתה שם בשבילי. בתהליך של המסע וגם במסע עצמו – במראות הקשים וגם בסופו של יום. אשתמש בחלק ממאמרו של פסח האוספטר : "המדריכה המתבוננת על חניכיה רואה את עצמה בהם בזעיר אנפין. היא מזהה בהם את תחושותיה, ייסוריה, מעקשיה, ערכיה.
היא מתבוננת עמוק לליבם ופוגשת בו את עצמה, את ליבה שלה. היא מביטה בתודעתם ומזהה בה את קשייה שלה. היא מסתכלת לרגשותיהם ורואה בעומקם את חולשותיה שלה, את האורות הנעים בעומק נשמתה, נשמותיהם." איני יכולתי ויכולה לבקש מדריכה יותר מדהימה ממנה וכמו בציטוט , "היא מתבוננת עמור לליבם ופוגשת בו את עצמה , את ליבה שלה " ליבה וכוחה של המדריכה טמון בה , יסודותיה ערכיים והדרכתה היא הועברה בדרך הטובה ביותר – על כך אני מודה שאני מתחנכת בנוער העובד והלומד , שאני מודרכת ומדריכה , שאני עברתי את המסע בהצלחה וכל זה רק בזכות המדריכה – שעמדה לצידי וליוותה אותי בדרכה הכי טובה ומוצלחת ביותר כמו שרק מדריכה אמיתית מסוגלת ויכולה לעשות ! " אז תודה על החוויה המטורפת הזו שעוד לא נגמרה.

קוראים לי ליזה, ואני מדריכת יום במסע לפולין מזה מספר שנים. אני חברה בקבוצה שחיה בחיפה ומחנכת בתיכון החברתי שנמצא בקריית אתא. אז כמה מילים על המסע לפולין.

הדרכה בעיירה טיקוצ'ין

מי זו מדריכת היום?
את ההדרכות במהלך היום בפולין עוברים החניכים כקבוצת אוטובוס, המורכבת ממספר קבוצות אורגניות. לכל קבוצה אורגנית מדריך או מדריכה אשר מלווים את הקבוצה כבר מתהליך ההכנה ועד תהליך החזרה לארץ.

לקראת המסע אני מתרגשת ומצפה מאד לפגוש את הקבוצה שאני הולכת להדריך.  תהליך ההכנה הוא מאד ארוך, ואותי מדריכת היום הם פוגשים מספר פעמים לפני היציאה למסע עצמו.

המפגשים האלה הם חשובים עבורי. אני פוגשת את החניכים, רואה את פניהם, מנסה לקרוא את הדינמיקה החברתית של הקבוצה שתרכיב את הקבוצה למסע: מי הם החניכים המובילים, מי החניכים שצריך לחבר אותם יותר, איך הם מסתדרים עם הדרכה פרונטלית ארוכה.

המפגש עימם לפני המסע אמור ליצר להם דימוי על איך נראה יום במסע: על העומס שלו, על הדרישה הגבוה לשיחה, על הנכונות שלהם להיות מודרכים. עבורי, המפגש הזה מאפשר להתכונן למסע. לחשוב איך אני מתאימה את ההדרכות שלי לקבוצה הספיציפית, מה הם צריכים, מה מעניין אותם, אילו התייחסויות הדרכתיות ייחודיות החניכים שלי צריכים.  המחשבה על ההדרכה נעשית באופן משותף וחינוכי עם מדריכי הלילה שמדריכים את החניכים לאורך כל תהליך ההכנה ובמסע ואחריו.

במסע שלנו, אנחנו שמים דגש חשוב מאד על כך שהחניכים ידריכו במסע עצמו. החניכים בעצם ביום-יום מדריכים, ותמיד אנחנו אומרים שכשאת מדריכה, את מדריכה בכל מקום, אז גם במסע החניכות והחניכים מדריכים. עבורי כמדריכת יום תפקיד חשוב בליווי החניכים בכתיבת ההדרכות כחלק מהתהליך ההכנה למסע. ההתנסות בהדרכת המסע הן של החניכים והן של המדריכים מאפשרת לנו להיות אחראים באופן משותף על המסע.

