יפית שפירא

תנועת הנוער העובד והלומד עסקה מראשיתה בתחום הנוער העולה. בשנים האחרונות, הנושא זכה לחיזוק משמעותי בזכות יפית  שמרכזת את תחום הנוער העולה בתנועה.
"לפני שש שנים במהלך פרק המשימה שלי הדרכתי בשכונת קריית יובל בירושלים קבוצה של חניכים עולים ובני עולים דוברי רוסית. במהלך ההדרכה אותם הבנתי שאני רוצה וצריכה להתאים את הפעילות בקן ככה שתענה על הצרכים שלהם – הכרה בזהות שלהם, בסיפורים שהם מביאים איתם ובעושר שהסיפורים האלה יכולים להביא לתנועה. מתוך הדברים האלה החלטתי להצטרף לחברות בתנועה ולהקים צוות שמתעסק בתכני הדרכה לנוער דובר רוסית ולתנועה בכלל – להתעסק בהרחבת האתוסים היהודיים הציוניים עליהם אנחנו מחנכות ומתחנכות בתנועה ולהעשיר עבור כל חניך וחניכה את הסיפור היהודי שלהם.
אני חושבת שהתכנים האלה חשובים לתנועה כי הם חשובים לחברה הישראלית – הסיפור הציוני אותו אנחנו מספרים יכול וצריך להיות מורכב מכל סיפורי הגבורה היהודית לאורך ההיסטוריה. מהסיפור המוכר בישראל היום אפשר אפילו לפספס ולא להכיר גיבורים יהודים שהם חלק בלתי נפרד לדעתי מפסיפס הגבורה היהודית."

קבוצת צ'יף – קן כפ"ס הירוקה

קבוצת צ'יף היא הקבוצה הראשונה של קן כפ"ס הירוקה.
בשנה שעברה לקראת חופשת הפסח החליטו חניכות וחניכיי הקבוצה להצטרף לתנועה. כשהצטרפו לא היה שום דבר שנקרא קן בשכונה שלהםן. הן היו בכיתה ט' והוזמנו להיות החלוצות והחלוצים שיוכשרו להדריך ולהקים את הקן החדש.
הקבוצה גדלה, יצאה יחד לתל חי ובהמשך גם לסמינר מדצים בקיץ.
בספטמבר האחרון נפתחה רשמית הפעילות בקן כפס הירוקה. ליום פעילות הראשון הגיעו 120 חניכים חדשים אחרי גיוסים ומאמץ רב של קבוצת צ'יף.
מאז, פעמיים בשבוע, בכל תנאי מזג האוויר, בוחרות חניכות הקבוצה להפגיש את הקבוצות שלהן ליום פעילות בפארק הציבורי בשכונה ולהפוך אותו למשך כמה שעות ללא פחות מקן בתנועה.

לקפוא בלילה או להזיע ביום

כשעומדים בבית מול התיק ומנסים להבין מה לשים בו , צצות פתאום הרבה דילמות. הרי במדבר חם מאוד ביום וקר מאוד בלילה. אז מה לארוז? חולצה תרמית? גופיה? שקיות קרח? רדיאטור?
לא צריך להילחץ.  הטריק הוא להביא בגדים ארוכים לטיול ביום (אבל לא עבים מדי, אחרת נקבל מכת חום ואמא תכעס) וביגוד חם יותר ללילה. ההמלצה שלנו – חולצת תנועה ארוכה

לישון במדבר ולהרגיש בבית

אחרי שבחרתם בגדים, הגיע הזמן לארוז את ערכת השינה שתעזור לנו לישון יותר טוב בלילה. הערכה צריכה להיות עם שני חלקי חשובים: החלק הראשון הוא מזרון טוב, מפנק ונוח שישמור לכם על הגב במהלך השינה. החלק השני הוא שק שינה חם ונעים שיעזור לנו להתמודד עם הקור בלילה המדברי. (טיפ בונוס – מומלץ לישון עם מעט בגדים כי ככה השק"ש מחמם יותר טוב).

