המזכירות תהיה מוסד דמוקרטי וגוף הנהגה מרכזי של התנועה.
פעולת המזכירות תתבסס על מפגש כלל תנועתי רחב בו מיוצגות רוב הקבוצות בחברה הישראלית ע"י חברים וחברות מרחבי התנועה.
המפגש יוקדש לעיצובה והתהוותה של הסתדרות הנוער העובד והלומד כתנועה כללית וליצירת תמונת עתיד ראויה של החברה הישראלית לאור ייעוד התנועה והחלטות הועידה העשירית.
السكرتارية هي بمثابة المؤسسة الديمقراطية والجسم القيادي المركزي للحركة.
نشاط السكرتاريا قائم على أساس لقاء واسع لمجمل مركبات الحركة، حيث يوجد فيها تمثيل لأكثرية الأطراف في المجتمع الإسرائيلي من قبل أعضاء وعضوات مجمل الحركة. يكرس اللقاء لبناء شخصية الحركة وتشكيل مكانة هستدروت (تنظيم) الشباب العامل والمتعلم كحركة عامة، وإضفاء مكانة مستقبلية للحركة تكون ذات قيمة للمجتمع الإسرائيلي على ضوء الهدف المنشود للحركة وقرارات المؤتمر العاشر.
תפקידי המזכירות:
1.מזכירות חברי וחברות התנועה תוביל תהליכים חינוכיים ותצא לפעולות בכדי להשתתף בהגשמת החלטות הועידה, בדגש על חברות נוער, קיום משותף ומוסדות חניכים וחניכות.
2. באחריות נציגים ונציגות של מזכירות התנועה, לשתף את החניכות והחניכים בקנים ובסניפים של הנוער העובד והלומד על החלטותיה ומסקנותיה של מזכירות התנועה
وظائف السكرتارية:
سكرتارية أعضاء وعضوات الحركة تقدم مراحل تربوية وتقود فعاليات لأجل المشاركة بتحقيق أهداف المؤتمر العاشر بالأخص مجتمعات الشبيبة والتعايش المشترك, مؤسسات طلاب وطالبات .
ممثّلي وممثلات سكرتارية الحركة يتولون مسؤولية إشراك طلاب وطالبات الفروع في الشبيبة العاملة والمتعلمة في القرارات والاستنتاجات التي تستخلصها سكرتارية الحركة.
לפני כחודש נכחתי בויכוח עם בני משפחה על החוק המחייב חגירת חגורות בטיחות בישראל. למען האמת, הויכוח לא היה רק על החוק אלא על סוגיית האחריות של המדינה על שמירת חייהם של תושביה. היו שטענו שאם בן אדם לא לוקח את האחריות על הבטיחות של עצמו, אז אין זה מחובתה של המדינה למלא תפקיד זה במקומו.
או במילים אחרות: אם אנשים-טיפשים-חסרי-אחריות מתים, אין ולא צריך להיות שום סוג של ציווי חברתי למנוע את מותם.
נשאלה השאלה: למה שהמדינה תיצור מנגנון שנאבק על קדושת החיים של האנשים, גם כשאלו מחללים קדושה זו?
בערב כיפור נסעתי לטיול עם המשפחה בוואדי רם שבירדן. את כל הטיול עברנו עם מדריך טיולים ירדני ששמו עבדאללה. במהלך העצירה הראשונה במסלול סיפר לנו עבדאללה שהוא היה המדריך של אותה הבחורה הישראלית, הגר לרר, שנהרגה בטיול בירדן לפני שבוע, ושבעצם אנחנו הטיול הראשון שהוא מוביל מאז אותה הפרשה.
עבדאללה גולל בפנינו את סיפור המקרה של הגר, שלב אחרי שלב, באופן מפורט ומוחשי מאוד. איך התחיל הבוקר, מתי היא התחילה להתלונן על תחושה לא טובה ומה בדיוק אמרה, איך נראתה בכל שלב, כמה שתתה ואיך בסופו של דבר נפחה נשמתה באמצע המדבר. הפער הבלתי נתפס בין היות הסיפור מקרה נוראי ומחריד לבין העובדה שע"פ כל התיאורים מדובר ביום טיול שגרתי ורגיל לחלוטין ליווה אותי כל הטיול. לא היה עומס חום, לא ניתן להצביע על חוסר אחריות משווע מצד המארגנים, לא היה מדובר במסלול ארוך או מתיש למדי, פשוט טיול יומי בנחל בטבע עם תיק ומים על הגב.
