העם הצ'רקסי הוא עם קווקזי עתיק, שמורשתו ותרבותו מבוססת על אהבת המולדת, לחימה, שוויון וכבוד למבוגרים ולחלשים. בשנת 1763 פלשה האימפריה הרוסית לחבל הארץ צ'רקסיה שבקווקז במטרה לכבוש את השטח ובמהלך המלחמה החליט הצאר הרוסי על "תכנית הטיהור הסופית" שמשמעותה גירוש או רצח כל הצ'רקסים.
המלחמה נמשכה 101 שנים כשלבסוף ב-21.5.1864 נלקחו אחרוני הצ'רקסים שנשארו לאיזורי הקרבות בכדי להילחם ולבסס את שטחי האימפריה העות'מאנית. במלחמה נהרגו כמיליון וחצי צ'רקסים מתוך שלושה מליון שהיו לפני ולכן, בחרו הצ'רקסים את היום הזה כדי לציין את יום הזיכרון לעם הצ'רקסי.
אחד המקומות שהציבה האימפריה העות'מאנית את הצ'רקסים הוא ישראל. בשנות ה-70 של המאה ה-19 הוקמו שלושה כפרים צ'רקסים בארץ ישראל – ריחניה, כפר כמא וחירבת צ'רקס (חירבת צ'רקס ננטש בגלל מחלת המלריה).

לעולם לא עוד

בשנת 2014 הוקם קן ריחאניה במועצה האזורית מרום הגליל על ידי קומונר ורכזת הנוער בכפר.
זו השנה הרביעית בה אני בוחר לזכור ולספר וכשם שאני מזכיר יש הבוחרים להכחיש ולהשכיח.
בארבע שנים האחרונות יחסה של מדינת ישראל ליום זה ולאירוע ההיסטורי לא השתנה – כאילו לא היה ולא נברא.
העם היהודי, הנרדף, שעבר שואה, שמתוך זוועות טרבלינקה ואושוויץ קם כמו עוף החול והקים את מדינתו בארץ ישראל, עתה בוחר להתעלם מהאוכלוסייה הצ'רקסית החיה בארץ.
הלא ציוונו הר האפר המקולל במיידאנק "לעולם לא עוד"?

לעולם לא נעלים עוד עין,
לעולם לא נתיר עוד רדיפת אדם באשר הוא אדם על זהותו, תהיה אשר תהיה.
עד אשר אחרון היהודים ידע את אשר התרחש,
בארמניה ובצ'רקסיה,
בסודן ובאריתראה,
בסוריה ובצ'צ'ניה.
רק כך נוכל לשמור על מצפוננו הערכי וההיסטורי ולא יימח זיכרון שואת עמנו שלנו לנצח.

תפקידנו ההיסטורי

היום בקן יש פעילות גדולה והוא תופס חלק משמעותי בפעילות המועצה.
השנה התחילו החניכים בקן לצאת ליותר מפעלים ארציים והמפגש בינם לבין שאר החניכים בתנועה גדל.
יש לנו תפקיד כתנועה, להפגיש בין מגוון האוכלוסיות שחיות במדינה, לתת מקום לכל הזהויות. בניגוד למדינת ישראל, שעל אף ההיסטוריה של העם היהודי, לא מכירה בעוולות שנעשו לעם הצ'רקסי, בתנועה יש את האפשרות לתת את ההכרה ביום הזה ובצ'רקסים כעם, כזהות, כקהילה שוות ערך במדינה.

"תפקידה ההיסטורי של הסתדרות הנוער העובד והלומד הוא ביסוסה ופיתוחה של מדינה יהודית דמוקרטית, אשר גרעינה הקשה הוא קהיליית קהילות ישראלית המורכבת משותפות מבחירה של ערבים, יהודים, דרוזים, צ'רקסים וקהלים נוספים ללא הבדל דת, גזע, מין, מגדר ונטייה מינית.." מתוך ייעודה של תנועת הנוער העובד והלומד

אני חושב שרק על ידי הגברת המפגש ומתן תוקף לכלל הזהויות נוכל להגשים את יעודנו. זה חלק מלהיות אחראים על כלל החברה הישראלית.
אז נציין את יום הזיכרון בברכת הנוער העובד והלומד – לעבודה להגנה ולשלום עלו והגשימו.

