שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

אברהם לוין

נפל ביום ו' בסיון תש"ע (19/05/2010)
מידע כללי

נפל ביום ו' בסיון תש"ע (19/05/2010)
בן 44 במותו
דרגה: אלוף משנה
יחידה: חיל מודיעין
מקום מנוחתו: עין החורש
הורים: דליה וחיים
יישובים: ערד
מעגל תנועתי: הנוער העובד

ערד
הנוער העובד
מידע כללי

נפל ביום ו' בסיון תש"ע (19/05/2010)
בן 44 במותו
דרגה: אלוף משנה
יחידה: חיל מודיעין
מקום מנוחתו: עין החורש
הורים: דליה וחיים
יישובים: ערד

סיפור חייו

בנם של דליה וחיים. נולד ביום כ"ב בכסלו תשכ"ז (5.12.1966) באשדוד. אח לאילת ורקפת.

אבי נולד בנר ראשון של חנוכה. הילד השלישי האהוב והמפונק על ידי הוריו ושתי אחיותיו. אבי היה ילד בלונדיני עם עיניים כחולות, נבון ובעל חלומות.

בהיותו בן תשעה חודשים העתיקה המשפחה את מגוריה לאילת בעקבות עבודתו של אביו, שהיה מנהל הציוד המכאני הכבד של המכרה הפתוח בתמנע.

בגיל ארבע נהג אבי לשחק ולבנות בלגו במשך שעות. הוא היה שובב גדול וסקרן, פירק שעונים, בעיקר שעוני מטוטלת, על מנת לראות מה מפעיל את מנגנון השעון. עוד בטרם עלה לבית הספר כבר קרא וזיהה אותיות בעברית ובאנגלית וידע לזהות את כל סוגי המכוניות שחלפו בכביש. אבי היה אהוב ומקובל בחברת הילדים שבה גדל.

היות שהמשפחה התגוררה באילת ובילתה זמן רב בחוף הים, למד אבי לשחות בגיל צעיר.

בכיתות א'-ג' למד באילת. הוא קרא וכתב מהר מאוד, ביקש שיקנו לו עיתונים ואנציקלופדיות – אלו היו חומרי הקריאה שלו ובהם העשיר את עולמו. אבי ניחן בזיכרון פנומנאלי והיה דעתן. כיוון שנהג לקרוא עיתונים כבר מכיתה א', הייתה לו דעה על כל נושא. כל חייו למד אבי כל נושא לעומקו והיה כ"בור סוד שאינו מאבד טיפה".

כאשר עלה לכיתה ד' עברה המשפחה לערד, וחיים אביו ניהל את מכרות הפוספטים באורון. בערד נרשם אבי ללימודי רכיבה ובמשך כל הקיץ רכב על אופניו ושחה בבריכה. כאשר התחילה שנת הלימודים השתלב בחברת הילדים.

בכיתה ד' עבר בהצלחה את מבחני המחוננים, ובמשך שלוש שנים למד פעם בשבוע בכיתת מחוננים בני גילו באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. בין היתר בחר אבי בקורס לימודי טופוגרפיה והצטיין במיוחד בקריאת מפות ומסלולי טיול.

אבי היה קשור מאוד לסבו מצד אמו, יוסף קרן, שהיה מורה לגיאוגרפיה, וממנו ינק את אהבת הארץ, שביליה ודרכיה.

הוא היה מאוד עצמאי והחל מכיתה ה' נסע בתחבורה ציבורית ללימודיו בבאר שבע.

בשעות הפנאי השתתף בפעולות תנועת "הנוער העובד" כחניך ובשלב מסוים היה למדריך. את החופשות מהלימודים ניצל לעבודה. הוא היה נער חרוץ ומלבד עבודות שונות שבהן עסק, שימש כשמרטף לילדי השכנים. תמיד אפיינו אותו יושרה גבוהה מאוד ונטילת אחריות על מעשיו.

אבי סיים את בית הספר היסודי וחטיבת הביניים בערד ואת הלימודים בתיכון אורט מקיף ערד על שם מילדרד וארתור צימטבאום במגמה ריאלית-ביולוגית.

אז החל אבי להתכונן לשירות הצבאי. הוא וחבריו היו יוצאים למדבר באזור ערד, מטיילים, רצים ומשפרים את הכושר הגופני. אבי קנה ערכת סנפלינג ויצא עם חבר לגלוש במורד המצוקים.

