מיקה רותם, שכבה ט', קבוצת צ'יפ, קן כפ"ס הירוקה ומקבוצת גוונים מחוז שרון:
"לפעמים אני מפחדת להחזיק ידיים עם בת הזוג שלי ברחוב, כדי שלא יקרה דבר חמור מעבר למבטים השופטים שאנו מקבלות.
"אולי את רק מבולבלת" "זה יעבור לך" "את צעירה מכדי לדעת"-אלו משפטים ששמעתי יותר מפעם אחת. ואני עונה: מתי אתה הבנת שאתה מזדהה עם המגדר שלך? ואיך אתה יודע שאתה אוהב את המין השני?
אני מתרגשת לומר שאני לוקחת חלק ביום הבנ"ה ונלחמת על זכותיי כנערה להט"בית.
אני לא אשתוק בזמן שאחיי ואחיותי נהרגים בצ'צ'ניה ברגע זה ממש.
אני לא אשתוק על הטבח באורלנדו, ולא על הפיגועים בברנוער ובמצעד הגאווה בירושלים.
אני לא אשתוק מול השנאה.
הצטרפתי לתנועה לפני כמה חודשים, לקורס לקראת הדרכה ובנוסף לקבוצת גוונים מחוז שרון. בתור חניכה חדשה בתנועה, הרגשתי חיבור לא רגיל אליה ואל מפעליה, ושם באמת נחשפתי למאבק ומה זה אומר עליי כלהט"בית. בשבילי זה ניצחון לא קטן מול הלהט"בפוביה, העובדה שתנועה שלמה מכל קצוות האוכלוסייה נאבקת יחד."
סופיה גוטמן, שכבה י', קן י"א באר שבע, קבוצת נגב:
"תנו לי להתחיל בסיפור קטן, בשנה שעברה אחרי שיצאתי מהארון, אחת הבנות בכיתה החליטה ש"יא לסבית" זו קללה לגיטימית, ואחרי שהיא ירדה על השיער שלי ושמה לב שעדיין לא הגבתי, היא החלה לצעוק לעברי "יא לסבית". בתגובה צעקתי חזרה "אני לא לסבית, אני ביסקסואלית" אבל היא לא ויתרה: "יא ביסקסואלית!" הפעם החלטתי להסתובב לעברה ולהגיד לה "אוי לא, אמרת את הנטייה המינית שלי, מה אני אעשה עכשיו" הסתובבתי והלכתי. אני חושבת שזה גרם לה לחשוב שאולי לסבית זו לא קללה אבל גם אם לא זאת התחלה.
טוב, אז יום ההבנ"ה. למה הוא מתקיים בעצם? כי כמו בסיפור שלי, והרבה פעמים גם בצורה הרבה יותר גרועה ובוטה, ילדים, נערים וגם מבוגרים חווים הומופוביה בכל יום. היא תמיד שם.
בתור חניכה ומדריכה בתנועה אני שמחה שמדבריםות על להט"בפוביה, לצד כל מיני תופעות אחרות שקורות בחברה. להיות בתנועה בשבילי זה להיות חלק ממקום פתוח שבאמת מקבל אליו כל נערה ונער, זה מרגיש מעולה וגם מעלה את הביטחון. המאבק בלהט"בפוביה לא נפרד משאר המאבקים שהתנועה מובילה או לוקחת בהם חלק. כל אלה מאבקים הנוגעים בשוויון ערך האדם. אני מצפה מהקבוצה שלי בקן, מחברי הבוגרת, וכמובן מקבוצות גוונים, לקחת חלק פעיל במאבק כדי שלכמה שיותר א.נשים התנועה ומחוצה לה יהיה מקום להיאבק איתנו."
יואב (שם בדוי), שכבה י"א:
"לציין את יום הבנ"ה בשבילי זה קודם כל בהדרכה. זה להגיד לחניכים שטוענים שאין הומואים ולסביות אצלנו בעיר – שהיום הזה הוא גם שלהם! שיש הרבה מאוד צורות של חוסר שוויון ואפליה. שגם הם חווים וגם להט"בים חווים. זה לדרוש מהם שהמאבק בלהט"בפוביה יהיה גם מאבק בחיים שלהם. גם מי מהם שלא להט"ב.
תוך כדי מצעד הגאווה בשנה שעברה חשבתי על זה שהלוואי שכל מי שהולך ברחובות עם דגלי גאווה וכל החניכים שלי כולם היו מבינים שכל הדיכויים קשורים; שהעובדה שאין שוויון זכויות לקהילה הלהט"בית ושמייבשים את בתי הספר המקצועיים, מגיע מאותו מקום. לציין את יום ההבנ"ה מחדד לי בתור חניך ומדריך את מה שהחניכים שלי צריכים ממני. שאדרוש מהם לשנות את המציאות בכל מקום שיש אפליה וחוסר שוויון."