יוצא לי לשאול את עצמי לא פעם – למה בכלל אנו בונים בתנועה? מה החשיבות והמשמעות של בנייה? הרי המבנים שאנחנו בונים במפעלי הקיץ השונים עומדים ליומיים-שלושה ואחריהם אנחנו מפרקים את הכול וחוזרים הביתה- אז למה לטרוח?
את התשובה אפשר למצוא דרך כלי חינוכי שמשמש אותנו גם מחוץ לבנייה המחנאית – עשייה לשם העשייה.
המטרה של העשייה הזו היא לא כדי לבנות לנו בית שבו נגור (לפחות לא ליותר מכמה ימים…) המטרה של הבנייה היא להעניק לחניכים חוויה של הצלחה משותפת; במילים אחרות, לתת לחניכים חוויה של העצמה אישית יחד עם הישג שהוא משותף לכולם. את מנשא התיקים, הכורסאות, פח האשפה ותא ההלבשה שיש לחניכים בחוג – הם בנו. זה נטו שלהם. העשייה הזו היא כלי שאיתו אנחנו מעצימים את החניכים, מרימים אותם, נותנים להם חוויה של הצלחה שאותה הם לא היו חווים בשום מקום אחר וגם לא עם אף אחד אחר. זו המטרה האמיתית של הבנייה.
את העשייה הזאת ניתן למצוא בעוד פעילויות במסגרת התנועה – למשל בעוגיאדות או במכירות כאלה ואחרות למטרות צדקה. בואו נחשוב על זה רגע – אם כל חניך שמשתתף בעוגיאדה היה פשוט תורם את הכסף שהוא השקיע במוצרים להכנת המאפים , ההתרמה הייתה מוצלחת יותר ואולי סכום הכסף שהיה נתרם היה גבוה יותר. עצם העשייה והעובדה שהחניכים עבדו יחד כדי להרים משהו שהוא גדול, משהו שהוא חשוב ועוזר לאנשים בחברה – זה הישג הרבה יותר גדול מההישג החומרי שבהתרמה.
אז חברי שכבת הגרעין היקרים שלי, כשנצא יחד לרפסודיה, זכרו את הדברים שכאן, תלמדו לכפות, תפליגו – והכי חשוב, תיהנו ותחזרו הביתה בשלום!