(לקריאת מכתבו של אברהם אדגה, 2007)

אברהם היקר,

אנחנו מסלה וספיר, חברים בחוות ההכשרה בנוער העובד והלומד.
אני מסלה, קומונר בעפולה עלית בגרעין "דנא",
אני ספיר קומונרית בקיבוץ גשר הזיו בגרעין "ג'ונאם".
לפני 7 שנים, נפגשנו עם המכתב שלך  לראשונה, היה זה רגע מכריע ומכונן בתנועתנו.
הרגשנו שאנחנו נקראים לדגל ועלינו להכיר בחרדה שלך כחרדה שלנו.
הבנו שאנחנו לא מוכנים לשכוח. אנחנו  לא מוכנים לתת לאומץ ולהקרבה שלהם להישכח.
בלעדיהם החיים לא היו נראים כמו שהם נראים, בלי ההקרבה שלהם והבחירות שלהם אנחנו לא היינו פה .מאז החלטנו לעשות הכל על מנת לספר את הסיפור כפי שראוי לספרו.
וחשוב לנו שתדע שמילותיך מהדהדות בכל העשייה החינוכית שלנו דרך הכלים האלו אנחנו החלטתנו לחנך את החניכים שלנו על סיפור העלייה של הורי, על הסיפור שלנו ושלהם ושל קהילה, על הכמיהה החזקה שהייתה להם בלב ועדיין קיימת.
במערכי הפעולות , צילום והנצחה של סיפורים אישיים של אנשים שעשו את המסע ואסירי ציון , משחק קופסה על המסע לירוסלם , תערוכה חינוכית דרכה אנו מדריכים אלפי בני נוער .
במועצת החניכים  קראנו את מכתבך השלם,  הדבר שהדהים אותנו יותר מכל הוא שכתבת על ניצולי השואה שחיים בארץ שלנו היום בבדידות ובעוני . הכאב שלך על המקום  שהחברה הישראלית נמצאת בה גרם לנו להבין כי אין משמעות לספר את הסיפור שלנו בלי לראות את התמונה המלאה  –
כי זה משנה.
כי המסע עוד לא הושלם.
כי אנחנו עדיין חרדים.
אנחנו חרדים שאנשים ישכחו את הגיור לחומרה , את פרשת הדם
את הזלזול והטלת הספק בכל מי שנחשב יהודי פחות
אנו חרדים שאנשים ישכחו את המחאה של 2015 , את יוסף סלמסה ואברה מנגיסטו
אנו חרדים שימשיכו לנצל נערים עובדים בישראל ,
שישכחו שאנחנו חברה אחת , ושצריך ללמוד  לאהוב את כל חלקיה של ישראל
והאמת היא  שהעשייה החינוכית  לפעמים מרגישה כל כך קטנה אל מול המציאות ,
קל להתייאש , קל להשלים עם המציאות , לבחור בנוחות ולדאוג רק לעצמך – זאת הסיבה שבחרנו לצאת לחוות הכשרה .
בשיחה איתך סיפרת לנו שכשכתבת את הספר שלך המסע אל החלום כשאף אחד עוד לא העז לדבר על זה בארץ , כולם חשבו שאתה משוגע ואף אחד לא היה מוכן להוציא אותו לאור . אז הלכת ומכרת את הסובארו שלך בשביל לממן את ההוצאה .
בשביל לעשות מעשים גדולים שמשנים מציאות צריך להיות מוכנים לשלם מחירים .
בכל בוקר אנחנו מכריעים מחדש, להאמין.
להאמין שנשק ההגנה הטוב ביותר הוא החינוך, להאמין שלמרוד ולהיאבק זה לא עניין של גיל זה עניין של מי שמוכן לעשות מעשה.
ולא אברהם , אם זה תלוי בנו זה לא יהיה לשווא .
אנחנו נאבק על חברה ישראלית שוויונית בה יש מקום לכולם , כדי שזה לא יהיה לשווא .

