"חברי סניף תל-אביב, שהיה המארח של הוועידה הראשונה, עמלו הרבה כדי לשוות לפתיחה מעמד חגיגי. הפתיחה נערכה תחת כיפת השמיים, ליד הצריפים שלנו, במקום בו עומד כיום "בית דב הוז", בית הנוער העובד בתל-אביב. לוועידה באו הצירים ואיתם נערים רבים שהתפנו מעבודתם. קבוצה של בני נוער מהעמק הגיעה לכאן ברגל. הללו עברו בתהלוכה מרשימה ברחובות תל-אביב, שדגל הפועלים מתנוסס לפניהם.
בישיבת הפתיחה היה היושב-ראש ניסני מירושלים והוא אשר נשא את נאום הפתיחה. ישראל גלילי הרצה על תפקידי התנועה. ואולי באורח מקרי ושלא במתכוון סימלה פתיחת הוועידה על-ידי שני נערים עובדים, אחד בן העדה הפרסית מירושלים ואחד בן העדה האשכנזית מתל-אביב, את האופי המיוחד של תנועה זו, שמראשית צעדיה הייתה תנועה של אחדות גורל ובית משותף של כל הנערים העובדים.
אני הכנתי לפתיחת הוועידה מעין הפתעה לצירים ולאורחים. לפי מסורת עממית באים האושפיזין, שהם אבות האומה, לבקר בסוכות של בני ישראל. מעל גג הצריפים החלו, איפוא, לרדת תמונותיהם של אבות התנועה, שבאים לבקר את הנוער העובד המתכנס לוועידה בסוכות. בין "האושפיזין" תמונותיהם של בר בורכוב, נחמן סירקין, א.ד. גורדון ואף קרל מרכס. היה בזה משום רצון למזג את ההווי היהודי העתיק עם הניסיון החדש, אולם למחרת החג יצאו העיתונים האזרחיים "הארץ" ו"דואר היום" בהתקפה חריפה על "חילול הקודש…"
היה זה כנס-בשורה לנערים העובדים ברחבי הארץ ולציבור הפועלים, כי הנה קמה המשמרת הצעירה של ההסתדרות. שלושה ימים ארכו הדיונים. דברי ברכה לוועידה נשא דוד בן גוריון בשם ההסתדרות ובמרכז ההרצאות היו דבריו המעמיקים והמחנכים של ברל כצנלסון, אך את עיקר הדברים ראיתי בדברי החברים, נציגי הנוער מכל השכבות. נתקבלו אז החלטות שסימנו את דרך הפעולה בכל התחומים והתפקידים שהסתדרות הנוער העובד הטילה על עצמה. עם תום הוועידה, החלה הפעולה המסועפת של הסתדרות הנוער העובד…"
מאז ועד היום – ביתנו פתוח לכל נערה ונער!