הנוער העובד והלומד, בגלגוליה ההיסטוריים השונים (גורדוניה, התנועה המאוחדת, הנוער העובד, הנוער העובד והלומד, בני המושבים) הייתה שותפה בבניית הישוב והמדינה ולקחה חלק משמעותי במשימות ההגנה השונות. חניכי התנועה, שהתחנכו לאור ערכי 'לעבודה, ההגנה והשלום – עלה והגשם', השתתפו במלחמות ישראל, ואף שילמו על כך בחייהם.
פעולתה המרכזית של התנועה העוסקת בזיכרון הנופלים והוקרה על תרומתם לבניין החברה והמדינה, מתקיימת מזה 37 שנים במבצע 'זר לנופל'. לצד פעולה רחבה ומשמעותית זו, ישנה פעולה בחלק מקיני וסניפי התנועה להנצחת זכר בוגריהם הנופלים בטקסים, אנדרטאות ועמידה בקשר עם המשפחות השכולות.
השנה, לכבוד שנת ה-70 לישראל, חונכת תנועת הנוער העובד והלומד את "ספר הזיכרון", מאגר מידע אינטרנטי המכיל את סיפוריהם של בוגרי ובוגרות התנועה, חללי צה"ל, אשר נפלו במערכות ישראל.
גל שינרמן מגרעין אמיץ כתבה על תהליך ההקמה של הספר:
"'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל, ועתידו לוט בערפל' – בתקופה האחרונה יצא לי לחשוב הרבה על המשפט הזה – בתוך ההמתנה לגיוס, החברים שכבר התגייסו, ופתיחת שנה בתנועה שנמצאת סביבי אבל אני בפעם הראשונה לא לוקחת בה חלק. יש שאומרים שזה משפט די קיטשי, בכל זאת, הוא נמצא בנאום של כמעט כל מנהל בית ספר וכתוב בלא מעט בתי ספר על הקיר, אבל בשבילי, יש לו משמעות יותר עמוקה. בשבועות האחרונים בזמן המפגשים שלנו, כשעברנו על הסיפורים של חברי וחברות התנועה שכבר לא איתנו, סיפורים מלפני קום ומדינה ועד ללפני כמה שנים, סיפורים של חברים מהצפון מהדרום, של ותיקי הארץ וגם של כאלה שהגיעו שניה לפני שהתגייסו מאירופה או ארצות ערב, בחרנו לקיים את המשפט החשוב הזה יחד עם כל חברי התנועה שלנו. בחרנו ללמוד ולהיכנס לעומק של אחד הצדדים הפחות מוכרים בתנועה שלנו, צד החברים שנפלו, שזכותם שסיפורם יישמע. תוך כדי שישבנו יחד במרכז ועברנו על הסיפורים, התנועה עשתה את שלה – הכשירה קומונרים, העבירה סמינרים, פתחה שנה, הביאה חניכים חדשים, והמשיכה בעבודת החינוך הבלתי נפסקת שלקחה על עצמה, אותה עבודת חינוך שבה בחרו כל חברי התנועה שעליהם קראנו במשך שעות, חברים שבחרו להיות חלק מתנועה, בידיעה שהיא תמשיך לעשות את מה שהם מאמינים בו ומה שהם התחנכו עליו ופעלו למענו, ותמשיך את הדרך שהם התחילו לסלול. הבחירה לעשות את פרויקט הזיכרון היא אחת ההחלטות הכי חשובות שהתנועה עשתה בזמן האחרון בעיני. הבחירה לדעת את העבר לא מנותקת מהיום יום שלנו אלא להפך, נותנת לו את המשמעות הגדולה שיש לו. בלי חברי התנועה שהגנו על הארץ, החניך בקן מזכרת לא היה יכול לבוא בימי שלישי ושישי לפעולה, הקומונר לא היה יכול לצאת לחוות ההכשרה, והרכזת לא הייתה יכולה לפתוח את הקן ליום פעילות. עצוב להודות, אבל בלי הדרך שנסללה בכל אותם סיפורים שקראנו, לא היינו עומדות כאן היום אחרי שסיימנו את חוות ההכשרה, אחד מהמפעלים הגדולים בתנועה, עם הפנים לגיוס לנח״ל, יחד עם התנועה. תנועה של חיים, שבוחרת להמשיך עם הפנים הלאה, תוך שהיא לומדת מעברה. הפרויקט הזה גרם לי רק יותר להבין למה הגיוס עם הגרעין שלי, זו הדרך שבה בחרתי. יחד איתם אני הולכת לבחור להמשיך לחנך, לאהוב, להאמין באדם, ולהמשיך את הדרך של כל אלה שלא יכולים עוד להיות איתנו, להמשיך בתנועה."
בכדי לחנוך את ספר הזיכרון ולהכיר אותו לחניכי התנועה, יציינו החניכים את שמות הנופלים מהיישוב בטקסים המקומיים ויספרו את סיפורם האישי. לאחר הטקסים, כל זוג חניכים יקבל דף מידע על אחד הנופלים ויפקוד את הקבר עם זר מטעם התנועה.