ביום חג הפועלים שמוקדש כולו לאדם העובד ולהתאגדויות האנושיות, אנו רוצים לעצור רגע להתאבל ולהזכיר את אותם נערים אשר שילמו בגופם ובחייהם בעבור הרצון להביא פרנסה לעצמם ומשפחותיהם.
- נמר בסאם אבו עמאר (25/10/16) – בן 15 מלקיה. נורה ונהרג בגבול מצריים, כאשר הצטרף לעבודתם של בני משפחתו כעובדי קבלן בעבודות על גדר הגבול.
- עלי דגאמין (29/12/16) – בן 17 מא-סמוע. נהרג לאחר שנפל מגובה במהלך עבודות בנייה של מחסן בקיבוץ חפץ חיים.
- אנס אבו עאבד (14/03/17) – בן 17 מקלנסווה. ביחד עם אל-מאלק תקרורי, בן 24, נהרג בשריפה שפרצה במחסן זיקוקים בלתי חוקי במושב פורת.
בכל שנה אנו עדים לעשרות מקרים נוספים של פועלי בניין אשר נהרגים בעת עבודתם. המספרים מבהילים. עובד בניין מת בישראל כמעט מדי שבוע. ב-15 השנים האחרונות נהרגו בישראל כ-500 פועלי בניין, כאשר ב-2016 נרשם מספר שיא של 48 הרוגים.
שיעור תאונות העבודה הקטלניות בענף הבניין בישראל הוא כפול ויותר מהממוצע באיחוד האירופי. בישראל 13.2 הרוגים לכל 100 אלף, לעומת 5.87 הרוגים לכל 100 אלף איש באיחוד האירופי. נתון מבהיל נוסף – בישראל נהרגו בשנה שעברה יותר פועלי בניין מאשר בבריטניה כולה, 48 פועלים לעומת 45 בלבד בבריטניה, שאוכלוסייתה גדולה מישראל פי 8 (!) .
שאלה שצריכה להישאל: האם בגלל שמרבית ההרוגים הם מוחלשים, הן מבחינת סוג העבודה והן מבחינת הרקע החברתי שממנו מגיעים – הם אינם מעניינים את הציבור הישראלי ובעיקר את מקבלי ההחלטות?
ההתעלמות והאדישות של משרדי הממשלה, המשטרה ובתי המשפט מביאה לכך שמספר ההרוגים מסרב לרדת ואף עולה. פעולותיה ומחדליה של מדינת ישראל, כפי שהן באות לידי ביטוי בענף הבנייה, חותרות תחת עקרונות יסוד אוניברסליים בדבר קדושת החיים וכבוד האדם. עקרונות אלה מעוגנים במשפט הבינלאומי ובמשפט הישראלי, והפרתם שומטת את הקרקע המוסרית והחוקית מתחת לפעולותיה של ממשלת ישראל תחת התירוץ של מחסור במשאבים.
נמר בסאם אבו עמאר, בן 15 מהישוב לקיה, נורה ונהרג בגבול מצריים. ביחד איתו נהרגו השנה עוד שני נערים שגם הם עבדו בעבודות מסוכנות.
מקרי המוות של פועלים אלו, אינם גזירה משמיים אלא בחירה להזניח את הפיקוח על העבודה, אשר נובעת מזלזול מוקצן בחיי אדם. אך מותם של בסאם, עאלי ואנאס חמור במיוחד, בגלל גילם הצעיר ובגלל שהועסקו בניגוד לחוק. לניצול פנים רבות ומגוונת כאשר כל צורה היא קשה ומייאשת. מותו של עובד חוצה את גבולות הניצול למקום שאין ממנו חזרה ואין כפרה. על מוות כתוצאה מהפקרה או ניצול במקום העבודה – אין שום חוק שיפצה את משפחות ההרוגים. מקרי מותם של נערים אלו אינם רק "תאונות", אלא עבירה חמורה על החוק אשר אוסר על בני נוער לעבוד במקומות מסוכנים. המעבר על חוקי העבודה של בני הנוער אינה מפתיעה אותנו, היות והסטטיסטיקה מדברת על כך שמרבית בני הנוער העובדים הינם מנוצלים. אך הזלזול בחוקי הבטיחות לנוער הם האכזריים והקשים ביותר.
הסתדרות הנוער העובד והלומד, שמהווה את הגוף היציג עבור בני נוער עובדים בישראל, אחראית לבריאותם וחייהם של כל הנערים והנערות העובדים והעובדות בישראל. איננו יכולים לעמוד בשקט מן הצד כאשר נערים מאבדים את חייהם במקום עבודתם.
העונש למי שיעסיק בני נוער בצורה מסוכנת הוא קל בצורה מגוחכת. בנוסף לזאת מאז חוקק חוק עבודת הנוער הוגש כתב אישום אחד בלבד (!) בנוגע להעסקה מסכנת. אנו קוראים לממשלת ישראל, כנסת ישראל ולמשרדים הנוגעים בדבר – החמירו את הענישה בחוק ואכפו ביתר שאת כל הפרה של סעיפי הבטיחות בחוק עבודת הנוער.
למדריכות וחניכי התנועה – הדריכו וחנכו לשמירת החיים גם במקומות העבודה, חנכו כי אין דבר יותר חשוב מחיי אדם, וכי אף איש ואישה אינם כלי למען רווח של מישהו אחר.
חניכים ובני נוער עובדים – אנו קוראים לכם בכל לשון, אל תסכימו לעבוד במקום עבודה מנצל, בלתי חוקי או מסוכן. בכל הסכמה כזאת אתם מאשרים למעסיקים לעבור על החוק. אל תסכימו לכך. היאבקו על חייכם, על חיי חבריכם, על חיי כל הנערים והנערות העובדים.
אם אתם חושבים שניצלו אתכם במקום העבודה, העסיקו אתכם בעבודה אסורה ולא בטוחה -אל תשמרו את זה לעצמכם. פנו להסתדרות הנוער העובד והלומד באתר – www.minimum.org.il או בטלמסר 1121*