שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן רותי ואלי, ממייסדי קיבוץ עין-גדי, נולד ביום כ"ט בניסן תש"ך (26.4.1960). רון נולד בקריית חיים, מפני שבעין-גדי לא היו תנאים מתאימים ללידה. כבן חודש ימים הוא היה, כשחזר עם אמו לקיבוץ וגדל בו עם מעט הילדים שהיו אז בנקודה הנידחת. בכיתות א-ט למד גיורא בעין גדי. בכיתות י'-י"ב הוא למד בערד, לאחר נסיעה ארוכה ומתישה, בייחוד בחודשי הקיץ. גיורא הצטיין בלימודיו, המשיך בחטיבת-הביניים ובבית-הספר התיכון, כשעיקר התעניינותו במדעי הטבע. תחביבו היה ריצה למרחקים. כשחזר מבית-הספר, גם אם היה מותש מלימודים ומנסיעות, התמיד גיורא בתחביבו. בשנת 1977 הוא הגיע ראשון במירוץ למרחקים ארוכים שנערך בקריית טבעון.
בהיותו בכיתה י"א, נבחר גיורא לייצג את בית-הספר בערד, במשלחת הנוער שיצאה לאנגליה. שם הוא התוודע לקהילות היהודיות, וסיפר לנוער היהודי באנגליה על חיי הקיבוץ בארץ.
בתום לימודיו, לפני שהתגייס לצה"ל, התנדב גיורא לשרת בגרעין "עודד", גרעין שנועד לפעול למען קירוב לבבות בין בני הישוב הוותיק ובין הנוער בעיירות הפיתוח. גרעינו של גיורא הופנה לקריית עקרון, ובה נתגלו כושרו ואישיותו. הוטל עליו לרכז את קן "הנוער העובד והלומד". בתקופה זו, נפתח גיורא לעולמות רוחניים חדשים. הוא הרבה לקרוא ספרי פילוסופיה, פסיכולוגיה, שירה ואמנות. חברי הגרעין חיו כמשפחה מאוחדת, והקשרים ביניהם היו הדוקים ועמוקים.
בסוף שנת 1979, התגייס גיורא לצה"ל. הוא חשש שהשירות הצבאי, שניתק אותו מפעילות חברתית, יפגע בהתפתחותו הרוחנית. הוא הצטרף לגרעין נח"ל, ולאורך כל מסלולו הצבאי שירת בהצטיינות. ביום העצמאות בשנת תשמ"ב, היה גיורא בין החיילים המצטיינים שהוזמנו לבית הנשיא. בפברואר 1980 הוא סיים קורס צניחה, ובקיץ אותה שנה סיים בהצלחה קורס מ"כים. גיורא עלה לדרגת רב"ט, וזמן קצר לאחר מכן עלה לדרגת סמל.
כשהגיע לדרגת פיקוד הוא התלבט הרבה, מפני שעקרונית לא ראה זכות לעצמו לפקד, לאכוף פקודות ולהעניש על הפרת פקודות. הוא נשלח לקורס קצינים, אבל הדיח עצמו מן הקורס. מפקדיו ציינו אותו: "מומלץ מאוד, ענה על כל הקריטריונים, ממושמע ומפקד לדוגמה" - אבל גיורא לא המשיך בקורס. הוא אמר: "אני מוכן לקבל כל תפקיד אחר, מחוץ לקורס קצינים". בפברואר 1982, הוא הועלה לדרגת סמ"ר.
כמפקד, בלט גיורא באופיו המיוחד. הוא התייחס לתפקידו כמחנך, השתדל להסביר לפקודיו את הוראותיו, לשכנעם לבצע כיאות את המשימות המוטלות עליהם. הוא ציפה לרצון טוב, ונמנע ככל האפשר מכפייה. התייחסותו לגינוני צבאיות הייתה פילוסופית. הוא אף סירב בתחילה להשתתף בקבלת הפנים בבית-הנשיא לכבודם של חיילים מצטיינים. הוא כתב אז: "אני שולל העדפה של אדם על פני רעהו, כיוון שאיני יכול לשפוט את הזולת (מבחינה אנושית, לא צבאית). איש אינו יכול לראות את הטמון בנפש האדם, מי נותן יותר ומי נותן פחות".
בחופשות שבילה בביתו, התמסר גיורא לנושאים האהובים עליו: ספרי פילוסופיה, ציור, מוסיקה, והרבה לכתוב את הגיגיו. הוא היה קשור מאוד למשפחתו ולקיבוץ.
למחרת פרוץ הקרבות של מלחמת שלום הגליל, ביום ט"ז בסיוון תשמ"ב (7.6.1982), הגיעה פלוגתו בדרך הים לחוף לבנון. הפלוגה נחתה מצפון לצידון, החיילים עלו על נגמ"שים והחלו להתקדם לאורך כביש החוף. בעוברם את העיירה ראס נבי-יונס, נפתחה עליהם אש מתוך בית, שמעליו הונף דגל לבן. גיורא נפגע ונהרג. בן 22 שנים הוא היה במותו.
במכתב למשפחתו כתב שר הביטחון אריאל שרון: "הוא נבחר כחייל מצטיין, והתקבל על- ידי נשיא המדינה בערב יום העצמאות תשמ"ב. גיורא גילה הקרבה ודבקות במטרה במשך שירותו בגדוד ובמהלך הקרבות. הוא היה דוגמה ומופת כמפקד וכחייל".
גיורא הובא למנוחות בבית-הקברות בעין-גדי.
הוא השאיר אחריו הורים ושלושה אחים.
העתקת קישור: