קוראים לי ליזה, ואני מדריכת יום במסע לפולין מזה מספר שנים. אני חברה בקבוצה שחיה בחיפה ומחנכת בתיכון החברתי שנמצא בקריית אתא. אז כמה מילים על המסע לפולין.
הדרכה בעיירה טיקוצ'ין
מי זו מדריכת היום?
את ההדרכות במהלך היום בפולין עוברים החניכים כקבוצת אוטובוס, המורכבת ממספר קבוצות אורגניות. לכל קבוצה אורגנית מדריך או מדריכה אשר מלווים את הקבוצה כבר מתהליך ההכנה ועד תהליך החזרה לארץ.
לקראת המסע אני מתרגשת ומצפה מאד לפגוש את הקבוצה שאני הולכת להדריך. תהליך ההכנה הוא מאד ארוך, ואותי מדריכת היום הם פוגשים מספר פעמים לפני היציאה למסע עצמו.
המפגשים האלה הם חשובים עבורי. אני פוגשת את החניכים, רואה את פניהם, מנסה לקרוא את הדינמיקה החברתית של הקבוצה שתרכיב את הקבוצה למסע: מי הם החניכים המובילים, מי החניכים שצריך לחבר אותם יותר, איך הם מסתדרים עם הדרכה פרונטלית ארוכה.
המפגש עימם לפני המסע אמור ליצר להם דימוי על איך נראה יום במסע: על העומס שלו, על הדרישה הגבוה לשיחה, על הנכונות שלהם להיות מודרכים. עבורי, המפגש הזה מאפשר להתכונן למסע. לחשוב איך אני מתאימה את ההדרכות שלי לקבוצה הספיציפית, מה הם צריכים, מה מעניין אותם, אילו התייחסויות הדרכתיות ייחודיות החניכים שלי צריכים. המחשבה על ההדרכה נעשית באופן משותף וחינוכי עם מדריכי הלילה שמדריכים את החניכים לאורך כל תהליך ההכנה ובמסע ואחריו.
במסע שלנו, אנחנו שמים דגש חשוב מאד על כך שהחניכים ידריכו במסע עצמו. החניכים בעצם ביום-יום מדריכים, ותמיד אנחנו אומרים שכשאת מדריכה, את מדריכה בכל מקום, אז גם במסע החניכות והחניכים מדריכים. עבורי כמדריכת יום תפקיד חשוב בליווי החניכים בכתיבת ההדרכות כחלק מהתהליך ההכנה למסע. ההתנסות בהדרכת המסע הן של החניכים והן של המדריכים מאפשרת לנו להיות אחראים באופן משותף על המסע.
הדרכה ביער לופוחובה בברות הירי
להיות מדריכת מסע לפולין, זה להתכונן לפני המסע, זה לבדוק שלא חסר אף נספח או חומר הדרכה. זה לשבור את הראש כל הזמן איך אני מחדשת ומתחדשת בהדרכות שלי ואיך אני רואה כל הזמן את מה שעובר על המדריכים והחניכים במסע. זה לשמור על החיים של כולם.
להדריך במסע זה לא להעביר רק אינפורמציה. זה לשאול כל הזמן, זה להתלבט על שאלות מוסריות וערכיות. זה להיות מבולבלת ולשהות בדילמות. זה לדרוש. זה לכאוב, ולאהוב. והכי קשה, זה דורש כל הזמן ממני ומאיתנו להאמין בטוב ולבחור בו, ולברר איך אפשר להילחם ברוע וברשע.
אני מצפה מחניכים להיות חברים אחד של השנייה. שיבינו שיש משמעות לזה שהם עוברים את המסע הזה לא רק כיחידים אלא כקבוצה. אני מצפה מהם לקחת את תובנות המסע, ולא להשאיר אותם רק אצלם, ולבחור לקחת אחריות על הנעשה סביבם-לבחור להדריך בקן. להיות שליחים בחברה הישראלית, לאהוב את החניכים שלהם. לבחור בלעשות טוב. שיעלו ויגשימו. בהצלחה