בסיום מסע מוצלח וגדול אנחנו רוצים להודות ל"קרן הדורות", קרן ששמה לעצמה מטרה ויעוד – שלא תהיה חניכה אחד, שלא יהיה חניך אחד, מתנועות הנוער אשר רוצים לצאת למסע לפולין כחלק מתהליך ההתחנכות שלהם, אבל ישארו בארץ מסיבות כלכליות. אנשי "קרן הדורות" זו השנה התשיעית, מסייעים בסבסוד עלויות המסע לחניכים ובעידוד יציאה למסע לפולין.
ענת שביט, רכזת "קרן הדורות": "הבחירה לקדם נערות ונערים אשר מתחנכים בתנועות נוער ציוניות, חברים בקבוצת שווים עם חבריהם ויחד עוברים תהליכים חינוכיים אשר ממשיכים אל יצירה והדרכה בקהילה שלהם לא יכולה לעצור בגלל פערים כלכליים. תנועות הנוער מחנכות למנהיגות ותפקידנו, לאפשר למירב בני הנוער שלנו להגשים את עצמם כמנהיגים למען עצמם ולמען החברה הישראלית כולה. אני בטוחה שבעוד כמה שנים חניכי תנועות הנוער יהווה את ההנהגה של החברה שלנו – אך מרגש ולא פחות חשוב לראות כי לתהליכים החינוכיים יש השפעה גם בטווח הקרוב לחיזוק חברות, תרומה לחברה ועשייה קהילתית וחברתית".
על התהליך הארוך והמשמעותי שעובר לפני המסע ובמהלכו מספרת ש', חניכה במסע לפולין:
"התלבטתי הרבה האם לצאת למסע. ידעתי שזה מסע קשה, גם פיזית וגם רגשית ולא הייתי בטוחה שאני אצליח לעמוד בו. חוץ מזה לא ידעתי אם אצליח לגייס את הכסף הנדרש. המדריכה שלי והחברים מהקבוצה שכנעו אותי לצאת אליו ובזכות מלגה מקרן הנצח הצלחתי לצאת למסע. אני שמחה מאוד שעשיתי את זה כי זה היה אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי בחיי – להכיר את הסיפור של העם שלי ובעיקר את הסיפור של בני הנוער שהחליטו בתוך המציאות הכי קשה למרוד, להתנגד ולא להיכנע. חשבתי הרבה על עצמי ועל התנועה שלנו – האם אנחנו מוכנים להתנגד ולא להיכנע? אני חוזרת הביתה בהחלטה להדריך בקן בעיר שלי, כי זה דבר שיכול להמשיך לבנות את החברה שלנו בארץ, להמשיך להאבק על ערכים של צדק".
הנוער העובד והלומד מודה ל"קרן הדורות" ולמאות התורמים והתומכים שסייעו למאות חניכים לצאת למסע משמעותי ומרגש אל עצמם, אל העם היהודי ואל התנועה, אל השואה והגבורה, אל העבר ואל העתיד המשותף של כולנו בארץ ישראל.
אנחנו מזמינים את כלל הציבור לחזק ולתרום ל"קרן הדורות" ע"מ שהפרויקט הזה ימשיך להקרין ולאפשר לכל נערה ונער לצאת למסע משמעותי וחינוכי זה, ללא קשר למצב הכלכלי של משפחתו.
לא מפסיקים, ממשיכים את המסע. לפרטים נוספים ולתרומות ל"קרן הדורות" דרך http://www.hadorot.org.il/
התקופה סביב יום הזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל היא תקופה מאוד חשובה לי בשנה כפרט וכחבר בתנועה. זה זמן בו אנו כתנועה יוצרים מפגש בינינו לבין עצמנו ובין כל החלקים של החברה הישראלית ומתאחדים סביב הדמוקרטיה של המדינה שלנו. הפעילויות האהובות עלי במסגרת תהליך החשבון והזיכרון התנועתי הן האסיפה הישראלית וסמינר "קופסה שחורה".
