הציונות היא כמו פסיפס

ביום ראשון התקיים יום עיון משמעותי וראשון מסוגו בנוער העובד והלומד – יום עיון לציון יום הזיכרון למעפילי ספינת אגוז אשר נספו בלב ים בדרכם ממרוקו ארצה. יום העיון הופק ע"י מחלקת ההדרכה הכלל תנועתית והיא תוצר ישיר של החלטת הועידה העשירית בנושא הרחבת האתוס הציוני עליו מתחנכים בתנועה.

נתי וימן, רכזת מחלקת ההדרכה הכלל תנועתית בפתח יום העיון לזכר ספינת אגוז, הראשון מסוגו בתנועה. בית ראשונים, גבעתיים.

מתוך החלטות הועידה העשירית: חינוך לציונות

• התנועה מחנכת לציונות כפי שמצטיירת בחזונו של הרצל, שעיקריה הקמת בית לאומי לעם היהודי, יצירה של חברת מופת וחיים משותפים לכל תושבי הארץ. התנועה תיאבק במגמות אנטי-ציוניות בחברה ובמגמות שנועדו לטשטש את התוכן המוסרי המובהק של הציונות. החינוך לציונות בציבור היהודי יבוא לידי ביטוי בפעולות בקנים ובסניפים, בטיולי התנועה ובמפעליה.
• התנועה תפעל להרחבת האתוס הציוני כך שיכיל גם את סיפוריהן של אוכלוסיות נוספות שלא זכו להכרה מספקת עד כה, ובהם האתוס החלוצי של מקימי עיירות הפיתוח וסיפורי העליות הציוניות של יוצאי צפון אפריקה, אתיופיה וברית המועצות לשעבר.ביום ראשון האחרון התכנסו עשרות מדריכים ורכזים מרחבי התנועה ליום עיון לציון זכרם של מעפילי אגוז שנספו בדרכם ממרוקו לישראל ולציון פועלם המדהים של תנועות הנוער הציונות במרוקו, מתוך מטרה להכניס עוד סיפורים, עוד דמויות ועוד צבע לתמונה הרחבה שהיא הציונות.

המטרה של יום העיון הוא להכיר ולהעמיק בסיפור עלייתם המופלא של יהדות מרוקו בפרט ויהדות צפון אפריקה בכלל. סיפור על ציונות, חלוציות, גבורה ואהבת העם. חברי וחברות תנועות הנוער בצפון אפריקה לקחו חלק גדול ולא מספיק מוכר במעשה העלייה לארץ ובתוכם חברי תנועת "הבונים", "דרור" ו"השומר הצעיר". יום הזיכרון ככלל מצוין ביום טביעת הספינה כ"ג בטבת תשכ"א, 10 בינואר 1961, ובו מתייחדים עם זכרם של 44 מעפילי ספינת אגוז אשר נספו בדרכם לא"י והפכו לסמל עלייתם וגבורתם של עולי צפון אפריקה לארץ. כחלק מההמשך מימוש החלטת הועידה בנושא חינוך לציונות. החלטנו בנוער העובד והלומד להפוך את סיפורם לסמל חי ולקרקע נוספת לתהליך חינוכי לערכי הציונות והחלוציות. זו הפעם הראשונה בה מציינים את ספינת אגוז באופן משותף בתנועה במטרה להעניק כלים חינוכיים למדריכות ומדריכי התנועה להדרכת סיפור העלייה לשנים הבאות.

יום העיון נפתח בשיחה של עמיר עמר, רכז מעגל המחדשים בנוער העובד והלומד, בנושא יהדות צפון אפריקה: "כדי להרחיב את האתוס הציוני צריך לעשות שני דברים: לפתוח את הראש ולהרחיב את הלב." במהלך היום שמענו סיפורים חדשים, הוספנו עוד צבע לסיפור היפה והמורכב של הציונות, והוספנו עוד זווית דרכה אפשר להתחבר כתנועה לסיפור הציוני. קראנו את עדויותיהם של פעילי המחתרות הציוניות ששילמו מחיר כבד עבור פעילותם הציונית ולא ויתרו על החלום של עליית יהדות מרוקו לישראל. סיפורים שמהם נוכל אנחנו, מדריכים וחניכים בתנועה ציונית היום לשאוב כוח והשראה.

מאיר קנפו, פעיל מחתרת במרוקו ומדריך בתנועת "הבונים".

בחלק האחרון של היום שמענו עדות ממאיר קנפו, פעיל מחתרת במרוקו ומדריך בתנועת "הבונים". מאיר תיאר את עלילותיו בפעילות החשאית שארגנה את עליית יהודי מרוקו לאחר סגירת שערי העלייה ע"י מלך מרוקו. מאיר הוביל את הפעולה החשאית, היה בקשר ישיר עם הארץ וארגן את מסעות היהודים לחופים נידחים באמצע הלילה – הכל כדי להעלות כמה שיותר יהודים לארץ ישראל.  "הציונות היא כמו פסיפס. כל אחד מביא את המשבצות שלו וביחד יוצא ציור מדהים. אני מקווה שהיום שהתקיים עזר להביא עוד כמה משבצות לציור, משבצות שאולי לא נראו מספיק בחברה הישראלית ובתנועה עד היום."

היום נחתם עם הצגה מדהימה של חניכי תאטרון הנוער העובד והלומד – "הלילה הזה" של דפנה אנג'ל. ההצגה סיפרה את סיפורה של משפחת בן-עטר שמתמודדת עם הדילמות של העלייה לאחר האסון של ספינת אגוז והציגה את המתחים שבני נוער עמדו בהם במסגרת פעילותם בתנועה.

אנו תקווה בתנועה כי סיפורים ודמויות אלו יהיו לנו למופת מהם נלמד ועליהם נתחנך. הם ראויים ללא פחות מכך.

סצנה מתוך ההצגה "הלילה הזה" בהפקת תאטרון הנוער העובד והלומד.