מרק, שוקו ואיך לשתות אותם

אין כמו התחושה של שוקו תנועתי חם, טעים ומתוק בבוקר הקר או מרק תנועתי חם ומפנק בערב המקפיא. לכן, לפני שמסיימים לארוז את התיק, מאוד חשוב להביא כוס נוחה ומבודדת חם כדי לשתות את השוקו והמרק ולהתחמם עם החברים והחברות.

המדבר הצחיח

אחת ההרגשות הכי מבאסות בחזרה מטיול במדבר היא תחושת היובש בשפתיים וגפיים שרופות. במדבר השמש מאוד חזקה ולכן מומלץ לנשרפים שבינכם להביא קרם הגנה מהשמש ולהימרח!! גם שפתיים יבשות וכואבות זה לא נעים אבל בגלל שקראתם את הכתבה, אתם תדעו להביא בתיק שפתון נגד יובש לשפתיים

מי שלא שותה בפה, שותה בווריד!

מים, מים ועוד קצת מים! במדבר חם ברמה גבוהה, הטיולים לא קלים והסיכוי להתייבשות בלי שתייה נכונה הוא גבוה מאוד ולכן חשוב מאוד לכל חניך להביא את כמות המים שהוגדרה לטיול וכל יום למלא אותם. (טיפ בונוס – מומלץ למלא את המים בערב לפני ולא בבוקר כשכולם מצחצחים שניים).

חניך פנתר, חניך חובש

אין לדעת אם במהלך הטיול אתם או חברכם יפצעו פציעה קלה, ולמרות שאת הטיול מלווים מע"רים (מגישי עזרה ראשונה) מומלץ להביא ערכה קטנה עם פלסטרים (מומלץ לגוון את הפלסטרים, פלסטר של אלזה, של בובספוג ושל כל הדמויות שאתם אוהבים), תחבושות, כדורים נגד כאבים וכו'. ככה תוכלו לתת טיפול מיידי לחברי הקבוצה.

אז תשתה קפה טורקי ותתעורר

הדבר האחרון שכדאי לארוז בתיקים היא ערכת הפק"ל קפה! אין כמו להכין בערב תה או קפה לחברות ולחברים וליהנות עד אמצע הלילה. המפנקים שבניכם יכולים להגדיל ראש ולהביא חומרים לפונדו קבוצתי או סיר, מכסה, שמן, מלח וגרעיני תירס ולהכין לחברות סיר טעים של פופקורן טעים!

החשמונאים שלטו ביהודה ובירושלים במשך 130 שנה עד לשנת 37 לפנה"ס.
הפעם הבאה בה ישלוט העם היהודי בירושלים תהיה בשנת 1948 לספירה (הקמתה של מדינת ישראל)

אנטיוכוס הרשע שהטיל את הגזרות הקשות על היהודים הוא אנטיוכוס הרביעי
לעומת אביו – אנטיוכוס השלישי, שיחסיו עם העם היהודי היו טובים, והוא ואף הגיע לנפוש בירושלים עם פילי המלחמה שלו.

מקור האותיות נ.ג.ה.ש על סביבונים היה בעבר ראשי תיבות ביידיש
ניכט (אפס), גאנץ (הכל), האלב (מחצית) ושטיל (עמוד במקום). הסביבון שימש כקוביית משחק בגרמניה אצל ילדים נוצרים ויהודים כאחד.

אבן מהר אלעזר
ישנה מסורת שבטיול חנוכה י' בנוער העובד והלומד, קן זיכרון יעקב מעניק אבן שנמצאה בהר אלעזר, ובסוף כל טיול מצטלמים איתה במצדה

אנו נושאים לפידים
השיר "אנו נושאים לפידים" שחובר ע"י אהרון זאב והולחן ע"י מרדכי זעירא נכתב לכבוד מצעד לפידים של הנוער העובד, במטרה להתחרות במצעד של מכבי צעיר. השיר מדבר על העבודה שלנו ללא צורך בניסים, על העשייה שלנו, והתוצאות שנובעות ממנה ("וייהי אור!")

