שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

אילן גור

נפל ביום י"ז באדר תשנ"ח (15/03/1998)
מידע כללי

נפל ביום י"ז באדר תשנ"ח (15/03/1998)
בן 21 במותו
דרגה: סגן
יחידה: חיל אוויר
מקום מנוחתו: מלכיה
הורים: שושנקה וחיים
יישובים: מלכיה
מעגל תנועתי: הנוער העובד והלומד

מלכיה
הנוער העובד והלומד
מידע כללי

נפל ביום י"ז באדר תשנ"ח (15/03/1998)
בן 21 במותו
דרגה: סגן
יחידה: חיל אוויר
מקום מנוחתו: מלכיה
הורים: שושנקה וחיים
יישובים: מלכיה

סיפור חייו

בן שושנקה וחיים. נולד ביום ו' באב תשל"ז (21.7.1977) בקיבוץ מלכיה שבגליל העליון. הבן הצעיר במשפחת גור, אח צעיר לחן, נימה, גלי ויאיר. ואחר-כך הופיעו קרן, מורן, מעין, יסמין ושלומי. לכל אחד מהם היה לאילן יחס מיוחד וכל אחד מהם ראה ואהב אותו באופן המיוחד לו: הבנות של נימה ראו בו אח בוגר, שלומי ראה בו אח גיבור, יסמין - אח תאום ויאיר - אח צעיר. אילן ראה בגלי מטרה אליה שאף להגיע, חן ונימה ראו בו בן. ולהורים - היה פרח, פרח מיוחד שגדל וצמח ופרח...

אילן גדל והתחנך בקיבוץ. הוא החל ללמוד בבית-הספר היסודי של מלכיה וסיים את לימודיו בתיכון 'הר וגיא'. ממשפחתו ספג את רוח ההישגיות והתחרות ולא אהב להיכשל. בחוברת בר-המצווה שהוציאה כיתתו, 'יערה', נכתב עליו: "אילן - שורשיו בארץ וראשו בשמים". כשנשאל, באותה הזדמנות, "מה תרצה להיות כשתגדל?" השיב, ללא היסוס: "כדורסלן וטייס." וכשנשאל עוד, "מה נותן לך הרגשת ביטחון?", השיב: "כשאני מצליח". דווקא בבית-הספר השקיע פחות, למרות שהגיע להישגים נאים. כשנשאל על-ידי מוריו איך יהיה טייס אם אינו עושה את המרב, השיב: "כשאגיע - תראו".

מן המפורסמות היה שאילן אינו אוהב להפסיד וכי הוא נחוש ברצונו לנצח ולהגיע תמיד לגבול העליון, והגבול הוא השמים. אין אלו חיים קלים להתחרות כל הזמן בעצמך ובחבריך ובה בעת גם לשמור על יחסי חברות עם כולם. אך אילן עשה זאת והצליח, בדרכו שלו. עם השנים התרחב מעגל החברים של אילן ונוספו אליו עוד ועוד אנשים שידעו להעריך את אישיותו ולכבד את אופיו וזכו לקבל את אהבתו הרבה.

כמו כל בני קיבוצו, אילן היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. את מרבית שעות הפנאי שלו הקדיש לכדורסל וכהרגלו הצטיין. בצעירותו השתייך לקבוצת הקט-סל ולקבוצת הילדים של 'הפועל' במלכיה. בנעוריו נמנה עם אחת הקבוצות הראשונות של 'הפועל גליל עליון' לנוער ועם קבוצת הנערים זכה אילן בגביע המדינה.

אילן אהב את הארץ ואהב לטייל בה. הוא חש חיבור חזק לארץ ולאדמה, לעם ולמדינה. כשהתקרב מועד גיוסו, היה זה מובן מאליו שיגשים את שאיפתו ויהיה טייס. לקראת היום הגדול חיבר אחיו יאיר מילים חדשות לשירו של אריק אינשטיין "עוף גוזל": "ביום שני אתה עוזב את הקן,/ פורש כנפיים ועף לך./ אתה משאיר את אמא לבד רק עם חן,/ מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר./ ליום הזה חיכית מזמן,/ ללבוש דגמ"חים של צה"ל./ אל תדאג, ניפגש בשבת,/ בשבילנו אתה תמיד מספר אחת./ עוף אילן, חתוך את השמים/ טוס לאן שבא לך./ רק אל תשכח,/ גם גלי בשמים,/ גור לך./ עכשיו אנחנו רחוקים מהקן,/ אבל אנחנו ביחד./ ואם תרגיש לבד, עצוב ומסכן,/ אז אל תשכח אלינו לטלפן."

בחודש ינואר 1996 התגייס אילן לחיל-האוויר ונתקבל לקורס טיס. במהלך הקורס סווג למגמת מסוקי סער, אך באמצע השלב המתקדם של הקורס החליטו מפקדיו, בהחלטה תקדימית, להעבירו למגמת מסוקי-קרב. מפקד הקורס מספר: "ידענו שהטלנו עליו משימה קשה, וידענו שהוא יכול לעשות את זה." ואילן אכן עשה זאת. מפקד טייסת מתקדם מסק"ר (מסוקי-קרב), מספר על ההחלטה להעביר את אילן לקבוצת המסק"ר ועל מה שחוללה: "בחרנו בך, אילן, הודות לאישיותך ולתכונות החברתיות החזקות שלך... בימי הפעילות זו היתה הפעם הראשונה בה הרגשת בפער הגדול הקיים בינך לבין החניכים האחרים. זה תסכל אותך, אך כמו כל ספורטאי טוב עשית אגרופים ובציפורניים התגברת על הקשיים... השינוי הורגש תוך ימים ספורים. זה גרם לקבוצה להיות הרבה יותר מגובשת. שאר החניכים הרגישו שזו גם משימה שלהם לעזור לך להשתלב ולהתגבר על הפערים. האווירה השתנתה, הפכה להיות עניינית, בוגרת ונעימה יותר. אין לי ספק שמרכיבים מהאישיות שלך - השילוב בין החיוך התמידי לרצינות, היוו מרכיב מרכזי בכך. יצא לי כבר לפקד על מספר קבוצות בעבר, מעולם לא ראיתי שינוי כה משמעותי בתוך קבוצה."

