אני רוצה לשתף עד כמה שאני כל כך מאושרת שבחרתי לצאת למסע לפולין. שבחרתי להיות חלק מהנוער העובד והלומד ולצאת למסע מהתנועה ,עם המדריכה ,הקבוצה שלי ועם החברים שהכרתי דרך התנועה . עברנו מסע לא פשוט , מאתגר , קשה , עצוב , מצחיק , כואב , מרגש עד דמעות ומגבש. כמובן שכל זה לא היה קורה ללא המדריכה , כן כן ! המדריכה – זו שנלחמה ונאבקה ליציאה שלי למסע , זו שהכילה אותי , תמכה וחיבקה גם ברגעים הקשים וגם הפחות. המדריכה זו שבעצם עזרה , והקשיבה ובאמת הייתה שם בשבילי. בתהליך של המסע וגם במסע עצמו – במראות הקשים וגם בסופו של יום. אשתמש בחלק ממאמרו של פסח האוספטר : "המדריכה המתבוננת על חניכיה רואה את עצמה בהם בזעיר אנפין. היא מזהה בהם את תחושותיה, ייסוריה, מעקשיה, ערכיה.
היא מתבוננת עמוק לליבם ופוגשת בו את עצמה, את ליבה שלה. היא מביטה בתודעתם ומזהה בה את קשייה שלה. היא מסתכלת לרגשותיהם ורואה בעומקם את חולשותיה שלה, את האורות הנעים בעומק נשמתה, נשמותיהם." איני יכולתי ויכולה לבקש מדריכה יותר מדהימה ממנה וכמו בציטוט , "היא מתבוננת עמור לליבם ופוגשת בו את עצמה , את ליבה שלה " ליבה וכוחה של המדריכה טמון בה , יסודותיה ערכיים והדרכתה היא הועברה בדרך הטובה ביותר – על כך אני מודה שאני מתחנכת בנוער העובד והלומד , שאני מודרכת ומדריכה , שאני עברתי את המסע בהצלחה וכל זה רק בזכות המדריכה – שעמדה לצידי וליוותה אותי בדרכה הכי טובה ומוצלחת ביותר כמו שרק מדריכה אמיתית מסוגלת ויכולה לעשות ! " אז תודה על החוויה המטורפת הזו שעוד לא נגמרה.