לא היינו פה שנה שעברה?
שני טיולי חנוכה הארציים בבני המושבים הם חנוכה י'-י"ב ומסע מנהיגים. בשני הטיולים החניכים מקימים מדורה בעצמם, מכינים ארוחת ערב לבד (לפי מועצות) ובונים חממה שבתוכה הם ישנים.

בטיול חנוכה י-י"ב יש שלושה אזורי טיול שונים: הרי אילת, מדבר יהודה ומזרח הרמון. כל שנה מחליפים אזור טיול כדי שכל אחד שיוצא בשלושת השנים יחווה שלושה מקומות שונים.

75 שנים לעלייה למצדה
השנה היא השנה ה-75 לעליה של הנוער העובד והלומד למצדה. העלייה הראשונה למצדה התרחשה בינואר 1942 עם 45 חניכים מהנוער העובד. העלייה התרחשה ישר אחרי "סמינר מצדה" שנמשך כשבועיים ובו חקרו החניכים את האיזור, ערכו חפירות ועוד .

1) הקן, הקבוצה והבוגרת הם המשפחה השנייה שלך

אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לקן. פחדתי. פחדתי שלא אשתלב עם כולם ושיקח לי זמן להתחבר ולהכיר את כולם אבל בשניה שנכנסתי לבוגרת כולם קיבלו אותי בידיים פתוחות ובחיבוק אוהב. הקן הוא המקום שאני גאה לקרוא לו הבית השני שלי, ולחברי בוגרת אני שמחה לקרוא המשפחה השנייה שלי. לא חשבתי שזה יקרה אבל אני גם גאה להגיד שאני בנוער העובד והלומד. אני גאה להגיד שאני שייכת למשהו מדהים ועוצמתי שיוצר שינוי, גאה להגיד שאני חלק מקבוצת "נחש חשמל" הכל כך חזקה ועוצמתית הזו שעזרה לי להתגבר על כל כך הרבה קשיים ועדיין ממשיכה.

2) זו ההזדמנות שלי לשנות את החברה

התנועה הפכה אותי לבן אדם טוב יותר. אני זוכרת שהעבירו לנו שיעור חברה בבית ספר על פמיניזם ואיך אני הייתי היחידה שהיה לה אומץ באמת להביע דעה. עכשיו שאני בתנועה זה מדהים אותי לראות אנשים עומדים על שלהם ולא מוותרים כדי לייצר שינוי, כדי לעורר משהו אצל אנשים ואני חושבת לעצמי וואלה, החברה של היום לא במקום טוב אבל אני האדם לשנות את זה.

3) תחושת הגאווה שאתה מרגיש שאתה שייך למשהו כל כך עוצמתי

היום היה לנו את יום המד"צ ובדיוק לפני שיצאתי מהבית נזכרתי בפעם הראשונה שלבשתי חולצת תנועה. זה היה במרץ שנה שעברה, לפני התנדבות בבית חולים. החולצה הרגישה לי מוזר ולא נעימה על הגוף אבל אני גם זוכרת שהרגשתי שאני מייצגת משהו חשוב. אם לא הייתי לובשת את אותה החולצה הזו, לא הייתי איפה שאני היום. חשבתי על זה עוד קצת וזה הדהים אותי וממשיך להדהים אותי כל יום מחדש, כל יום פעילות מחדש, איך החניכים שלי מדברים על ערכים ככה, משהו שלא הייתי מצפה מילדים בכיתה ה'.