לעבודה להגנה ולשלום

לכתבה שפורסמה באתר החדשות YNET על מכתבם של מסלה וספיר בתאריך 13/5/18, ליחצו כאן

מלחמת העולם השנייה היא המלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות והסתיימה ב-8 במאי 1945 בשעה 23:50 עם כניעת גרמניה לכוחות בעלות הברית. מזה יותר מעשור חניכי הנוער העובד והלומד לוקחים חלק בשימור הזיכרון והאתוס היהודי והציוני בסיפורם של מעל למיליון וחצי לוחמים יהודים שלקחו חלק בלחימה.
השנה ציינו 73 שנים ליום בו הובסה החיה הנאצית ע"י בעלות הברית. בנוסף להשתתפות התנועה בצעדה הממלכתית בירושלים, ערכה השנה התנועה יום עיון וטקס בשיתוף פעולה עם עיריית ראשון לציון. הטקס נערך במעמד יו"ר ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, מר אברהם גרינזייד.
בטקס הופיעו חניכי התנועה ואמנים נוספים עם קטעי משחק, שירה וריקוד ברוח הניצחון על גרמניה הנאצית ושחרור אירופה הכבושה ע"י הצבא האדום. בשיאו של הטקס, התקיים מעמד מרגש בו התחייבו חניכי הנוער העובד והלומד בפני הלוחמים הווטרנים להמשיך ולשאת מפעל הזיכרון שהם בנו ולהכיר לדורות הבאים את סיפורם של הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה. במעמד אמר אברהם גרינזייד:

"אם נשכח את העבר, לא נדע מה לעשות היום ואיך ייראה מחר.
לכל איש יש שם, השם שלו – גיבור. גיבורים צריך לזכור ולספר מדור לדור. זה חשוב למדינתנו ולעתיד שלנו.
אנחנו רואים בתנועת הנוער העובד והלומד את העתיד, לא רק של ברית ותיקי מלה"ע ה2, אלא של עמנו.
אתם עושים מה שלא עשה אף אחד, אתם איתנו כבר 10 שנים. אנחנו רוצים לספר לכם מה עשינו. אנחנו מעבירים לכם את המקל של העתיד של ההיסטוריה של מלה"ע ה2 ושל גבורתם של היהודים במלחמה.
מאחלים לכם בהצלחה – אנחנו גאים בכם!"

תנועת הנוער העובד והלומד שמה לעצמה מטרה לפעול להרחבת האתוס הציוני והיהודי עליו מחנכים בישראל. בתוך כך, פועלת לציון חגים ומועדים שונים שראוי שיקבלו מקום מרכזי בתודעה הציבורית, ולהעלאת קרנם של הסיפורים היהודיים מעוררי ההשראה, שעיצבו את ההיסטוריה היהודית ושבזכותם אנחנו נמצאים כאן היום. רועי יסוד, רכז הנוער העובד והלומד, אמר בטקס:

"תנועתנו חייבת שורשים על מנת להצמיח צמרות.
במשך העשור האחרון ויותר נערכנו, הלכה למעשה, לערב הזה.
ערב של ברית בין הלוחמים לתנועת הנוער העובד והלומד,
ערב של העברת מקל ההיסטוריה מהלוחמים אלינו,
ערב של התחייבות!
…הנוער והצעירים היום זקוקים לאומץ ליבכם וגבורתכם.
אתם מעיין שופע עבורם.
תודה לכם!
בצעירותיכם השבתם את התקווה ובעלותכם ארצה העליתם את התקווה איתכם.
היא, התקווה, נמצאת בינינו עכשיו. זה עלינו."