השנה החלטנו במסגרת סמינר קופסה שחורה בקן גדרה, הקן שבו אני חניך, ליצור מפגש עם הסניף של בני עקיבא בגדרה ולדבר איתם על המשותף והשונה בין התנועות שלנו. אני שמח להגיד שזכיתי להדריך מפגש שהיה אמנם מאוד קצר אבל גם משמעותי בתור מפגש התחלתי של שתי התנועות.
מפגש עם בני עקיבא בקן גדרה
בהתחלה כשתיכננו את המפגש היה לנו חשש מאוד גדול לגבי איך יראה המפגש – האם החניכים יצליחו לקבל אחד את השנייה, או שאולי השיחה תדרדר להיות אלימה או בכלל לא תהיה שיחה כי אנשים יפחדו לדבר. החלטנו שנפנה אל העניין בצורה הומוריסטית וכל תנועה הכינה תעודת זהות על השנייה. בני עקיבא הכינו תעודה על הנוער העובד והלומד ואנחנו הכנו תעודה על בני עקיבא. המטרה הייתה לשבור את הקרח בצורה שמתייחסת לסטיגמות הקיימות בין שתי התנועות ולא מתעלמת מהן, אבל מייצרת גם נוחות בתוך השיחה. לאחר חשיפה של התעודות האלה (והרבה צחוקים) פיתחנו דיון רציני על הדומה, השונה והמיתוסים שבשתי התנועות כדי להכיר יותר טוב את הצד השני. התחלנו לדבר על מה שהפתיע את התנועות ביחס למה התנועה השנייה חושבת עליה כדי שנוכל לשבור קצת סטריאוטיפים אחד על השני. אחר כך המשכנו לדבר על המשותף בין שתי התנועות ואף על פי כל השוני שבין שתי התנועות (ותאמינו לי, לא חסר…) הצלחנו גם למצוא את הדמיון.
המפגש בסופו של דבר היה חווית הצלחה מטורפת – בפעם הראשונה ישבתי לשיחה עם מדריכים וחניכים מבני עקיבא, שמעתי את הצד השני והמנוגד לחלוטין לצד שלי וגם הצלחתי להשמיע את הצד שלי ולהוכיח שהשד לא כזה נורא. המפגש גם הדגיש את המשותף שיש לשתי התנועות – שתי התנועות ציוניות, מעודדות עלייה ותומכות במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הנוער העובד והלומד ובני עקיבא הן שתי התנועות שמובילות את קואליציית "זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה". בתוך מציאות כל כך מורכבת בחברה שלנו היום, אני חושב שהעובדה ששתי תנועות כל כך מנוגדות בתפיסותיהן בוחרות יחד להוביל את האסיפה הישראלית מדגישה את החשיבות שבקיום של מפגש בין ציבורים וקהלים בחברה. אנחנו חיים בחברה אחת ועלינו לבחור להיות חברה אחת, לפעול יחד כדי ליצור מרכז ובסיס לחברה שמשותפת לכולנו: דתיים, חילוניים, ערבים, דרוזים, נוצרים…או בקיצור, ישראלים.
בהזדמנות זו אני גם קורא לכל חבריי מהתנועה ומבני עקיבא ליצור מפגשים דומים בישובים שלכם, לשבת לשיחות אחד עם השנייה, להתמודד על השיחה למרות השוני בין התנועות ובכל זאת למצוא את הדמיון – אנחנו תנועות שהשותפות ביניהן חשובה וצריך לשמור אותה ולטפח אותה!
לאחר שבשנים האחרונות סחפה האסיפה הישראלית אנשים מכל קצווי הקשת של החברה הישראלית הוחלט להמשיך ולקיים אספות ישראליות ב- 5 מוקדים ברחבי הארץ: ביום חמישי, ט' חשוון, 18.10, יתקיימו אספות בירושלים, חיפה, באר שבע ונצרת עילית. מאות מעגלי שיח ייפרשו לאורכה ולרוחבה של כיכר רבין בתל אביב באירוע המרכזי ביום ראשון, יום הזיכרון הממלכתי (21.10.18 י"ב בחשוון), בהשתתפות עשרות אלפים – אישי ציבור, אזרחים וחניכי תנועות הנוער מכל רחבי הארץ. בין הנושאים בהם תעסוק האסיפה- מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית, השבת בישראל, היחס למיעוטים לאור מגילת העצמאות ועוד. האירוע יסתיים בטקס נעילה בהשתתפות דוברים ואמנים.