למרות שכבר הכרתי את סוף הסיפור מהחדשות עוד טרם יציאתנו לטיול, עדיין לאורך כל שלבי הסיפור של עבדאללה פיעמה בי איזשהי תקווה שתגיע התפנית. כנראה שככה המוח שלנו עובד. כל עוד אדם חי, גם אם הוא במצב לא טוב בכלל, עוד יש תקווה. קשה להאמין שזה יסתיים במוות. דמיינתי את הגר לאורך כל שלבי הסיפור וחשבתי לעצמי, אמנם היא מטושטשת, כואבת, רועדת, ושאר תיאורים שאחסוך מכם, אבל היא עודנה בחיים. ואז ברגע אחד היא אינה עוד בת החיים ומהרגע הזה והלאה, אין דרך חזרה. אני לא רוצה להקל בחומרתן של פציעות קשות או מצבים גופניים נוראיים ככל שיהיו, אבל אם יורשה לי לדבר בשמה של הגר ומשפחתה, במקרה הזה באמת אין דרך חזרה. הגר יצאה לטיול ולא שבה.
הגר לרר ז"ל
באותו הערב, בעודי מדפדפת בין עמודי אינטרנט וקוראת גרסאות שונות של סיפור מותה של הגר, נתקלתי בסיפורים רבים על מקרי מוות בטיולים. המכנה המשותף לכל הסיפורים הוא שאת כולם ניתן היה למנוע. נזכרתי באזכרת העשור למותו של אמיל (אמיל היה חבר תנועה שנפטר מאירוע לב בגיל 17 לפני עשור) בה דיבר פסח מול כמה חברים ובני משפחה של אמיל. פסח ביקר את היחס שלנו למוות כ"רוע הכרחי". אני זוכרת ששאלתי את עצמי אחרי האזכרה, מתי למדנו לקבל את המוות המפתיע, זה שזורק אותנו באמצע החיים, כגזירה אכזרית שאין לנו יד בה? כגזירה שאנו פשוט צריכים לקבל אותה? זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל בנקודה הזאת התחוור לי שאת החיים ניתן לבחור להציל וניתן גם לא. ושנדרשת עמדה ערכית מאוד אמיצה כדי להגיד שזאת שליחות שאת לוקחת על עצמך, להציל חיים. לא כולם מעוניינים בה, וזה ההסבר למקרה של הגר ולמקרים רבים נוספים.
ואדי רם
הטיול ממשיך. המסלול של היום האחרון הוא המסלול בו הגר מתה. עבדאללה מצביע לנו על הסלע עליו היא שכבה ברגעיה האחרונים. מפה לשם התגלגלה השיחה בחזרה לדיון על חגורות הבטיחות. "למה צריך שמישהו יגיד לי איך לשמור על החיים שלי?", ו"אדם שרוצה לשמור על החיים שלו צריך להיות אחראי על כך בעצמו". ערך קדושת החיים נמצא בפיגור גדול מאחור במרוץ הערכים המובילים את החברה שלנו, בעוד שהחופש מבירוקרטיה, החופש להחליט על עצמי והחזק שורד כובשים את המקומות הראשונים. הסתכלתי שוב על הסלע שעליו הצביע עבדאללה, קצת כאילו שהדם של הגר זעק מתוכו. אם רק מישהו היה אחראי עליה, אם השמירה על החיים הייתה משאלת לב של החברה, כנראה שהגר ועוד רבים אחרים לא היו מסיימים כך את דרכם. אך ההיגיון הקפטיליסטי שלא רואה חיוניות בשום ערך שמחבר בין האנשים, מטרפד כל ניסיון לקחת אחריות משותפת, ומצליח בערמומיותו להפריט גם את קדושתם של החיים.
לצערי הרב מאוד, ההיגיון הקפיטליסטי לא שייך רק לקפיטליסטים.
לקראת טיולי סוכות נבחר להרים על נס את ערך קדושת החיים ולקחת על עצמנו את השליחות שבשמירה על החיים. זו תהיה תשובתנו למוות ולהפרטה: נעשה הכל כדי למנוע את התאונה שעלולה להפך את החיים של יקירנו ונדאג להחזיר את כולם הביתה בשלום.
