"פמיניזם
כתנועה שחרטה על דגלה את ערכי שוויון ערך האדם, הסוציאליזם והכלליות, בחורת התנועה להגדיר את עצמה גם כתנועה פמיניסטית ולחנך לכך.
- התנועה רואה בחומרה תופעות של סקסיזם, אלימות ואפליה נגד נשים, ותפעל למיגור תופעות אלו.
- ועידת התנועה קוראת לחברי התנועה ולחברותיה:
- להמשיך לפעול למימוש שוויון מלא בין המינים והמגדרים בכל רחבי התנועה ולהעצים את מקומן של הנשים.
- להמשיך לשלב את הנערה הערבייה והדרוזית בפעילות ולהעניק לה את מלוא התמיכה להשגת מעמד שווה ולהשתלבות בהנהגת התנועה והחברה בישראל."
מתוך החלטות הועידה העשירית של תנועת הנוער העובד והלומד
מה מקורו של יום המאבק באלימות נגד נשים?
יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים חל ב-25 בנובמבר מאז הוכרז על ידי האו"ם בדצמבר 1999 כיום המיועד למאבק באלימות נגד האישה. התאריך נקבע ל-25 בנובמבר לציון רצח האחיות מיראבל, שלוש פעילות פוליטיות ברפובליקה הדומיניקנית שנרצחו בשנת 1960 בהוראת הדיקטטור רפאל טרוחיו. תאריך זה מציין גם את התחלתם של "16 ימים של אקטיביזם נגד אלימות מבוססת מגדר" כשבסופם מצוין "יום זכויות האדם" ב-10 בדצמבר. במסגרת ההכרזה על יום המאבק, אימצה העצרת הכללית של האו"ם בהחלטה 48/104 את ההצהרה בדבר המאבק באלימות נגד נשים. בנוסף, קרא האו"ם בהחלטה 54/134 לממשלות העולם ולארגונים לא ממשלתיים לארגן פעילויות להעלאת המודעות הציבורית לסוגיה.
למה צריך אותו?
תופעת האלימות נגד נשים היא התופעה הסמויה ביותר בעולם. נשים מוכות פיזית, נפשית, מינית, כלכלית וחברתית על ידי בני זוגן – ושומרות את האלימות המופעלת עליהן בסוד, לעיתים גם מהקרובים להן ביותר. נשים נרצחות, נאנסות, מוכות קשה ונזקקות לטיפול רפואי – ורוב הפעמים על ידי בני זוגן – ולמרות זאת, מעל 60% מהנשים המוכות שפנו לנעמ"ת מעולם לא העזו לפנות למשטרה. אין ספק כי אלימות נגד נשים הוא אחד הפשעים הפחות מדווחים, אפילו פחות ממקרי אונס.
בוודאי שהאלימות איננה רק מנת חלקן של נשים, אולם באופן מובהק הפגיעה בנשים באה לידי ביטוי בכל רבדי החיים והיקפיה בלתי ניתנים לעיכול והיא נובעת מהשליטה הממוסדת של גברים על נשים. על אף היותן של נשים מחצית מאוכלוסיית העולם, הן מחזיקות באחוז אחד בלבד מההון בעולם וסובלות שעה-שעה מהטרדות, תקיפות מיניות, ניצול, אפליה כלכלית וכו'. הבחירה לשבץ יום אחד בלוח השנה לציון המאבק הצודק באלימות נגד נשים הוא הכרח מציאות כדי לחשוף את העוול שנעשה לנשים רק משום היותן נשים.
קצת נתונים:
- 603 מיליון נשים חיות במדינות שבהן אלימות בתוך המשפחה עדיין אינה נחשבת בהן כפשע.
- יותר מ-700 מיליון נשים שחיות כיום נישאו כילדות, 250 מיליון מתוכן נישאו בטרם מלאו להן 15 שנים.
- כ- 10%-15% מהנשים בישראל הן קורבנות אלימות במשפחה, כלומר, כ-600-400 אלף נשים, וזה מבלי להתייחס לאלימות שאינה במשפחה.
- בממוצע חולפות 7 שנים של אלימות והתעללות עד הפניה הראשונה לעזרה.
- ברוב הגדול ממקרי האלימות במשפחה הקורבנות הן נשים. ע"פ נתוני משטרת ישראל נפתחים כ-15,000 תיקים בשנה בגין תלונות על אלימות במשפחה, כאשר 60% מהן של נשים.
- מסקר שנערך ע"י נעמ"ת – 5% מהנשים שחיות עם בני־זוג ומנהלות משק-בית משותף מעידות כי הן אינן חופשיות לפעול באופן עצמאי בחשבון הבנק שלהן או בחשבון המשותף, אף לא למטרות של הוצאות שוטפות, כגון רכישת מזון ותרופות.
- 21% דיווחו כי בני זוגן בוחנים את הוצאותיהן הכלכליות, ו-9% מהנשאלות ציינו כי הן זקוקות לאישור של בני זוגן כדי לבצע רכישה ולקנות דבר־מה.
- יותר מ- 100 מיליון בנות "חסרות" באוכלוסיית העולם, אודות לברירת עוברים ממין נקבה טרם הלידה.
- 80% ממבצעי האלימות הם אנשים שנמצאים במעגל החברתי של הקורבן.
אל מול הנתונים הקשים האלו, ישנה חשיבות רבה לפעול, לקרוא לשינוי וליצור מציאות אחרת – נטולת אלימות.
אז מה אפשר לעשות?
- פעולות לשכבה הבוגרת
- העברת שיעורי חברה בנושא
- חלוקת סטיקרים
- קיום טקס בקן/סניף
- השתתפות בצעדות יום המאבק באלימות נגד נשים בחיפה או תל אביב