אילן נאלץ להתמודד עם פער הידע והתרגול. הוא השקיע מאמצים רבים וכצפוי, הדביק את הקצב. מפקד הקורס ממשיך ומספר: "אילן התאמץ, למד והתקדם מהר מאוד. היתה לו גישה כזאת של ללמוד לבד את הדברים שבהם הוא חלש. הגישה הזאת, הרצינות, המשמעת העצמית המדהימה שהיתה לו, והשקט הזה, שליווה את כל מה שהוא עשה, פשוט גרמו לך לאהוב אותו." דפי התחקירים של הטיסות שביצע אילן העידו על אופן טיסה מעולה. מפקדיו כתבו בחוות-הדעת הערות כגון: "מטיס עדין ומדויק," "חלוקת קשב מצוינת," "מגלה יכולת מחשבה, ניתוח מהיר ונכון של הנתונים," "מצטיין בעבודת צוות," "תכליתי ומעמיק, יוזם, מנהל והחלטי, יסודי ונמרץ."

אילן סיים את קורס הטיס בהצלחה והיה לאחד הטייסים הצעירים ביותר בחיל-האוויר. בחג הפורים יצא לחופשה קצרה מן הטייסת והגיע לקיבוץ עם חברתו, לי. הוא בילה עם בני משפחתו סוף שבוע מאושר, חגג והשתולל. למרבה האירוניה, התברר תוך ימים ספורים כי היתה זו, למעשה, מסיבת הפרידה של אילן.

ביום י"ז באדר תשנ"ח (15.3.1998) נפל אילן בעת מילוי תפקידו בתאונה אווירית מול חוף וינגייט, ליד קיבוץ געש. אילן יצא לטיסת אימונים שגרתית עם חונכו, מפקד הבסיס, במבנה עם מסוק נוסף. בדרכם חזרה לבסיס נשמע בקשר קולו של אילן שבישר, בקור רוח, על תקלה בחלקו האחורי של המסוק. כעבור מספר שניות ביצע המסוק תפנית חדה, איבד את חלקו האחורי וצלל לים מגובה מאה מטר. חברו אסף, שטס במסוק הסמוך, קפץ למים בניסיון לחלצם אולם המסוק כבר שקע במעמקים ואת שבריו הצליחו לאסוף רק לאחר שבוע וחצי של מזג-אוויר סוער. אילן נהרג ועימו נהרג חונכו, תת-אלוף שמואל אלדר. אילן הובא למנוחת עולמים בקיבוצו, מלכיה. הותיר הורים ושישה אחים ואחיות. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.

מפקד קורס אימון מתקדם מסוקי-קרב שיתף את המשפחה בהרהוריו על הרגעים האחרונים של אילן: "אני יודע שתפעלת בצורה הכי טובה שיכולה להיות במצב נוראי שכזה. לימדת את עצמך להיות איש צוות טוב, מבין עניין, אחראי ורציני. אני בטוח שעשית את כל הדברים שיכולת לעשות, אך יד הגורל גברה."

במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "אילן הגיע לטייסת מסוקי הקרב הראשונה לאחר קורס טיס ומן הרגע הראשון נתגלה כטייס מוכשר וכקצין למופת. תמיד נכון להשקיע, לתמוך בחבריו מבלי להזניח את מטלותיו האישיות. נתינת כתף ועזרה היו לו כדרך טבע. בפרק הזמן הקצר שבו שהה אילן בטייסת, השאיר עלינו, מפקדי ולוחמי הטייסת, את חותמו לנצח."

העיתונות סיקרה בהרחבה את אסון ההתרסקות ובכתבות שהתפרסמו נכתב על אילן ועל דמותו המיוחדת. בכתבה שפורסמה בביטאון חיל-האוויר מספרים על אילן חברים ומפקדים. בין הדברים שנאמרו, מצוטט מפקד הטייסת שאמר, "לולא התאונה, אני בטוח שבעוד כמה שנים הייתי מספר בגאווה שאילן גור היה חניך שלי. אין לי ספק שאילן היה מתקדם כטייס ומגיע רחוק." הוא הוסיף וכתב למשפחה: "היית אילן ותישאר אצלי בזיכרון כחניך מיוחד, אדם צעיר וכשרוני עם אישיות רגישה, רצינית וסוחפת. היית בולט בחבורה של טובים."

משפחתו של אילן הוציאה חוברת וספר "לגעת בשמיים, לגעת בכאב", בהם קווים לדמותו, אסופת דברים שנכתבו לזכרו וקטעים שכתב אילן בתקופת הילדות והנעורים והציפיות שלו מהחיים. בספר בולט הפרק הקשור בחליפת מכתבי אהבה בין אילן לחברתו לי.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!