על סדר יומה של החברה הישראלית מונחות עשרות סוגיות בוערות: הרלוונטיות של מגילת העצמאות בישראל 2018? יציבותה של הדמוקרטיה בישראל, האם במדינה יהודית יכול להתקיים שוויון לכלל המיעוטים? האם נוכל להגיע להסכמה על דמותה של השבת בפרהסיה? 23 שנים אחרי הרצח בכיכר, האם הפנמנו את הלקחים?
"אסיפה ישראלית" תחדש את המפגש בין ציבורים שונים ותדון באתגרים על סדר יומה של החברה הישראלית, כשהמרכזית שבהן היא אופייה ודמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. "אין ספק שהבעיה הפנימית היא הבעיה הגדולה ביותר שניצבת כיום כלפי החברה הישראלית. על אף המרחק או הציניות אנחנו באמת מאמינים שרב המשותף מבלי שאף ציבור ירגיש נדחק החוצה" אומר נפתלי דרעי מזכ"ל מועצת תנועות הנוער, ומוסיף: "אנו מזמינים את הציבור בישראל לקחת חלק."
לצידה של האסיפה ותנועות הנוער הוקמה ועדה ציבורית מייעצת על מנת לעודד את המפגש והדיאלוג ולחזק את המהלך: גם ועדה זו מורכבת מאישי ציבור המבטאים מגוון ציבורים בחברה הישראלית. בין היתר, דליה רבין, פרופ' יולי תמיר, רינו צרור, הרב יובל שרלו, יאיר צבן, נביל עודה, הרב אבי גיסר, הרב יונה גודמן, ד"ר חיים אסא, הרבנית הדסה פרומן, עלי זחאלקה, שרה רוזנפלד, דני הירשברג, נזיר מג'לי, טוני נסר ומזכל"י תנועות הנוער. רבים מהם ינחו מעגלי שיח באירוע.
דליה רבין, "אסיפה ישראלית ממשיכה את דרכו ואת חזונו של יצחק – לקיים שיח פתוח בחברה הישראלית, שיח שבלעדיו לא תהיה לנו תקומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. אני מקווה שאסיפה ישראלית תהיה בכל עיר בישראל. זו התקווה שלנו. תנועות הנוער, שלקחו את הלפיד וקיימו את העצרות, החליטו שאין טוב מהמפגש הזה כדי לציין את חזונו של יצחק רבין 23 שנים לאחר הרצח. כולנו זוכרים את הלילה ההוא ומסתכלים קדימה בתקווה לעתיד טוב, פתוח ואוהב יותר במדינה שלנו."
'אסיפה ישראלית' שואפת לקבץ יחד את כל גווני החברה הישראלית מכל צידי המפה מתוך אמונה שהרבגוניות בחברה הישראלית יכולה להפוך למקור לכוח ועוצמה. הפילוג שאנו רואים כיום, המלים הקשות שאנו מרשים לעצמנו לומר בקלות מדי – משתקים את ישראל. המדינה שהוקמה בניגוד לכל הסיכויים, כהגשמה כמעט בלתי אפשרית של חלום אוטופי – עלולה להיגרר לאחור. כל מי שעיניו בראשו יודע שאם יש סכנה קיומית למדינת ישראל זאת הסכנה הפנימית", נפתלי דרעי, מזכ"ל מועצת תנועות הנוער.
את האסיפה הישראלית מארגנת קואליציית "זוכרים את הרצח. נאבקים על הדמוקרטיה" והיא מושתתת על אמנת היסוד המשותפת שחתמו עליה כלל הארגונים והאישים. מדובר בקואליציה שמובלת על ידי תנועות הנוער בישראל; בני עקיבא, הנוער העובד והלומד, בית"ר/הנוער הלאומי, השומר הצעיר, המחנות העולים, האיחוד החקלאי, מכבי צעיר, דרור-ישראל ובשיתוף מרכז רבין, קק"ל וארגונים חברתיים. הקואליציה הובילה את עצרות הזיכרון לציון הרצח בשנים האחרונות ועד השנה ה-20 -בה לקחו חלק 100,000 איש. לאחר מכן החליטו ליצור תהליך עומק ארוך טווח שיכלול סדרה של מפגשים בין כל חלקי החברה הישראלית.
