תנו לגדול בשקט

אז תגידי, מה הוביל אתכם לארגן את הצעדה הזאת?

בגדול זה רעיון של "נמאס" וצריך לעורר תשומת לב ולראות שיש פה אנשים ושאנחנו לא שקופים, שאנחנו כאן. אם זאת המדינה ואם זאת הממשלה. להגיד "אנחנו גם פה", באותה מידה שיש אזרח בת"א, בראש פינה או בכל מקום אחר. זה בא מהמקום הזה של "נמאס". שישי שעבר היה שישי בין הקשוחים שהיו לנו כבר הרבה זמן ופתאום זה מעורר לך את המחשבה ואתה אומר "8 חודשים של שריפות, של עפיפונים, בלונים, זו לא שגרה הגיונית". אם הממשלה לא תעשה עם זה משהו, אנחנו נעשה עם זה משהו. זה הגיע מהמקום הזה.

וואו. את אומרת 8 חודשים של שריפות, אז איך נראה בעצם סדר היום שלכם בחיים כרגע?

סדר היום הוא כרגע בלונים כל היום. אנחנו קמים בבוקר עם בלון והולכים לישון עם בלון. יש כל הזמן ריח של עשן, מדורה, ריח של שרוף. זה משהו שמלווה אותך כל היום, 24/7. אני לא מקצינה את זה, זו באמת המציאות. זה נורא קל לשלוח בלונים, זה מאוד זול וזו המציאות שלנו.

זה באמת לא כמו טילים, זה פשוט בא.

כן, זה פשוט וזה הורס באותה מידה. זה שובר אותנו באותה מידה. בעיקר זה שלא מצאנו לזה פתרון, זה מאוד מחזק אותם.

בצעדה עם חברים נוספים

זה הזמן להתעורר

אז מה המסר שלכם לציבור, לחברה הישראלית?

נראה לי ש"להתעורר". אנחנו מצפים שישימו לב. אנחנו מאמינים שאם במשך 8 חודשים זה היה קורה במקום אחר, זה לא היה ממשיך. קל מאוד להגיד "הם בעוטף, הם רגילים", "הם מכירים את המציאות הזאת, הם יודעים להתמודד", אז "בוא לא נגיע להסדר" או "בוא נמשוך את ההסדר" או "בוא לא נזדרז". העוטף מצד אחד רוצים להראות שהם חזקים ויודעים להתמודד עם הכל אבל מצד שני, וואלה, אנחנו לא רוצים להתמודד עם דברים כאלה. אין סיבה שזו תהיה המציאות היומיומית שלנו. זה המסר בגדול, להתעורר על החיים שלנו – האזרחים, הממשלה, אפילו אנחנו, אנחנו צריכים להביא בעצמנו את המציאות שאנחנו רוצים.

להיות שם אחד בשביל השני

בתור מדריכה, מש"צית, מישהי עם הרבה עשייה בתנועה, איך את מדריכה את החניכים שלך על הנושא הזה?

אין לי מה להדריך אותם על הנושא הזה. כל ילד בעוטף יודע להתמודד. מה שאנחנו כנוער בעוטף צריכים זה לחזק אחד את השני, להיות שם אחד בשביל השני – לשאול, לדאוג, לראות מה קורה. מעבר לעניין של לרוץ לממ"ד, יש פה משהו נפשי מאוד עמוק. שם אני נמצאת בתור מדריכה בשביל החניכים שלי.

זה תופס אתכם גם לפעמים באמצע פעולות?

כן, זה קורה, זה לא מוזר לאף אחד.

וחניכים צעירים, איך הם תופסים את המצב?

הם מתמודדים איתו – הם יודעים לרוץ לממ"ד , הם זהירים. זה נראה לי כל מה שהם צריכים לדעת בתור ילדים בכיתה ד'.

בטיול של קן גבים

לפרסם, לשתף, להזמין

איזה תפקיד את חושבת שצריך להיות לנוער העובד והלומד ובכלל לתנועות נוער בארץ צריך להיות בשינוי הזה?

קודם כל לבוא, זה המעשה הבסיסי והכי חשוב. לפרסם, לשתף, להזמין אנשים, ליידע אותם על הדבר הזה. כל דבר שיביא אנשים לנקודות שאנחנו עוברים בהם, זה מבורך כי זה מה שאנחנו צריכים, אנחנו צריכים אנשים שיבואו ויראו שגם להם אכפת. מעבר ללבוא ולהיות איתנו אז חשוב לדבר על זה, באמת להשפיע על המצב, זה לא משהו שייפתר מעצמו, אנחנו כבר הבנו את זה.

אני רואה בזה משהו מאוד חשוב, לתנועות נוער שיש להן מקום חשוב במדינה שלנו אז זה מאוד חשוב שהם יבואו כתנועה, במיוחד ליום חמישי.

לסיכום, יש לך איזשהו מסר או משהו להגיד לחניכי התנועה?

לגבי המחאה, אז חשוב לי להגיד שבחמישי באיזור 15:00 אנחנו נהיה בירושלים ונפגין מול הכנסת. בעיני, כבני נוער בתנועה שמשנה דברים, שחשוב לה, אם אנחנו רואים את עצמנו כחניכים בתנועה כזו אז זה מאוד חשוב שנגיע לזה.

מעולה, היה לי מאוד חשוב להכיר את זה. אתם עושים דבר מאוד חשוב. שאפו