הדרכה ביער לופוחובה בברות הירי

להיות מדריכת מסע לפולין, זה להתכונן לפני המסע, זה לבדוק שלא חסר אף נספח או חומר הדרכה. זה לשבור את הראש כל הזמן איך אני מחדשת ומתחדשת בהדרכות שלי ואיך אני רואה כל הזמן את מה שעובר על המדריכים והחניכים במסע. זה לשמור על החיים של כולם.

להדריך במסע זה לא להעביר רק אינפורמציה. זה לשאול כל הזמן, זה להתלבט על שאלות מוסריות וערכיות. זה להיות מבולבלת ולשהות בדילמות. זה לדרוש. זה לכאוב, ולאהוב. והכי קשה, זה דורש כל הזמן ממני ומאיתנו להאמין בטוב ולבחור בו, ולברר איך אפשר להילחם ברוע וברשע.

אני מצפה מחניכים להיות חברים אחד של השנייה. שיבינו שיש משמעות לזה שהם עוברים את המסע הזה לא רק כיחידים אלא כקבוצה. אני מצפה מהם לקחת את תובנות המסע, ולא להשאיר אותם רק אצלם, ולבחור לקחת אחריות על הנעשה סביבם-לבחור להדריך בקן. להיות שליחים בחברה הישראלית, לאהוב את החניכים שלהם. לבחור בלעשות טוב. שיעלו ויגשימו. בהצלחה

מה זה הבריח התיכון? שכבת חוות ההכשרה, גרעין עודד, שנת יג' ושירות לאומי-אזרחי.
בסמינר השתתפו כ-35 חניכות, יהודיות, ערביות ודרוזיות מרחבי התנועה.
חניכות הסמינר העמיקו במושגי היסוד בפמיניזם, קידום השוויון ומעמד האישה, דילמות חינוכיות בחינוך פמיניסטי בתנועה, הנהגה נשית בתנועה והמאבק בסקסיזם בחברה הישראלית.
לסיכום הסמינר התקיימה שיחה על ייעוד הנוער העובד והלומד והחלטות הועידה העשירית, במטרה להמשיך ולהעמיק בפיתוח רעיונות הפמיניזם, והאפשרות לבניית חברה טובה וצודקת.
את הסמינר ריכזו מרים עוואד מורד, רכזת מחלקת ההדרכה של מעגל הקנים הערביים ונתי ויימן, רכזת מחלקת הדרכה כלל תנועתית.
הסמינר הודרך ע"י צוות משותף של מדריכות: ליאור שריר (רכזת שכבת החוות), נעמה ינוב (מרכז הדרכה קיום משותף), סלווא אבו כאשף (רכזת קן רהט) ורימא פרחת (רכזת שירות לאומי-אזרחי בקנים הדרוזיים).

סמינר פמיניזם, קיבוץ רביד

כשהייתי קטן הייתי רואה את החולצה הכחולה עם השרוך האדום.
זה היה יפה לראות את הסמליות בזה שגם קטנים וגם גדולים הולכים עם אותה חולצה. היו לי כל מיני הזדמנויות להצטרף לתנועה שלא כל כך הצליחו. רציתי להיות במקום היפה והחם הזה, אבל, בכנות, זה היה קשור לסביבה ולחברה שבאתי ממנה.
הייתי מאוד סקרן להכיר את סוד הכוח והיכולת האדירה שיש למקום הזה ולאנשים בו, שזורעים חיוך ונותנים אופטימיות ומחנכים לחיים. הנתינה שלהם ממלאת את נפש הנוער דרך הרחבת הידע וחינוך שנותנים את הכוח להילחם מול המציאות.