בשנה האחרונה פיתחה תנועת הנוער העובד והלומד יחד עם בעלי תפקידים בתחום החינוך והנוער מהמעוצה ומהיישובים מודל פעילות חדש, שבמרכזו תפיסה של חינוך "כולי", המחבר בין הגורמים החינוכיים – התנועה, היישוב והמועצה, וחדשנות חינוכית המבוססת על עיקרון הדיאלוג. אתמול הגיע שיאו של תהליך זה, בכנס ייחודי שבו השתתפו חברי ועדות הנוער, הוועדים היישוביים, רכזי התנועה ביישובים, חברים ממרכז תנועת הנוער העובד והלומד והנהגת המועצה האזורית משגב. בכנס נערכו שולחנות עגולים בנושא ״קהילה בונה קן בונה קהילה״. מהדיונים הפורים בשולחנות יופקו תוצרים וכלים שישמשו את הקנים ואת היישובים כחלק ממימוש התכנית שהוצגה בכנס.
ראש המועצה, רון שני, פתח את הכנס והתייחס לשינויים שנעשו בפעילות התנועה במועצה לאורך שנותיה: "בתחילת דרכה של משגב, הנוער העובד והלומד הייתה תנועת הנוער היחידה. יחד אתה, לאורך השנים ידענו לזהות את צרכיה הייחודיים של משגב ושל יישוביה. יצרנו את מודל 'הקן היישובי', לאחר שנים של פעילות אזורית בלבד. קני התנועה ביישובים הם מכפיל כוח ליישוב – הקן התנועתי תומך את התפתחותה של הקהילה ביישוב, וכך גם הקהילה תומכת את התפתחות הקן. כך אנו מצמיחים ביחד, המועצה והתנועה, בני נוער וצעירים מוכשרים וערכיים! על כך גאוותי".
רועי יסוד, רכז הנוער העובד והלומד: "במשגב קנים גדולים, מפוארים וחשובים מאוד בתנועה! לאורך 20 השנים האחרונות הייתה פעילות התנועה במשגב הקו הראשון לפיתוח תכניות פעילות חדשניות, מערכים חינוכיים פורצי דרך ושיטות ריכוז ועבודה ייחודיות. אין ראויה ממשגב להוביל גם את תכנית 'הקן בלב הקהילה'! אני מודה לראש המועצה, למנכ"לית המועצה ולחברי ועדות הנוער על ההגעה לכנס ועל שיתוף הפעולה ארוך השנים."
הנוער העובד והלומד היא אחת משתי תנועות הנוער הגדולות בישראל (על פי נתוני משרד החינוך), ופועלת בכל חלקי החברה הישראלית: בעיר, בקיבוץ, במושב, ביישוב הקהילתי, בפריפריה ובמרכז, בקרב בני נוער יהודים, ערבים ודרוזים. כיום פועלת התנועה ב-18 יישובים במשגב ומפעילה בהם 15 קנים: יובלים, שכניה, קורנית, הר חלוץ, רקפת, כמון, מכמנים, תובל, פלך, עצמון, יחד-הררית, כמאנה, ערב אל נעים, סלמה, אשבל, חרשים, טל-אל, ומצפה אבי"ב.
בעוד מספר חודשים צפוי להיערך הכנס הרשמי לציון 20 שנות פעילות הנוער העובד והלומד במועצה, בהשתתפות בוגרי התנועה, חניכים, מדריכים, הורים והצוותים היישוביים.
הצעה בנושא זיכרון רצח יצחק רבין
חברי המזכירות ייקחו חלק פעיל בפעילות בנושא זיכרון רצח יצחק רבין ז"ל בתנועה ויובילו פעילויות בנושא בקן ובסניף.
اقتراح بموضوع ذكرى مقتل رابين
اعضاء السيكرتارية سيشكّلون جزء فعّال بفعاليات لذكرى المرحوم يتسحاك رابين بالحركة، وسيقودوا فعاليات بالموضوع بالفروع.
הצעה בנושא חוק הלאום
חברי המזכירות יעבירו פעולות בנוגע לחוק הלאום בקן ובסניף ויפעלו לחיזוק המאבק וישתתפו באירועי המאבק השונים בהתאם להחלטת התנועה.
اقتراح بموضوع قانون القومية
أعضاء السكرتارية سيمرروا فعاليات بخصوص قانون القومية بالفروع وسيعملوا لتقوية النضال ويشتركوا بالأحداث المختلفة التي تخص النضال بشكل ملائم لقرارات الحركة.
הצעה בנושא השבת
חברי המזכירות יקימו צוות חשיבה בנושא השבת. תפקידו של הצוות יהיה לעצב תהליך תנועתי בנושא השבת במרחב הציבורי ובתנועה.
اقتراح بموضوع السبت
أعضاء السكرتارية سيقيمون طاقم ليبحث موضوع السبت. وظيفة هذا الطاقم هي أن يصمم عملية حركية بموضوع السبت بالمرافق العامة وبالحركة.