בספטמבר 1984 הוא התגייס למסלול לוחם בחטיבת הנח"ל, ובתום שלבי הטירונות והתעסוקה המבצעית נבחר אבי מבין חברי הגרעין שלו לצאת לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). ביום ספורט שהתקיים במהלך הקורס הוא נדחף, נפל ונפגע במיניסקוס של הברך. אבי עבר ניתוח לתיקון הקרע בברכו והמשיך בקורס. מיד עם סיומו יצא לקורס קציני חי"ר (חיל רגלים) בבה"ד 1 (בסיס הדרכה). הידע שלו בטופוגרפיה ובהתמצאות בשטח הם שהובילו לשיבוצו בחיל המודיעין, בתחילה כמושאל מהנח"ל ומאוחר יותר כקצין מודיעין מן המניין.

עם גיוסו שב אבי לעסוק ברכיבה על אופניים ביתר שאת והמשיך בכך עד יומו האחרון. בתקופת שירותו השתתף בטריאתלון, תחרות ספורטיבית המשלבת שלושה סוגי ספורט: שחייה, רכיבה על אופניים וריצה. הוא נהג לרכוב על אופני הרים ואף פתח שבילים עבור קק"ל בכרמל. את העיסוק בספורט הרכיבה ניסה אבי השריש גם ביחידת המודיעין הפיקודית ובאנשיה.

אבי יצא לקורס קמ"נים (קציני מודיעין) במגמת מחקר, ובין השנים 1990-1988 שירת בפיקוד צפון תחילה כקצין חמ"ל (חדר מלחמה) במודיעין הפיקוד ואח"כ כקצין מערך עוצבה הגליל מאוגוסט 1991. שם הכיר את לילך – לימים אשתו ואם בנותיו.

בין השנים 1992-1990 שימש אבי כקצין מודיעין חטיבתי של חטיבה 300, וקיבל דרגת סרן בקיצור פז"מ (פרק זמן מינמלי) לכבוד יום העצמאות תש"ן.

בין השנים 1992-1993 הוא שירת כמדריך בקורס קמ"נים ואח"כ נשלח הצבא ללימודים אקדמיים באוניברסיטת בר אילן בחוג למזרח תיכון ומדעי המדינה.

עם סיום לימודיו נישאו אבי ולילך וכעבור שנה נולדו התאומות שיר ונעם ובשנת 2003 נולדה מיה.

במהלך שירותו ביקר אבי בגרמניה, כקצין צה"ל, שם סייר עם מארחיו הגרמנים במחנה דכאו. לביקור היתה בעיניו משמעות גדולה מאחר שאביו, חיים, ניצול שואה, שהה כילד בגטו ובמחנות עבודה. לקראת סוף המלחמה והפצצת דרזדן הוצעד בשלג ע"י הגרמנים ממחנה דרזדן שבגרמניה למחנה טרזנשטט שבצ'כיה. בהיותו בן שלוש-עשרה שוחרר המחנה, חיים עלה ארצה והגיע לקיבוץ אשדות יעקב. לימים נשא את דליה, בת הקיבוץ, לאישה. בעקבות הביקור המרגש כתב אבי מכתב לאביו, ובו נאמר בין השאר: "אבא! אתה ניצחת! כאשר הגרמנים צריכים ללמוד מבן של ניצול אתה ניצחת אותם". אביו חיים היה גאה ביותר על התקדמותו הצבאית של בנו.

בין השנים 1997-1995 שימש כעוזר קמ"ן איו"ש בדרגת רב-סרן. תפקידו הבא היה רמ"ד (ראש מדור) התרעה ופלסטינים בזיט"ר (זירת טרור). ובשנים 1998 – 1999 חזר לפיקוד צפון בתפקיד רמ"ד יעדים.

בין השנים 2002-2000 הוצב אבי בפיקוד דרום, הועלה לדרגת סגן-אלוף, ושימש כראש ענף פח"ע (פעילות חבלנית עוינת) ואוטונומיה. באותו זמן התמנה לחבר צוות משא ומתן מטכ"לי.

בין השנים 2002 -2004 שירת בתפקיד ראש ענף בחטיבת המחקר.