ורד סועאד, מתנדב שירות לאומי אזרחי

מאוד שמחתי שניתנה לי הזדמנות להצטרף לשירות הלאומי בתנועה, הרגשתי שזו הזדמנות אחת מתוך הזדמנויות רבות שהתנועה נותנת לנוער.
זה היה נפלא להצטרף למקום שחלמתי להיות חלק ממנו.
הצטרפותי לתנועה הוסיפה תקווה ללבי, תקווה לשנות את הדברים שנרקבו כי הם נמצאים המון שנים בביצה של בורות, לשנות הרגלים לא טובים שיש בחברה שלי.
התנועה נתנה לי להכיר את עצמי, דברים שלא ידעתי להגיד על עצמי, גרמה לי לצאת ולהתוודות בהרבה דברים שקשה למישהו בכלל להוציא אותם ממני.
תנועת הנוער העובד והלומד היא הבית השני שלי, ביתי שחיבק אותי ואפשר לי לשבור את המחסומים שלי.
התנועה נתנה לי אנשים, שאם לא היינו נפגשים בתנועה. לא היה בנינו שום קשר, איתם הבנתי את ערכה של הקבוצה והחברותא.
האנשים האלה שינו אותי והשתנינו ביחד, עיצבנו ביחד את האישיות שלי ושלהם, כדי שנוכל ביחד להוות דוגמא ומופת לחברה שלנו, ולגרום לה להתעורר מהמצב שבו היא נמצאת.
התנועה נתנה לי מדריכים ומדריכות שחשפו בפניי את האור והאמת, נתנה לי את היכולת לחקור ולחפש את האמת ומה עומד מאחורי האמת הזו של בני אדם.
התנועה חינכה אותי לקבל החלטות ולבחור מתוך חופש ואחריות על עצמי ועל החברים שלי.
קשה להסביר במילים צנועות את המשמעות של העתיד אותו התנועה מבקשת ליצור.
אני יודע שאני נמצא במקום שיוצר תנועה ושינוי, בעבודה למען האדם בהגנתו ובהגנת המוחלשים מסביבו, ומחנך נפשות שישכון בהם השלום.
לעבודה להגנה ולשלום, עלה והגשם.

משלחת הקנים הערביים למסע לפולין של הנוער העובד והלומד, בדז'לנה 34, היכן ששכן מרכז תנועת "החלוץ" בוורשה.

ערב י"א באדר התשע"ז, חלוץ טיול הכנה לקראת העלייה לתל-חי. יממה לאחר תחילת המסע לגילוי שורשי המהפכה הציונית ומרד תנועות הנוער – שואה וגבורה. האם יכול היה להיות מרד גטו ורשה ללא תל-חי?

למידת לילה בהכנה לעלייה לתל-חי

כשקמה התנועה הציונית מתוך העם היהודי, חיפשו בהיסטוריה אירועים עליהם נחנך את העם, בכדי להוציא אותו מין הגלותיות, כך קיבלה מצדה את מעמדה ההיסטורי מחדש, לאחר הדחקה של שנים ע"י הזרם המרכזי ביהדות – גבורת יהודים, לעמוד על משמרתם, לא בשם המוות, אלא בשם החיים. אנשי מצדה לא נלחמו בצבא רומי כי היו חפצי מוות, הם נלחמו כי יש דברים שלא מוותרים עליהם, שהם בזהות שלך, מדובר במצווה ביהדות "ייהרג ובל יעבור". והערך שעליו הם נלחמו הינו ערך החירות, על כך קראו להם "קנאים". כאנשי מצדה, כך אנשי תל-חי. מאורעות תל-חי לא נצרבו בתודעה כפולחן אישיות לגיבוריה (כפי שקורה בהרבה מקרים דומים) אצל תנועות הנוער בגולה, אלא כסמל, עליו יש לחנך ואליו יש לשאוף, סמל לגבורה יהודית לשם חיי חירות.

כותב מרדכי טננבוים, מפקד האי"ל בגטו ביאליסטוק, בחיבורו "רוח תל-חי", על מאפייני הגבורה בתל-חי שאליהם הם שואפים:

"אלמוניות. עושה את הדברים המעוררים התפעלות, דרך ארץ, אנשים משתוממים למראיהם, ואינם יודעים כי אתה הוא שעשית את המעשה. אין מעטרים אותך באותות הצטיינות. הגבורה מבליעה את הגיבורים – מתרחשת דימוקראטיזאציה, כביכול של הגבורה, היא נעשית נחלתו של הכלל. אתה אומר "טרומפלדור" ויודע בה-בשעה שהכוונה ללגיון, ל"החלוץ" ולעליה השלישית ולתל-חי. טרומפלדור אינו אלא התגלמותם של אלה. כמוהו כצ'יזיק. תל-חי – כמוה כחולדה. אתה משתומם למקרא הדברים על הגנת טירת-צבי או קיבוץ סדום, אבל אינך יודע מי. חניתה. מעוז. שלושים ושישה שמות – התגלמויות של גבורה קולקטיבית. נופל מישהו על משמרתו, בדרך, בעבודה. כעבור שבוע לא תזכור עוד את שמו – שמות אחרים מופיעים במסגרות השחורות בעתון. גבורה של ציבור. פשטות. ענוה. בלי הקשת מגפים חיילית. בלי העמדת פנים. בלי טקס. הולכים לעבודה. מיישבים שטח חדש. מתנפלים – הודפים את המתנפלים. מגיעות ידיעות שהאויב מתכונן – יוצאים לקראתו ומבריחים אותו. ואחר-כך – חזרה לעבודה. שנאת "הגבורה". גיבורים שאינם מחפשים הזדמנות להפגין את גבורתם. הנושאים בקרבם תיעוב נורא כלפי מיליטאריזם ומואסים ברובה. גיבורים המשתוקקים לשלום ולחיים של יומיום. הכרה. לדעת על מה המאבק. ולשמור – משום כך – על טוהר המאבק. אין עוד "אויבים" אצילים כאנשינו. עוד לא קם צבא המקדש ככה את חיי האויב, את רכושו של המתנגד, כצבאנו. גבורה מתמדת. לא דבר גדול הוא "לאזור חלציים" למעשה יאוש חד-פעמי. קפיצה בעינים עצומות אינה מעשה גבורה. אצלנו הגבורה היא בעצם החיים, בצורת החיים, באי נסיגה מאף שעל קרקע."

תל-חי הייתה בעבורם סמל, אתוס, עליו יש לחנך. עליו יש לכונן חברה.

חניכי שכבת החושלים (ט') של הנוער העובד והלומד עולים כל שנה לאנדרטת האריה השואג בתל חי כחלק מתהליך לקראת הדרכה.

כל כמה חודשים אני שומע את השאלה אם אנו עוד צריכים לחנך לסיפורים האלה, שנגמרים בסוף במוות, זה הרי נוגד את ערך החיים. אני מבקש לטעון אחרת. אנו מחנכים ונמשיך לחנך לאתוסים אלה על קדושת החיים שבהם, וכפי שהבינו אותם לוחמים, אין חיים ללא חירות, והקרב על החירות איננו בכדי למות מות גיבורים ולהפוך למרטירים, אלא כדי להילחם על דרכינו, כיהודים חופשיים. ציר האורך היהודי-ציוני עובר כחוט השני בין כל האירועים הללו. מצדה. תל-חי. מרד גטו ורשה.

בערב הזה, אנו, החברים שבתמונה ישבנו הלילה לשוחח על אתוס תל-חי, על חשיבותו לציונות החלוצית בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20, על חשיבותו ללוחמים בגטאות במלחמת העולם השנייה ועל חשיבותו בימינו אנו. לשותפי שמדריכים עכשיו בפולין, לשותפי שנמצאים איתי כאן בעלייה לתל-חי, לשותפי בחיים שנמצאים איתי בשאלות האלה יום-יום, ולחניכי האהובים מהמסע לפני שנתיים, שאת חלקם אפגוש מחר בתל-חי:

האם אנו נדע לתבוע מעצמינו ומחניכינו את מה שטננבוים תובע מחבריו?

אני מקווה שכן.

נדב קופולביץ' הוא חבר בצוות מרחב חיים של התנועה. 

ביום האישה הבינלאומי יצאנו לדרך עם אתגר #עצמאית במטרה להכיר את הנערות העובדות של שנת 2017. זה בדיוק הזמן שכל המדינה תשמע את הקול של הנערות והצעירות העובדות. כולם בישראל צריכים לדעת מה זה להיות נערה בעולם העבודה, למה נערות יוצאות לעבוד ובעיקר, עם מה הן צריכות להתמודד.

אז פנינו לנערות עובדות – דרך הרשתות החברתיות, הקנים, הסניפים ובתי הספר המקצועיים. ביקשנו מהן לספר הכל – איך היחס אליהן? במה הן עובדות? מה חשוב ומה קשה להן בעבודה? ומה המסר שלהן לנערות עובדות אחרות?  כי חשוב שכולם ידעו – יש נערות עובדות ויש להן זכויות!

אופיר סעדיה, בת 18, עובדת בקפה נטו, מסעדה ומספרה. חניכה בבית ספר מקצועי עמל תל השומר.

למה יצאת לעבוד? יצאתי לעבודה כדי להיות עצמאית, כדי להיות מסוגלת לדאוג לעצמי ללא עזרה מההורים.

במה את חולמת לעבודה בעתיד? החלום שלי הוא להיות מנהלת בכירה במקום מכובד ולהיות אחראית על אנשים ועל עבודתם.