4) תחושת ההצלחה לאחר שאתה מדריך פעולה

אני זוכרת שבאוגוסט הייתה לנו בקן את חשיפת השיבוצים. בהתחלה שובצתי להדריך קבוצה בכיתה ד' אבל קצת זמן שינו לי את השיבוץ. עברתי להדריך קבוצה בכיתה ה' ובפעם הראשונה הצלחתי להעביר פעולה כמו שצריך. אחרי הפעולה הרגשתי מדהים, הרגשתי הצלחה, כאילו סוף סוף כל מה ש"עבדתי" בשבילו וכל מה שהמדריכים שלי לימדו אותי היה שווה את זה. אני זוכרת איך החניכים שמחו שהיה להם עוד חצי שעה מהפעולה לשחק משחקים, כי סיימנו להעביר את הפעולה חצי שעה לפני. זו תחושת הצלחה שאי אפשר להחליף בשום דבר אחר.

5) להכיר חברים מכל הארץ

בקיץ יצאתי לסמינר מדצים והיה הכי מדהים בעולם. זה היה אחד עשרה ימים של מחנאות וכיף. לפני שיצאנו, חברי הבוגרת הבוגרים יותר סיפרו לנו איך זו הייתה בשבילם חוויה של פעם בחיים. לא הכי האמנתי להם, כי בכל זאת מדובר באחד עשרה ימים בשטח אבל רק כשחזרתי הבנתי למה הם התכוונו. הבנתי שהאנשים שהכרתי שם הם חברים לחיים ובטיולים הבאים אני אראה אותם וזה יהיה הכי כיף בעולם.

כשבאו אלינו לבית הספר שנה שעברה ושאלו אותי אם אני רוצה להצטרף לנוער העובד ולהדריך, צחקתי להם בפרצוף. גם אחרי שהצטרפתי לתנועה, ההדרכה הייתה לי כל כך משונה ורחוקה. לאט לאט, למדתי מה זה אומר להדריך. התנסיתי בהדרכה בפעם הראשונה עם שמונה ילדות מטורפות בכיתה ג' ושותפה להדרכה שתמכה בי תמיד, אבל היה קשה. בקיץ, הצטרפתי להדרכה של קבוצה בנויה עם מדריך שלא הכרתי. הדרכתי אותם בפעילות "קיץ XL" ויצאתי איתם למחנה. הם היו קבוצה של 12 ילדים מגובשים שאוהבים מאוד את המדריך הרגיל שלהם, ואני, ראיתי אותם בפעם הראשונה רק בקיץ. בפעילות היה דיי קשה ודרשו ממני הרבה, אבל המחנה היה קצת הקש ששבר את גב הגמל. היה לי מאוד קשה. למרות שהקשר עם השותף שלי להדרכה והצוות כבר היה מעולה, דיי התפרקתי. פשוט היה קשה. להדריך ילדים בכיתה ו', ארבעה ימים מסביב לשעון – זה מטורף.

אחרי המחנה, היו לי ספקות לגבי ההדרכה. ממש כעסתי על המדריכים שלי. איך הם נתנו לחניכה שלהם, שהצטרפה לתנועה לפני 4 חודשים ובסה"כ בכיתה ט' לצאת לדבר כל כך מטלטל וקשה?

אחרי כמה ימים, התחלתי להבין.

הם תמיד היו שם בשבילי ובדקו שאני בסדר והמחנה, חיזק אותי מכל בחינה שהיא. התמודדתי עם סיטואציות שעכשיו אני יודעת מה לעשות איתן. אני חושבת שיצאתי מהמחנה מדריכה טובה יותר. היום אני מודה למדריכים שלי על ההזדמנות הזאת.

השנה, אני מדריכה לבד, שזה משהו שמאוד פחדתי ממנו אבל יש לי צוות מדהים וחברי קבוצה מושלמים, אז שרדתי, ואני עדיין שורדת.

אבל אני מדריכה מתוך רצון להדריך. להשפיע ולשנות.

מה זה בכלל אומר להדריך?

