סיפור חייו
בן אמירה ואהרון. נולד ביום כ"ב בכסלו תשכ"ו (16.12.1965) בפתח תקווה. למד בבית-הספר היסודי 'יד-לבנים' בפתח תקווה והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון 'אורט' ברמת-השרון. לאחר-מכן למד בפנימייה הצבאית של חיל החימוש בצריפין. אלי היה עירני ופעלתן. תמיד היה מוקף בחברים ובעיקר בחברות. הוא אהב להקשיב למוזיקה פופולרית, ואף חטא בכתיבת שירים. בילדותו היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד' בפתח תקווה ולאחר-מכן היה חבר בתנועת הצופים.
הוא גויס לצה"ל באמצע פברואר 1983 וכבוגר הפנימייה הצבאית של חיל החימוש הוצב ליחידת חיל החימוש בתפקיד מכונאי נגמ"שים. אלי לא היה שבע-רצון מתפקידו זה וביקש לעבור לתפקיד אחר. בקשתו נענתה והוא הועבר ליחידת נח"ל בתפקיד נהג. הוא נשלח להיאחזות יבוק שבבקעת הירדן, ולאחר-מכן להיאחזות נמרוד שברמת הגולן. ביחידת הנח"ל התאקלם והיה אהוב ומקובל על חבריו החדשים. כאן זכה לכינוי החיבה 'בובו'.
ביום ח' בחשוון תשמ"ו (22.10.1985) נפל אלי בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בפתח תקווה. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים - איתן, אלון ואורן ואחות - יפית.
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "אלי, מיד עם הגיעו, התחבב על כולם, והיה חייל מועיל ותורם. הוא נקשר להיאחזות, אהב את אווירת העבודה והיצירה, והשתלב בחיים החברתיים. אלי היה רגיש, ופתוח למפקדים כלחיילים".