חודש לפני הבחירות לרשויות המקומיות אפשר כבר לראות שלטים הקוראים אלינו מכל עבר להצביע למועמד כזה או אחר, פלאיירים מחולקים, שלטים נתלים על כל לוח מודעות. עבור רובינו זה לא כזה מעניין. מה שרבים לא יודעים, הוא שאת העבודה הקשה הזו עושים אלפי בני נוער ששמחו למצוא עבודה בסוף הקיץ או בחופשות החגים.
לצערנו, אותם בני נוער המשתתפים בפעילות המקדימה במערכות הבחירות בישראל, העומדים שעות תחת השמש הקופחת ומחלקים חומרי הסברה, מתמרצים בוחרים, מטפסים לגובה כדי לתלות שלטים ועוד, אולם כאשר מגיע המועד לתשלום שכרם, רבים מהם לא מקבלים את השכר כלל.
היי, אני אריאל אפרתי, הרכז ארגוני של קן מודיעין נחלים, ורציתי לכתוב על המחסן שלנו.
כן כן, המקום הזה שבו נמצא כל הציוד. המקום הזה שאנחנו לא מייחסים לו המון חשיבות. שאני עובר בו רק לפני הפעולה.
בואו נחשוב מה היה קורה אם לא היה מחסן או שהוא לא היה מסודר: כל הציוד היה זרוק בקן, ציוד היה נהרס ונאבד ואפילו היה יכול לפגוע בחניכים. לא מאמינים לי? רק תחשבו על החניך שיכול להיפצע מסכין יפנית זרוקה או מפטיש שהשאירו בחדר פעילות.
כשאין מחסן מסודר, כל המדריכים בקן בקן לא באמת יודעים איפה נמצאים הדברים שהם צריכים לפעולה שהם מתכננים ובד"כ הולכים לחפש בבהלה את הציוד. למשל, שנה שעברה, בתור מדריך הייתי צריך להמר על איזה ציוד אני אמצא ואוכל להשתמש בו לפעולה (היו פעמים שלא הייתי יכול להעביר את הפעולה שתכננתי בכלל שלא מצאתי בריסטולים וציוד בסיסי).
המחסן של קן מודיעין נחלים
עכשיו תדמיינו קן אחר, שבו המחסן מסודר והרכז הארגוני אחראי עליו :
בקן הזה, אנחנו יודעים איפה כל הציוד. המדריכים יודעים מראש איזה ציוד יש לפעולה והוא נשמר ולא נאבד או נהרס. הקן הזה הוא מקום בטוח יותר.
כל זה לא מגיע מעצמו כי בקן הזה יש רכז ארגוני. רכז ארגוני זה מי שאחראי על כל הציוד שיש בקן – מההכנות להזמנה ועד הרגע שהוא שהציוד יוצא לפעולות. האראית הארגונית היא זו שעושה לפני כל פעילות סקר בטיחות ודואגת לטפל במפגעים שמסכנים חניכים. רכז ארגוני אחראי לכל הנקיון של המבנה וגם ללוגיסטיקה של פעילויות.
בקן עם רכז ארגוני המשצים והמדריכים יכולים להיות עסוקים יותר בתוכן במקום להיות אחראים על הלוגיסטיקה והארגון. בקן עם רכז ארגוני כל הקן יכול להיות בראש שקט יותר כי הם יודעים שיש מי שאחראי לבטיחות ולביטחון בקן.
כבר הבנתם למה זה תפקיד חשוב?
אם כן, הייתי שמח אם תלכו לרכז ארגוני בקן ותאמרו לו תודה – תודה שהוא משקיע מעצמו ודואג שהפעילות תוכל להתקיים כראוי.
גשו לאחראי הארגוני ותאמרו לו תודה