בין השנים 2006-2004 שימש כקצין מודיעין של עוצבת הגליל. משקלו הסגולי של אבי בתפקידו היה מכריע וחשוב בהשגת תוצאות מלחמת לבנון השנייה. אבי הוביל את מחלקת המודיעין של האוגדה הצפונית בהצטיינות וזכה להערכה רבה מצד מפקדי האוגדה, החטיבה והמטה. בין השנים 2006 -2009 קודם אבי לדרגת אלוף משנה, ומונה לקמ"ן פיקוד דרום, בעת מבצע "עופרת יצוקה"

אבי שירת בפיקוד דרום תחת פיקודו של אלוף יואב גלנט, שסיפר: "שעות רבות בילינו יחד... תצפיות במרחב רצועת עזה, סיורים בגבולה המערבי והמזרחי של ישראל, תרגילים, אימונים, דיונים אין סופיים סביב ידיעה מודיעינית חמקמקה, בנייה משותפת של יכולות חדשות המשלבות את המודיעין ואת הפעולה המבצעית המדויקת הנובעת ממנו, גיחות פתע אל השטח, מפגשים עם חברינו בגופי המודיעין השונים, סקירות והסברים לגורמי צה"ל ולמבקרים מן החוץ, ועוד. ולצד העבודה המאומצת הנגזרת משירות צבאי אינטנסיבי נרקמת חברות עם המפקדים וקציני המטה גם בשעות הפנאי שבין הפעילויות: אימוני ספורט משותפים, רכיבת אופניים שאבי כה אהב והצטיין בה, משחקי כדורגל וכמובן שיח חברי, מפגשי מפקדים ומשפחות, טיולים, הענקת דרגות, טקסים ועוד..."

אבי פיקד על מחלקת המודיעין ועל כל פעולותיה בתקופה מבצעית דינמית: בשלבי ההכנות של הפיקוד והכוחות למבצע "עופרת יצוקה" ובמבצע עצמו. כקצין מוכשר ויצירתי הוכיח אבי מקצועיות, כושר ניתוח, יושר, יוזמה והבנה מודיעינית. בעבודתו היה ער ורגיש לפגיעה באוכלוסיה אזרחית חפה מפשע. ביוני 2009 שיגר אלוף עמוס ידלין, ראש אגף מודיעין, מכתב הערכה לאבי ובו כתב: "עקבתי בהתפעלות אחרי ההכנות והעשייה האיכותית במחלקה לקראת המבצע. התבוננתי בסיפוק באופן בו ניהלת את המודיעין על כל ממדיו: אתרעה, הערכה, מודיעין למבצעים, מודיעין שטח, מודיעין למטרות ושותפות מלאה בעשייה הכוללת. תרומת מודיעין הפיקוד להצלחת המערכה זוכה להערכת כולם – מהלוחמים לקברניטים!"

אבי היה שותף ביישום הלקחים מהמבצע, וב-2009 יצא ללימודים אקדמיים במכללה לביטחון לאומי, מכללה המכינה קצינים לתפקידים הבכירים ביותר בצה"ל. האלוף ידלין סיפר כי אבי היה מיועד לתפקיד מרכזי בחטיבת המחקר: "המינוי לתפקיד זה שיקף את האמון המוחלט שהיה לי באבי להוביל תפקיד מורכב וחשוב באמ"ן. האמון המוחלט שלי באבי וההערכה אליו הביאה אותי לבקש ממנו לעסוק במכללה בנושא החשוב של אתיקה בלחימה בטרור בראי מבצע 'עופרת יצוקה'. למרות כישוריו היה אבי איש צנוע, עם יושרה אמיתית שידע להציג למפקדיו, ללא מורא, את עמדתו, גם אם הייתה שונה מעמדתם. דרישותיו מעצמו היו גבוהות מאוד והוא הציב לעצמו סטנדרטים ייחודיים כמפקד וכאיש מקצוע".

אבי היה איש משפחה חם, וזו תפסה מקום מרכזי בחייו. הוא היה אב אוהב לבנותיו, גידל אותן טייל איתן על אופניים וברגל, והטביע בהן את אהבת הארץ. הוא היה חובב יינות ובשלן, שידע לפנק במטעמי גורמה את משפחתו.

אבי שהיה דמות נערצת על ידי סביבתו והרשים את כל מי שנקרה בדרכו, היה אדם ערכי ונדיב שאהב את החיים. הוא שימש אוזן קשבת למפקדיו, עמיתיו ופקודיו.

ביום ו' בסיוון תש"ע (19.5.2010) נפל אלוף-משנה אבי לוין בעת מילוי תפקידו, בן ארבעים ושלוש היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בקיבוץ עין החורש. הותיר אחריו רעיה – לילך, שלוש בנות – שיר, נעם ומיה, אם – דליה ושתי אחיות – אילת ורקפת.