מה היית רוצה לשנות בעולם העבודה? הייתי רוצה להעלים את מקרי הניצול בעבודה.

מה המסר שלך לנערות עובדות? להתכונן לעתיד. כבר עכשיו לעבוד בשביל העתיד שלכן ולצבור ניסיון.

הודיה חיאב, בת 17, עובדת במלצרות. חניכה בבית ספר מקצועי עמל תל השומר.

מאיזה סיבה נערות יוצאות לעבוד? לחסוך כסף לרישיון ובגדים וכי לא נעים לקחת מההורים.

במה את חולמת לעבוד בעתיד? לעבוד במקצוע שאני לומדת בחינוך המקצועי – מנהל ולוגיסטיקה.

מה היית רוצה לשנות בעולם העבודה? להשיג את העבודה הכי מכובדת שאני יכולה. נגיד עבודות של מנהל יותר קשה לנשים, הן צריכות להתאמץ יותר בשביל להשיג את העבודה. הייתי רוצה שזה ישתנה.

מה המסר שלך לנערות עובדות? שיעמדו על שלהן. שאם הן רוצות משהו אז שיקחו אותו עד הסוף. שילחמו על העבודה.

לוטם פרבר, בת 18, עבדה בעבר בקייטרינג באולם אירועים והיום עובדת בעבודות מזדמנות, חניכה ומש"צית בקן בורוכוב

למה את החלטת לעבוד? כדי שיהיה לי כסף שאוכל להרגיש עצמאית איתו, שאני לא תלויה בהורים.

האם קרה פעם שבמקום עבודה התייחסו אחרת לנערות? כן. בקייטרינג שעבדתי בו המנהל קרא לכל הבנות פוצי. זה היה ממש מעצבן ומוזר. הוא גם לא נתן לנו להרים דברים, ותמיד אנחנו היינו מסיימות את העבודה לפני הבנים, כי אותם השאירו להרים את הציוד בסוף האירוע. פעם אחת המנהל "טפח" לי על הגב וזה ממש כאב לי, הייתי בהלם ממנו. כשהוא הבין שזה לא היה מתאים הוא אמר לי שהוא מצטער ושוב קרא לי פוצי. עשיתי לו פרצוף והלכתי משם.

איזה דברים גורמים לך להרגיש בנוח במקום עבודה בתור נערה? שמכירים אותי באמת במקום עבודה ושאכפת להם ממני.

האם קרה פעם שניצלו אותך בעבודה? כן, הלינו לי שכר כמה חודשים.

מה יש לך לומר לכל הנערות שעובדות בישראל? אל תתנו לאף אחד לתת לכן הרגשה לא נוחה או לא נעימה בעבודה, בטח שלא יזלזלו בכן ויגרמו לכן להרגיש פחות שוות או שאתן צריכות להחצין את הנשיות והחיצוניות שלכן.

אליה אושצגה, בת 18,עבדה בעבר בבית קפה ובחנות לנערות, היום עובדת בבייביסטיר, חניכה ומש"צית בקן בורוכוב

מאיזה סיבות לדעתך נערות עובדות? כדי להיות יותר עצמאיות, להצליח לקחת אחריות על מה שהן רוצות לקנות.

למי יותר קל למצוא עבודה, לנערים או לנערות? זה תלוי איפה. אני חושבת שיש מקומות שמחפשים בעיקר נשים שנראות טוב כדי להשתמש ב"חיצוניות" וב"נשיות" שלהן כדי לקדם את העסק, ככה שאולי בהרבה מקומות יותר קל להתקבל לעבודה בתור נערה – למשל כשעבדתי בחנות עם מוצרים לנערות חיפשו רק עובדות.

האם קרה פעם שבמקום עבודה התייחסו אחרת לנערות? כן. אני זוכרת שבעל המקום בחנות שעבדתי בה ביקש ממני "להשתמש בנשיות שלי" ולחייך ללקוחות.

איזה דברים גורמים לך להרגיש לא בנוח במקום עבודה בתור נערה? שמבקשים או מצפים ממני להשתמש בחיצוניות שלי ושאתנהג בצורה מסויימת ללקוחות.

