אז מאיפה בא הרעיון להקים קואופרטיב של פסטה? מה זה בעצם "קואופרטיב"?

הרעיון נולד מתוך התהליך שהמדריך שלנו, אריאל, העביר לנו לאורך השנה על ערכי הקיבוץ והצבת אלטרנטיבה לערכי הקפיטליזם. הוא חשף אותנו למושג "קואופרטיב", קבוצה המבוססת על ערכי השוויון והשיתופיות ולא מנסה להרוויח אחד על חשבון השני. הקבוצה שלנו התלהבה מהנושא ומהרעיון להקים דוכן שיתופי משלנו, והחלטנו להקים דוכן פסטה בקיבוץ.
הקואופרטיב שלנו הוא קודם כל קבוצה שיתופית: יש בו 7 חברים ואין מישהו אחד שהוא האחראי הבלעדי – לכל אחד מאיתנו יש את האחריות שלו ואנחנו עוזרים אחד לשנייה. בקבוצה יש שני גזברים שאחראים על כל ההתנהלות הכספית, שניים שהם צוות לוגיסטי (שאחראיים על הנראות של הדוכן ועל דאגה למצרכים ולכלים שאנחנו צריכים), צוות פרסום ואחראי זמנים ותיאום (מתאמים עם כל החברים את המפגשים).

מי מכין את הפסטה ואת הרוטב? איפה למדתם לבשל, וגם לעסוק בשאר הכישורים שניהול הדוכן דורש?

עברנו במהלך השנה כמה סדנאות עם המדריך שלנו ועם רכזת הקן: למדנו איך להקים דוכן מאפס, מה זה דורש מאיתנו וגם איך להכין פסטה. אבל אנחנו בעיקר לומדים תוך כדי תנועה.

מה המטרה שלכם בהקמת הקואופרטיב?

המטרה של הדוכן שלנו היא קודם כל לאפשר לכולם להרשות לעצמם פסטה במחירים הוגנים; פסטה ביתית שאנחנו, תלמידי כיתה י"א, הכנו בכוחות עצמנו. בנוסף, הפסטה שאנו מכינים נמכרת במחירי עלות ואין לנו שום רצון להרוויח, אלא רק לכסות את העלויות של הפסטה, ואם קיים רווח מסוים הוא הולך לטובת פעילות אשר תגבש את הקבוצה שלנו ותגרום לנו ליהנות ולשמוח יותר מהתוצרת שעשינו, או לטובת קופת חסכון לצרכים של הקן, כמו שיפוץ שאנחנו רוצים לעשות.

מי האנשים שלרוב קונים אצלכם? איך הם יודעים לבוא אליכם?

האנשים שקונים הם בעיקר מהקיבוץ. התגובות טובות, אנשים יודעים שזה לא הולך לכיס שלנו ושזה למטרות טובות אז משתפים פעולה, כולם באים ואוכלים. הצלחנו לרתום חברים גם בעזרת פרסום רב ושיווק של כולנו. כמובן שהדוכן בתחילת דרכו ואנו מקווים שרבים ישמעו על הפסטה שלנו; אנחנו, בכל אופן, בכל רגע אפשרי מפיצים את השמועה על הדוכן קואופרטיב הראשון בתנועה. יש לנו אפילו עמוד אינסטגרם שאנו דואגים להעלות אליו תמונות מידי יום ולעדכן על זמנים שהדוכן נפתח (בדרך כלל זה פעם בשבועיים).. מוזמנים לעקוב! אני בטוחה שככל שקבוצת הקואופרטיב תמשיך ותצבור יותר ניסיון, השמועות כבר ירוצו מפה לאוזן.

תמיד אומרים ששנת י"א זו השנה הכי עמוסה – זה לא כבד דווקא השנה להקים פרויקט כזה?

זה לא לוקח המון זמן, זה די משחרר דווקא וזה כיף לעשות את זה עם כולם. אני מדריכה באופן ישיר את השכבות הצעירות ממני בקיבוץ ועדיין אני מרגישה תורמת באופן פעיל ותמידי גם בדוכן החדש.

יש לכם המלצות ועצות לחברים שירצו להקים קואופרטיב דומה אצלם בקן?

