סיפור חייו
בן צילה ויעקב, נולד ביום כ"ה בחשוון תרפ"א (6.11.1920) בעיירה ויסוקי-בור בליטא, אך גדל והתחנך בקובנה. אביו, עורך-דין ציוני ותיק, הכניס אותו לגימנסיה העברית והנער גילה התעניינות יתירה בלשון ובספרות. את לימודיו הגבוהים התחיל באוניברסיטה בקובנה, אך לא יכול להמשיך משום שנאת-ישראל שהיתה רווחת בה ועבר לצרפת. למד חשמל בפוליטכניון שליד האוניברסיטה אשר בגרנובל והצטיין לא בלימודים בלבד כי אם גם בספורט (זכה באליפות הפינג-פונג של אזור גרנובל). כאשר פרצה מלחמת-העולם השנייה וצרפת נכנעה, הובא אריה-אליהו למחנה-הסגר, השכיל לברוח ובעזרת אישתו של המדינאי אנדרה פיליפ עבר בגניבה את גבול שוויץ. זמן-מה המשיך אריה-אליהו את לימודיו בלוזאן, אך הקדיש את רוב מרצו לתנועת "גורדוניה" ולהכנת עלייתו לארץ-ישראל. הוא דחה הזמנת קרובים לעבור אליהם לאמריקה, ועלה לארץ בהזדמנות הראשונה, באביב 1945. שנה שהה עם חברתו, אף היא מהגרעין השוויצי, בקבוצת מסדה שבעמק הירדן, משם עברו השניים לחיי הגשמה פרטיים, בלי לנטוש את חיי הכפר ואת יעודם. הם ישבו תחילה במגדל ועבדו אצל איכרי המושבה בתנאים קשים, ולבסוף עברו לכפר אז"ר. בין שתי התחנות האלה בחייו הקצרים התגייס למשטרת היישובים העבריים, בה התמחה באלחוטנות, ואולם "טבילת-אש" ראשונה בארץ היתה לו עוד בעת היותו שומר בשדות מסדה, ובעוון הריגת אחד השודדים נשפט ונידון למאסר בכלא עכו. הוריו - ממשוחררי מחנה דאכאו, לשם הוגלו מליטא - שנשארו בחיים, עברו לפריז ורצו כי יבוא אליהם לביקור, אך הוא דחה את הדבר עד שתהיה לו רשות מוסרית להינפש מתפקידו.
כשפרצה מלחמת העצמאות התגייס אריה-אליהו לחטיבת "גולני" ושירת ביחידת קשר כאלחוטאי וגם הדריך בתחום זה. עם החטיבה עבר את נתיב הקרבות מהגליל ועד הנגב. בשלב השני של מבצע "חורב" הוטל על יחידתו לכבוש את משלטי רפיח ובקרב זה נפל ביום ב' בטבת תש"ט (3.1.1949). הובא לקבורה בגבולות. השאיר אחריו אישה, יהודית.
ביום ט"ז במנחם-אב תש"ט (11.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.