האם קרה פעם שניצלו אותך בעבודה? כן. כשעבדתי בבית קפה לא הכניסו לי משכורת לחשבון בזמן, והמנהל "מרח" אותי ואמר שהוא העביר כבר. לקח זמן עד שהמשכורת נכנסה באמת.

מה יש לך לומר לכל הנערות שעובדות בישראל? אל תתנו שיגרמו לכן להרגיש לא בנוח בעבודה, בטח לא בגלל הנשיות שלכן.

תמר-תמי יוסיפוף, בת 18, עובדת בתעשייה אווירית מפעל מנועים

מאיזה סיבות לדעתך נערות יוצאות לעבוד? נערות צריכות כסף כדי להיות עצמאיות ולעזור בבית כמה שצריך

במה את חולמת לעבוד בעתיד? אני רוצה לעבוד במקצוע שאני לומדת ולהיות מכונאית ולתקן מטוסים

מה היית רוצה לשנות/ להשיג בעולם העבודה? הייתי רוצה שיתנו לבנות יחס שווה בעבודה ושיאפשרו לנערות ללמוד ולעבוד כמו הבנים, ולא למנוע מהן בגלל שהן נשים בטענה שהן לא יכולות לעשות דברים פיסיים כמוהם.

איזה מסר היית רוצה להעביר לכל הנערות שעובדות בישראל? חשוב שיהיו יותר נשים במקצוע בתור מכונאיות בכללי וכמכונאיות מטוסים, שיהיה לנו כוח ביחד לייצר מקום עבודה טוב לנשים

נטלי ארונוב, בת 16, עובדת בתעשייה אווירית מפעל מל"ט

מאיזה סיבות לדעתך נערות יוצאות לעבוד? נערות צריכות לצאת לעבוד בגלל שהן רוצות הסתדר לבד ופחות להכביד על ההורים, רוצות להרגיש עצמאיות

במה את חולמת לעבוד בעתיד? אני חולמת להיות בתפקיד ניהולי, אני אוהבת את תחום העיצוב. חשוב לי בעיקר שיעניין אותי מה שאני עושה.

מה היית רוצה לשנות/ להשיג בעולם העבודה? הייתי רוצה שיותר ידאגו לעובדים, שיהיו להם תנאים יותר טובים בשכר ובחופשות.

איזה מסר היית רוצה להעביר לכל הנערות שעובדות בישראל? אל תתנו לאף אחד לנצל אתכן גם בתנאים בעבודה וגם פיזית על הגוף שלכן, אל תוותרו על עצמכן ותעצימו את הכוח הנשי בעבודה.

נערות צעירות רבות משולבות בעולם העבודה. לצערנו, אותם נורמות מעולם העבודה המבוגרים אשר מפלים נשים לעומת גברים, קיימים גם בעולם עבודות הנוער. מתוך סקר שהתקיים באפריל 2014 ע"י מכון גיאוקרטוגרפיה בעבור הנוער העובד והלומד בשיתוף עם קרן פרידריך איברט, גילינו כי 67% מהבנות העובדות מרגישות שהמעסיק שלהן לא שומר על זכויותיהן בעבודה, לעומת 37% בלבד (!) מהבנים.

מסתבר שהרגשתן של הנערות הצעירות כי הן מופלות לעומת נערים מקבלת תוקף בכל התחומים. רק 32% מהבנות קיבלו שכר בתעריף שבת כשעבדו בשבת, לעומת 43% מהבנים. בנוגע לשעות נוספות, רק 11% מהבנות מקבלות גמול שעות נוספות, לעומת 25% מהבנים. חשוב לציין שזה נתון מדאיג לכל המינים. גם נסיעות מפלים את הנערות – רק 26% מהנערות מקבלות החזרי נסיעות באופן קבוע (כשהן זכאיות לכך), לעומת 38% אחוז מהנערים! כך גם בהפסקות – רק 30% מהנערות מקבלות הפסקה באופן קבוע כשהן זכאיות לכך, לעומת 54% מהנערים!

אז מהן הזכויות שחשוב שכל הנערות העובדות יכירו?

עבודה בשעות נוספות ושבת – אסור להעסיק בני נוער בשעות נוספות ושבת, אבל אם זה קורה לך מגיע לך 125% על השעה הנוספת הראשונה והשנייה ו-150% על כל שעה נוספת אחרי זה. בימי שבת מגיע לך 150% מהשכר הרגיל.