בדברי הפרידה של אלוף ידלין על קברו, הוא אמר: "... אלוף משנה אבי לוין הוא סמל ומופת למפקד שראה במודיעין מקצוע, העמיק בלמידה והגיע לרמת 'רב-אומן מודיעיני'. אך יותר מכך, אבי זיהה תמיד את המקומות הקשים, את החזית הסוערת, והתנדב לשרת בה ללא היסוס וללא התחשבות בשיקולים של טובתו האישית ובמחיר... אבי ידע לספק את המודיעין הנדרש לכל הרמות – האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית. אבי היה שילוב של קצין שטח מעולה וקצין מטה מצטיין. אבי ראה בשירותו דרך חיים. אבי חיפש כל דרך להוסיף לתרום למדינה ולצה"ל ושאף להטביע חותם על חינוך ועל טיפוח דור המפקדים העתידי של אמ"ן".

אלוף פיקוד דרום יואב גלנט נשא אף הוא דברי הספד בלוויה: "בשירותו הצבאי המצוין עבר אבי לסירוגין בין תפקידים מרכזיים ובתחנות עיקריות במערך המודיעין של צה"ל... בכל המקומות הללו ניכר חותמו ובלטה אישיותו ועשייתו, העקבות שהותיר הינן עמוקות ומוגדרות, הן המסמנות דרך וכיוון ברורים לאלו אשר באו אחריו; בשני תפקידיו האחרונים נדרש אבי לאתגרים מנהיגותיים ומקצועיים מהמעלה הראשונה בעת מלחמה... אבי עמד באתגרים באופן מעורר הערכה – יכולתו להתמקד באירועים בודדים ולנתחם לפרטי פרטים השתלבה בהבנה רחבה ואסטרטגית של הסיטואציה המבצעית והאחרת... אבי, ידידי ופקודי, ביומיים האחרונים צפה דמותך ועולה לנגד עיניי, מחייכת באותו חיוך צנוע וייחודי, וקולך מהדהד באוזניי כאילו מתוך הערכות המצב הקבועות שלנו – מציג את הנתונים בבטחה, מעריך את המגמות באופן בהיר ומאופק ותמיד מותיר מקום לספק, לדעה אחרת ולחשיבה ביקורתית. עבורי היית משענת איתנה, סמכות מודיעינית, איש שטח ומקצוע... אבל מעבר לצד המקצועי, המחייב, התובעני, הייתה בך אבי רוח אישית של הישגיות ותחרותיות, חתירה לשלמות ולהצלחה מלאה, תכונות שהבאת עימך מן הבית אל שירותך הצבאי... הערכתי ואהבתי אותך אבי, וכך תחיה בדמיוני לנצח – כאדם, כמפקד וכחבר".

"לוחם אמיץ, איש מודיעין מוערך, חבר וספורטאי מצטיין," כך כינה אותו אלוף גרשון הכהן, מפקד הגיס הצפוני. בדברי התנחומים ששלח ללילך הוא כתב: "אבי היה דמות מופת לאורך כל שירותו הצבאי. בכל תפקידיו, וכן בלימודיו במכללה לביטחון לאומי, בלט בכישורי החשיבה והניתוח שלו, ובאמצעותם הפליא להעריך את מצב האויב והיטיב להעניק תמיכה מקצועית מבוססת לקבלת ההחלטות של מפקדיו. במסלול שירותו רב-ההישגים, נשא אבי באחריות באופן אישי ומעורב, ועמד בהצלחה באתגרים המרכזיים שאיתם התמודד צה"ל בזירות הלחימה בשני העשורים האחרונים. אבי נשא בתפקידי מפתח בלחימה... כגולת הכותרת של הישגיו המקצועיים, ניצבת תרומתו לפיקוד הדרום בשנתיים שקדמו למבצע 'עופרת יצוקה', בתכנון המבצעים ובהוצאתם לפועל; כמו גם בהכנת תשתית מורכבת וייחודית לפתיחת המבצע ובניהול מופתי של מכלול המודיעין בפיקוד הדרום לאורך כל ימי המבצע. נזכור את אבי, את יפי תוארו, את טוהר לבבו, את משאו ומתנו עם אנשים – שהיה תמיד תוכו כברו; את נחישותו ואת עמידתו המקצועית האיתנה בצד נועם הליכותיו וסבר פניו הנעימים תמיד".


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!