אנו ממליצים לחברי התנועה לגייס חברי קואופרטיב בעלי רצון לשנות ולהשפיע, כי הקואופרטיב זה לא דוכן שנפתח בקלות. דרושים אנשים בעלי חוש ביצוע ושלא רק מדברים. בנוסף, אנו ממליצים להיחשף ולדבר על המושגים קפיטליזם, שוויון, החזק שורד, כבוד, רווח וכסף; ולנסות יותר להבין את מטרות הקואופרטיב ולאיזה צרכים של החברה הוא עונה.

וכמובן – שיחשבו על רעיון משלהם, שיאהבו וייהנו ממנו.

מה יהיה בשנה הבאה?

אנחנו מקווים שהקואופרטיב ימשיך לפעול, זה מרגיש שהוא מתחיל לתפוס. ויש מקום להצטרף אלינו, מי שרוצה!

הדוכן של "פסטה בקיבוץ" פועל בימי שישי פעם בשבועיים בקיבוץ גשר הזיו. מוזמנים לעקוב בעמוד האינסטגרם cooperative_gashaz@, וכמובן להגיע ולטעום!

כשאמרו לי שאני מורעלת פעם אחת,
אמרתי "לא" וזהו!
כשאמרו לי שאני מורעלת עוד תריסר פעמים,
עצרתי לחשוב – אולי? מי יודע?
מורעלת?? אני?!

לילך ומירב בביקור עם ילדיהן במקום בו שכן קן חולון מאוחד, דצמבר 2016

להיות מורעלת-
זה להגיע לכל כנסי ט',
זה להתרגש בראיונות לקורס מד"צים,
זה להזיל דמעה כשהקורס נגמר (ובמהלך הקורס לא לפספס אפילו משבצת אחת),
זה לצאת לקייצת כמלווה ולתת לחניכים להעיק ובכל זאת ליהנות מכך…
זה להיות מזכירה בקורס מד"צים שנה לאחר מכן…

להיות מורעלת-
זה להגיע לכל הפעילויות של השכבה הצעירה גם אם עדיין לא גויסה לך קבוצה,
זה להתלהב מאתגר של הפיכת מספר ילדים לקבוצה תנועתית,
זה להגיע לכל ישיבות המד"צים ושאר הפעילויות, חצי שעה ויותר לפני הזמן,
זה להגיע לקן ביום היחיד שאין בו פעילויות כי… התגעגעתי…

להיות מורעלת-
זה לא להירדם בלילה כי הפעולה למחר לא מוכנה,
זה לשבת בשיעור אנגלית ולתכנן פעולות,
זה לשרוץ בקומונה לגיוס חניכים או סתם בשביל הכיף,
זה להבריז מבית ספר כדי ללכת לחניכים.

להיות מורעלת-
זה להיכשל במבחן כי העדפת להעביר פעולה ולדחות את הלימודים,
זה לצאת להשתלמות כשלמחרת יש מבחן במתמטיקה,
זה להתרגש לפני הקייצת יותר מהחניכים…
זה לצאת קורנת מאושר לאחר כל פעולה טובה.

להיות מורעלת-
זה להגיע לכל מוסדות החניכים הקיימים גם אם אינך נציגה…
זה לדאוג שבכל מקום ישמע קולם של בני חולון מאוחד…
זה כשקשה לך לעזוב את הקבוצה הראשונה שלך, והשנייה, והשלישית…

להיות מורעלת-
זה כשאת רוצה קצת חופש מההדרכה, אבל יודעת שגם השנה אין מספיק מד"צים, אז…
זה כשאת לא מפסיקה להתפעל ברבים מחניכייך בידיעה שאינם המלאכים בהתגלמותם…
זה לפעמים להרגיש שאת עובדת לבד ואף אחד לא עוזר לך… זה להרגיש שהמדריך שלך כבר אינו מחדש לך דבר…

להיות מורעלת-
זה לדחות את החיפושים אחר "Prince-Charming" כי עדיף לחפש פעולה למחר…
זה למצוא את עצמך מתעצבנת במועצת קן כי יש אנשים שפחות מורעלים ממך…
זה להרגיש צורך לקחת חלק בכל פרויקט בקן כי אם לא אז הוא לא ייצא לפועל…

להיות מורעלת-
זה להיות שבוזה משלוש שנים של קריעת תחת ובכל זאת לצאת לסמינר משלחת…
זה לבחור את הדרך הנכונה גם אם אינה תמיד קלה…

להיות מורעלת-
זה להאמין בדרך מסוימת אפילו כשלא מאמינים בה כל השאר,
זה ללכת עם הערכים עד הסוף גם אם המחיר יקר,
זה לחשוב על מתנת פרידה לקן חודשיים לפני העזיבה.