סביבת עבודה בטוחה – המעסיק מחויב לדאוג לבטיחותן ושלומתן של הנערות העובדות. לספק את הציוד ונהלי העבודה המתאימים ולא להעסיק בעבודות מסוכנות. כמו כן, המעסיק מחויב לנקוט באמצעים למניעת הטרדות מיניות במקום העבודה ולדאוג לבירור וטיפול בתלונות. הדבר נכון גם כלפי עובדים וגם כלפי לקוחות. החוק מחייב מעסיק המעסיק מעל 25 עובדים לתלות תמצית של התקנון למניעת הטרדה מינית, אבל אנחנו ממליצים לכל מעסיק לתלות מסמך כזה, ואנחנו אפילו מוכנים לספק להם דף גדול עם תמצית התקנון, שתלוי בבתי עסק בכל רחבי הארץ.

הקפדה על סחיבת משקלים תקניים – אסור למעסיק לדרוש מנערות עובדות לסחוב את אותם משקלים כמו נערים. לנער מותר לסחוב עד 12.5 ק"ג ולנערה עד 8 ק"ג)

סיום העבודה בשעות מאוחרות – מומלץ לספק לנערות הסעה הביתה בשעות מאוחרות. (וככלל, אסור להעסיק נערות אחרי השעה 22:00, או בקיץ אחר 24:00, כאשר בקי המעסיק מחויב לספק הסעה לנערה אחרי 22:00)

שוויון מגדרי – החוק אוסר על אפלייה במקום העבודה, אך מהתלונות שמגיעות אלינו עולה כי שכרן הממוצע של נערות עומד על 24.6 ₪ לשעה, כשאצל נערים הממוצע הוא 26.14 ₪ לשעה! על המעסיקים לשלם שכר שווה עבור אותה העבודה, ולא להפלות בין גברים לנשים. (אם מישהו רוצה להבין בכמה אחוז בנים מקבלים יותר תעשו את החישוב, לדעתי זה 5.9%). בנוסף לשכר, על המעסיק לדאוג שלא תתקיים אפלייה נוספת על רקע מגדרי במקום העבודה או כל יחס מפלה כלפי נערות.

הסתדרות הנוער העובד והלומד היא הארגון היציג לכלל בני הנוער העובדים בישראל ומטפל בכל שנה באלפי פניות בנושא הפרות זכויות מקום העבודה. בשנת 2015 הוחזרו לבני הנוער מעל 2.4 מיליון ₪ ממעסיקים אשר פגעו בזכויותיהם כעובדים. בנוסף אלפי בני נוער מאוגדים בהסתדרות הנוער העובד והלומד ומיוצגים ע"י הסכמים קיבוציים אשר דואגים לתנאי עבודה מכובדים ואיכותיים. בכל מקרה של פגיעה בזכויות בני הנוער אפשר לפנות להסתדרות הנוער העובד והלומד ולקבל ליווי משפטי ומקצועי ע"י רכזי האיגוד המקצועי לנוער פניות אפשר לעשות בטלמסר 1121* או באתר או בפייסבוק

לפני 17 שנים היו אלה חניכות הנוער העובד והלומד שבחרו להוביל את אחת מעליות המדרגה המשמעותיות בצה"ל – גיוס נשים למערך הלוחם הקרבי, הקמת פלוגת החי"ר המעורבת הראשונה – הקרקל.

מטרת דבריו הבזויים של יגאל לוינשטיין החושפים השקפת עולם גזענית ואלימה כלפי להט"בים, נשים, לא יהודים וכל מי שאינו סר להשקפת עולמו הגזענית, היא קריעת קרע שלא ניתן יהיה לאחות בקרב החברה הישראלית. על הנהגת החברה הדתית לאומית לגנות ולהוקיע את דבריו של לוינשטיין, לא בקול רפה ולא בהתחמקות דיפלומטית.

חניכות התנועה במאה ה-211 הן ההמשך לנשים האמיצות מארגון השומר, הפלמ"ח והארגון היהודי הלוחם בגטו שתרמו לבניית המדינה והגנתה.
אנו נמשיך לחנך לעבודה, הגנה ושלום – ושוויון בין כל בנות ובני אדם וחווה.
כי #פמיניזםזהלכולןם

יום האישה הבינלאומי 2017.

לפרטים נוספים על הצטרפות למסלול הנח"ל: https://www.noalnachal.org.il/