אני שגיא מדר, מקן גדרה, עולה לכתה י"ב, ובוגר הכשרת מדריכי שילוב והכלה. בנוסף לכל זאת, יש לי תסמונת אספרגר. זו אחת מהתסמונות על הרצף האוטיסטי. המשמעות של זה היא בעיקר קושי בהבנה ובהתנהלות חברתית ותקשורתית בכל מיני סיטואציות. אתן דוגמא פשוטה – קשה לי להבין רמזים וציניות. מאז שנכנסתי לתנועה תמיד חשבתי לעצמי כמה טוב יהיה לי, לקן ולגדרה אם יהיו חניכים עם מוגבלות, שיש להם מדריך עם מוגבלות, שאוכל להדריך אותם מתוך ניסיון החיים שלי, שהוא ממש רלוונטי גם עבורם, ולא רק מתוך ההכשרה המדהימה שאני עובר פה. הגעתי להכשרה כי הרגשתי שנסיון החיים שלי לא מספיק כדי להדריך וצריכה להיות לי הכשרה והתמודדות נוספת, כמו ללמוד כלים פרקטיים איך להיות מדריך בתנועה.
ואכן, מה שעברתי בהכשרה מוכיח את עצמו כבר עכשיו וגם במבט לעתיד, כהכשרה טובה ומשמעותית. בהכשרה נפגשנו עם שני אנשים שקשורים למוגבלויות- עדי קושניר, עיוור מלידה בן 21, ומלכי איציק – אמא לאדם אוטיסט. המפגשים נתנו לי השראה לגבי ההדרכה שלי כמדריך שילוב והכלה בקן ובתנועה. למדנו בסמינר מושג חדש, שתורגם לשפה העברית לא מזמן – "יכולתנות" או "אייבליזם". המשמעות שלו היא אפלייה והדרה נגד אנשים עם מוגבלויות, על כל סוגיהן. ההגדרה של יכולתנות נותנת הסבר להרבה דברים שעברתי בחיים. החל מיחס לא נעים וחצוף, וכלה בבריונות. כמו שהתנועה נלחמת נגד כל סוגי האפלייה, היא חייבת להאבק גם ביכולתנות.
אחד הדברים הקשים שלמדתי בחיים שלי הוא שלהשתלב בחברה זה דבר כזה קשה ומסובך. חשוב שהתנועה תתן מקום לזה. חשוב שהקן יתן מקום לזה. עד היום אני מרגיש שבהרבה מסגרות לא הצלחתי להשתלב ואני רוצה שהקן יצליח להיות מקום משלב. זה יהיה חשוב לאנשים בקן, כי זה מלמד אותם על אנשים שונים, ועל עצמם, מתוך מפגש שלרוב לא קורה בחברה הישראלית.
חשוב לי להבהיר עוד דבר אחד – עצם זה שאחת ממטרותיו של קן גדרה, וכל קני התנועה היא להזמין את כל הילדים והנוער לקן. גישה זו חייבת להכליל את הילדים והנוער עם המוגבלות. גם מתוקף שיוויון ערך האדם, וגם כי לילדים ונוער כאלה יש כל כך הרבה מה לתרום לקן. דברים שרובינו לא נראה במבט ראשון ולא נצפה להם. אבל אני מאמין שתרומה זו תהיה חשובה לקן ולתנועה בכלל.
תרומה עד כדי כך חשובה, שלמעשה בחוג שלי בהכשרה היו לי חברים שלא היו בתנועה הרבה שנים, וחזרו כדי להדריך ילדים עם מוגבלות, כי גם הם מבינים כמה זה יכול לתרום לתנועה.
חבריי לקן, אני מצפה שבכל שאלה שיש לכם בנושא תפנו אליי, אני מבקש מכם ומאמין בכם שתהיו שותפים שלי לשילוב והכלה של חניכים עם מוגבלויות בחברה הטיפוסית בקן, ובגדרה בכלל
ולחבריי לתנועה, חשוב לי שתדעו שמשהו קורה, ולפחות לי זה מרגיש כמו חלום. ואני מקווה שבכל מקום תראו שכולם, אבל כולם – שווים. וכולם כחול אדום.
