שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

בנימין (בני) כהן

נפל ביום כ"ד באדר תשל"ד (18/03/1974)
מידע כללי

נפל ביום כ"ד באדר תשל"ד (18/03/1974)
בן 30 במותו
דרגה: סמל
יחידה: חיל שריון
מקום מנוחתו: קרית שאול (חלקה צבאית)
הורים: מרים ושמואל
יישובים: רמת גן
מעגל תנועתי: הנוער העובד

רמת גן
הנוער העובד
מידע כללי

נפל ביום כ"ד באדר תשל"ד (18/03/1974)
בן 30 במותו
דרגה: סמל
יחידה: חיל שריון
מקום מנוחתו: קרית שאול (חלקה צבאית)
הורים: מרים ושמואל
יישובים: רמת גן

סיפור חייו

בנימין, בן מרים ושמואל, נולד ביום ט' בתשרי תש"ד, (8.10.1943) בתל-אביב. את השכלתו היסודית רכש בבית-הספר "המנחיל" ברמת גן. בגיל צעיר הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ונמנה עם הפעילים בה. את לימודיו התיכוניים עשה בבית-הספר תיכון- עירוני "אהל-שם" ברמת-גן. בהיותו בכיתה השמינית השתתף בתחרות חיבורים ארצית בנושא "גבורת ישראל", ועבודתו על "קרבות לטרון במלחמת הקוממיות" זיכתה אותו בפרס נשיא המדינה. באותה שנה הוכרז כ"גדנ"עי מצטיין" בבית-הספר.

בנימין גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1961. אחרי שעבר את האימון הבסיסי נשלח לקורס מ"כים ואחר-כך לקורס סמלי-סיור ושירת ביחידת סיור.