להיות מורעלת-
זה להסתובב ביום פעילות אחרון
עם מבטים נוגים, ולדעת
שנתגעגע אפילו לקירות המקושקשים…

אמרו לי שאני מורעלת, ונראה לי-שצדקו!

קן חולון מאוחד, לילך ומירב

אוגוסט, 1992

בתחילת חודש יוני התקיימו טקסי חניך וחונך מצטיינים ע"ש ישראל גלילי, בהפקת הנוער העובד והלומד. במהלך שלושת הטקסים, שנערכו בחיפה, בת"א ובאשקלון, חולקו תעודות הוקרה לחניכים בבתיה"ס המקצועיים שהצטיינו בעבודתם במהלך השנה האחרונה. כמו כן, חולקו תעודות הוקרה לחונכים מצטיינים אשר קלטו את הנערים במקומות העבודה, סייעו להם בדרכם המקצועית ולימדו אותם את רזי המקצוע אותו בחרו ללמוד. בטקסים נכחו מעל 500 משתתפים, ובהם משפחות המצטיינים, נציגי בתיה"ס המקצועיים, נציגי משרד העבודה והרווחה, מדריכי התנועה, מעסיקים ועוד. טקס זה מתקיים מדי שנה, במסגרת פעילות התנועה בחינוך המקצועי, במטרה להמשיך ולחזק את מערכת ההכשרה המקצועית ולהעלות את ערך העבודה והמקצוע בחברה הישראלית.

https://www.facebook.com/noal4u/videos/1459028360824287/

בטקס של אזור המרכז, שנערך במרכז מנדל לתרבות, ב7/6, השתתף שולי אייל, יו"ר האגף להכשרה מקצועית ופיתוח כוח אדם. בנאומו, אמר אייל: "בשנתיים האחרונות חווינו ביחד אתגרים מטורפים מהם יצאנו רק מחוזקים עם יכולות חדשות. הוכחנו וניצחנו בצדקת דרכנו. אני כולי תקווה שנצליח להתרחב, ולשים את החינוך המקצועי, האמתי, היחידי שיש היום במדינת ישראל על המפה."

אדיר עפרי

השנה חולקו תעודות הצטיינות לכ-70 חניכים מצטיינים ו-30 חונכים מכל רחבי הארץ, כאשר גולת הכותרת היא סיפורו המרגש של אדיר עפרי. עפרי, כיום בן 51, החל את דרכו המקצועית בגיל 11, כעוזר חשמלאי וכעובד במפעל ברזל וכן היה בעצמו פעיל בנוער העובד והלומד. לימים, כאשר הפך להיות עובד בכיר במרחב דרום בחברת החשמל, המשיך בדרך של המחויבות לחינוך המקצועי וחנך מאות חניכים למקצוע החשמלאות לאורך השנים.

"ללמד להבריג את הבורג בצורה הנכונה זה החלק הבנאלי. העיקר הוא הלימוד הערכי" אמר עפרי. "כאזרח אני מאמין שכשאתה יכול לתת, תיתן. חשוב לי לחנך את החניכים שלי לרצות להתאמץ, להיות הכי טובים במה שהם עושים, ולתרום כמה שיותר למדינה. מבחינתי זה דבר טבעי. " דבריו של עפרי מבטאים בצורה הנכונה ביותר את רוח החינוך המקצועי ורוח הטקס. רוח של נתינה לחברה, ציונות ואחריות.

דביר עובדיה

הטקס הוא במה נוספת בה יכולים תלמידי החינוך המקצועי להשמיע את קולם ולהגיד מה דעתם על בתיה"ס בהם הם לומדים. "לימודי המקצוע חשובים לחברה שלנו." כך אמר דביר עובדיה, תלמיד י"ב באורט התעשייה האווירית. "אנחנו עובדים במקצועות שבונים את המדינה – למשל בצבא ובתעשייה האווירית. לא כל אחד יודע לעשות את מה שאנחנו לומדים, וכשאנחנו נסיים את הלימודים החברה תרוויח עובדים מקצועיים."

בשנים האחרונות אנו עדים לפגיעה במערכת החניכות ובביה"ס הספר המקצועיים. תנועת הנוער העובד והלומד תאבק במגמות אלו ותמשיך לפעול לחיזוק החינוך המקצועי למען בני הנוער העובדים וכלל החברה הישראלית.