בעיני, זה איך אתה מביע את עצמך מול אנשים שאתה רוצה לעזור להם. מה שאתה עושה בשביל שהמקום שאתה חי בו יהיה טוב יותר. זו הנתינה הזאת מעצמך למען אחרים וההתגייסות למען מטרה שאתה מאמין בה. זה תמיד להיות שם בשביל החניכים ולעזור להם מתוך בחירה. זה לאהוב אותם עד אינסוף ולהיות ה"אחות הגדולה" שלהם. זה לגלות עוד צדדים בעצמך ולשאוף תמיד ליותר טוב.

אבל לכל מטבע יש שני צדדים.

הדרכה זה גם קשה ומייאש. זה דורש המון תשומת לב, מאמץ, השקעה והתמדה. זה להיות תמיד על 120 אחוז. לזכור תמיד, לקבל ולהבין. לדעת לספוג את המכות הקשות ולהמשיך. לדעת לשמוח גם אחרי פעולה לא טובה ולזכור גם את הדברים שצריך לשפר. זה להיות מדריכה 24/7, גם אחרי יום ארוך וקשה. זה לאהוב את כולם במידה שווה ולתת מעצמך בשביל אחרים. להדריך זה תהליך. לוקח זמן לבנות קבוצה ולהתחבר אליה. זה תהליך, ועוד לא סיימתי. להפך, אני רק מתחילה.

"לבחירות שלנו יש הכי הרבה משמעות אם אנחנו בוחרים לעשות אותן גם כשקשה."

המשימה שלי ושל כל הצוות שלי השנה הייתה להיכנס לבית ספר חדש, שרק השנה קיבלנו ולא הייתה בו אף קבוצה מהתנועה. היינו צריכים להקים שלוש קבוצות בשכבות ד', ה' ו-ו', כשכל אחת מאיתנו מדריכה לבד. אני מדריכה את שכבה ו'. מאוד מאוד פחדתי, ואני זוכרת את עצמי כל הדרך לפעולה הראשונה אומרת לאסף, המש"צ שלי, שלא יבואו חניכים ושיתכונן לזה שאני אבכה. לפעולה הראשונה באו 10 חניכים, אבל רובם באו במקרה ואף אחד מהם לא ממש נהנה. לפעולה השנייה באו רק שלושה. אני זוכרת את עצמי חוזרת הביתה ובוכה כי אני לא מדריכה מספיק טובה ושכולם ברחו ממני.

אבל לא התייאשתי. ביקשתי מאסף שנעשה עוד גיוסים כדי להצליח להביא עוד חניכים לקבוצה אבל אז נתקלנו בבעיה. בית הספר לא הסכים שנבוא אליו לגיוסים. בכלל. לא הבנתי מאיפה זה בא עכשיו ולמה זה קורה. לפעולה השלישית, איכשהו, הצלחתי לשכנע את אחות של חברה מהקבוצה שלי לבוא ולהביא חברה, וגם אסף הצליח להביא עוד אחד וככה הגענו לזה שבפעולה הרביעית יש כבר חמישה חניכים. לאט לאט עשיתי פעולת חבר מביא חבר, והפכנו לשבעה. שבעה חניכים, בלי גיוסים בכלל. שבעה חניכים שיצאו לטיול חג מעלות. עכשיו, אנחנו כבר עשרה. עשרה חניכים שנוצרו מכלום.

מישהו חכם אמר לי פעם ש: "לבחירות שלנו יש הכי הרבה משמעות אם אנחנו בוחרים לעשות אותן גם כשקשה."

הבחירה הזאת – לבחור להדריך גם אחרי פעולה לא טובה, כשאף אחד לא עוזר לי וכשאני הכי רוצה פשוט לקום וללכת. לעזוב הכל. הבחירה הזאת, לא להתייאש ולהמשיך להיאבק ולהביא עוד חניכים, הביאה אותי ואת הקבוצה שלי למה שאנחנו היום.

למרות הכל, אני שמחה שאני מדריכה. אני אוהבת את החניכים שלי, ולמרות כל הקשיים – כיף לי להדריך. נראה לי שאני אפילו דיי מצליחה.