בתום השירות הסדיר התחיל בני ללמוד כלכלה ומדעי-המדינה, בשלוחה של האוניברסיטה העברית בתל-אביב. בתום שנת הלימודים הראשונה נשא לאישה את חנה, בחירת לבו עוד מבית-הספר התיכון, והשניים השתקעו ברמת-גן. במלחמת ששת הימים לחם בני עם יחידת הסיור בגזרה הדרומית של הגדה המערבית. מאז מלחמת ששת הימים שירת תקופות ארוכות כחייל מילואים בגזרות שונות של בקעת הירדן ורמת הגולן. אחרי שהוענק לו התואר ב.א. בשנת 1969, המשיך בני בלימודיו לתואר השני - מ.א., בבית-הספר למוסמכים במינהל עסקים, באוניברסיטת תל-אביב. עד מהרה הצטרף גם לסגל ההוראה של הפקולטה כעוזר הוראה בשטח המימון - בקורס למשחק עסקים, שהוא אחד הקורסים המרכזיים בלימודי המ.א. במינהל עסקים. בשנת 1973 הוענק לו תואר מ.א. והוא התעתד להמשיך בלימודים לדוקטורט במינהל עסקים. חבריו ללימודים בפקולטה נזכרים: "הדבר הזכור מכל הוא כושר ההתמדה ויכולת הביצוע שלו. תרומתו האישית לעבודת הצוות הייתה רבה... הרשים בעיקר הרצון שלו ללמוד על מנת להבין, לחדור לעומקו של הדבר ולא לקבל את הדברים כפשוטם, גם אם אין זו הדרך הקלה. בידיעתו המעשית הרבה את הכלכלה הישראלית, לא היו רבים שהשתוו אליו. בין הדברים שהרשימו אותנו היה יושרו האישי, שלא ניתן לפשרות". כבר בשנת הלימודים השנייה באוניברסיטה התחיל בני לעבוד במכון למחקר כלכלי וחברתי של הוועד-הפועל של ההסתדרות. הוא השתתף בעריכת סקר על משק העובדים בשנים 67 - 65, וערך בו את פרקי החקלאות, הבנקאות, השירותים והייצוא. בשנת 1969, עם קבלת התואר הראשון, עבר בני עם צוות מצומצם מחברת העובדים לחברה להשקעות של בנק הפועלים בע"מ. הוא עבד בחברה זו מיום היווסדה, במשך חמש שנים - עד ליום נפילתו. בעיקר התמחה בבדיקת תחשיבי כדאיות השקעות בתחומי שיווק מחשבים, מלונאות והשכרת ציוד לתעשייה. אחת מתכונותיו הבולטות ביותר הייתה מרצו המיוחד במינו. בני ניחן במרץ רב וביוזמה ובעזרתם התגבר על כל המכשולים. תמיד השרה סביבו אווירה של ביטחון, דאג ועזר לכל אדם. בזכות מרצו הרב הספיק הכל - בעת ובעונה אחת: למד באוניברסיטה, עבד גם בחברה להשקעות וגם באוניברסיטה והקים משפחה למופת. בשנת 1968 נולד בנו עמיחי, ובשנת 1972 נולדה בתו תמר. תמיד מצא זמן לעזור בבית ולשחק עם הילדים, שעליהם הייתה גאוותו. בהתלהבותו ובמרצו מילא את הבית חיים. בלימודים ובעבודה הצליח מאוד, מתוך ששילב את הידע התיאורטי שרכש באוניברסיטה עם הנסיון המעשי שקנה בעבודתו. כתב עליו פרופסור זאב נוימן, דיקן בית-הספר למוסמכים במינהל עסקים: "בני הרשים אותי בגישתו הרצינית ובסקרנות האינטלקטואלית שלו, ובאי השלמתו עם דברים שלא נראו לו ברורים עד תום". הוסיף מנהל החברה להשקעות, שבה עבד בני: "בני היה האיש העיקרי בנושאים של בדיקת תחשיבי כדאיות. בדיקתו הייתה מהירה מאוד וברמה שלא רגילים למצוא אותה במשרדים... הייתה לו יוזמה ומדי יום היה מביא רעיונות חדשים עם נתונים ובדיקה. בכל סיטואציה נשאר שקט ואופטימי. תמיד היה מרוצה ומעולם לא היו לו בקשות אישיות". ביום הכיפורים תשל"ד מלאו לבני שלושים שנה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויסה יחידתו בעיצומו של החג והוחשה לרמת הגולן. בני שירת מתחילת המלחמה ועד יום נפילתו בחזית רמת הגולן, כסמל מחלקת סיור בחיל השריון. לאחר קרבות הבלימה השתתף בפריצה למובלעת הסורית ושירת במשך המלחמה בגזרות השונות של המובלעת. מיד עם הגיעו למקום הכיר היטב את כל האזור וכדרכו - דאג לנוחיותם של אנשי מחלקתו ולרווחתם, על אף השלגים, הסופות והקור העז ששררו שם. בפברואר שוחררה המחלקה לחודש ימים ובמחצית מרס גויסה שנית ונשלחה למזרעת בית-ג'אן, שבצפון המובלעת הסורית. על הסיירים הוטל לשמש קציני תצפית קדמיים ותחת אש כבדה ובלתי פוסקת כמעט ארגן בני את עבודות השיפוץ במוצב שלו. ביום כ"ד באדר תשל"ד (18.3.1974) הוצב בני בעמדת התצפית הקדמית והחשופה ביותר- "עמדת הקרון". נפתחה עליו אש אויב כבדה ומטווחת היטב, בני השיב אש והתרומם מתוך העמדה כדי להשקיף על הגזרה הסורית ולטווח את מרגמותיו. באותו רגע פגע פגז מרגמה 160 מ"מ בעמדה ובני נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות.

במכתב למשפחה האבלה כתב עליו מפקדו: ..."בנכם ז"ל שירת ביחידת הסיור והיה מעמודי התווך בה. דמותו שמשה תמיד דוגמה ומופת לחיילי היחידה. זכרו לא ימוש מלבנו לעולם ועד. בחייו ובמותו היה בנימין ז"ל גיבור ולנצח יישאר".

המשפחה הקימה לזכרו של בני פינת זיכרון במרכז הקהילתי על-שם ז' שז"ר בגבעתיים; בספר "נזכור", שיצא לאור לזכרם של עובדי בנק הפועלים, שנפלו במלחמת יום-הכיפורים, כלול פרק, "סמל הסיור בעל תואר המ.א.", לזכרו של בני; ביום השנה השלישי לנפילתו יצא לאור הספר המדעי "שיטות אנליטיות בבנקאות - מבחר קריאות לזכר בנימין כהן", בעריכת פרופסור יאיר אורגלר, ובו מבחר מאמרים מפרי עטם של מורים ובוגרים מהפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל-אביב. את הספר פותח מאמר שנכתב על-ידי בני בנושא חכירה פיננסית.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!