שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
גלעד, בנם של שושי ואיל בן-יהודה, נולד בקיבוץ נען שבשפלה ביום ט' באדר א' תשנ"ה (09.02.1995). בן זקונים במשפחה, אח קטן לענר ולכליל.
גדל והתחנך בנען, למד בבית הספר היסודי "גוונים" בקיבוץ והמשיך את לימודיו במגמת הקולנוע של תיכון "ברנקו וייס" על שם הרצוג, ביישוב בית חשמונאי הסמוך.
אהבתו לקולנוע הייתה בולטת מגיל צעיר, וכבר כילד התעניין בעריכת סרטים. מילדות אהב גם את הים, ומגיל צעיר כבר התאמן בגלישת גלים במועדון גלישה Sunnysurf_palmachim בחוף פלמחים. בבגרותו אף שימש כמדריך במשך תקופה.
את שירותו הצבאי מילא ביחידת מלא"ר ("מלך האריות"), יחידה מובחרת ומסווגת של חיל השריון, בה שימש כנהג טנק. בתקופת מבצע צוק איתן (8.7.2014 – 26.8.2014), פעל עם יחידתו ברצועת עזה, ולמרות תקלות רבות שלא אפשרו להפעיל כראוי את מערכת ההגנה "מעיל רוח" ואת התותח המשיך לתפעל את הטנק יחד עם חבריו לצוות וסייע לשאר הכוחות בשטח. מפקד הטנק קיבל צל"ש על תפקוד הצוות במשימה.
אחרי השחרור טייל בארץ ובעולם, בין היתר במזרח ובדרום אמריקה, וניצל כל הזדמנות לקחת חלק בפעילויות אקסטרים בטבע כגון גלישה, סקי, צלילה, טיפוס ועוד. הוא גם לא ויתר על שבוע הישרדות בג'ונגלים בבוליביה.
בין כל תחביביו, גם למד בעצמו לנגן בגיטרה והיה חובב מושבע של סרטי "דיסני". כשטייל בבוליביה, פנה לבונה גיטרות על מנת לבנות גיטרה בעיצובו, עם המאפיינים הייחודיים לו ועם המוטו שלו: "אקונה מטטה", מתוך סרט האנימציה של "דיסני" - "מלך האריות".
כשהחליט להפוך את אהבתו לקולנוע למקצוע, נרשם ללימודים במכללתIAC – Israeli Animation College בתל אביב. הוא התגורר, למד ועבד בעיר והקדיש כל רגע פנוי לגלישה, לטיולים ולבילוי עם חברים.
עם סיום לימודיו קיבל הצעת עבודה מהמרצה שלו, ועבד בעריכת אפקטים ויזואליים בסרטים ובפרסומות. לקח חלק ביצירתם של שלושה סרטים ישראלים, בהם "העיר הזאת" ו"מלך החגיגת". בהמשך התקבל לעבודה בסטודיו "Screen" המספק שירותי post-production, ושם המשיך ליצור ולפרוח.
בכל מקום אליו הגיע בארץ ובעולם, במסגרת עבודותיו ותחביביו הרבים, יצר סביבו מעגל חברים. עבורם, שימש כפרטנר נפלא לבילויים אך גם כאוזן קשבת, וכשם שידע למצות את החיים, לבלות ולחגוג כל רגע ורגע, ידע גם להתמודד עם רגעים מאתגרים, לשמש כקול ההיגיון ולספק נקודת מבט שונה ומעודדת. תמיד ראה את הטוב והחיובי בכל מצב ובכל אדם, והציב את טובת האחר והסביבה בראש מעייניו.
חברו, גיא, סיפר: "כשגלעד טייל במזרח החלטנו ארבעה חברים שאנחנו נוסעים לבקר אותו... גלעד כבר טייל בצפון הודו אבל הוא זרם איתנו כי ידע שזה מה שאנחנו רוצים. שלושה שבועות טיילנו ביחד ובכל אחד מהמקומות שהיינו בהם גלעד כבר טייל לפנינו. הוא לא התלונן על זה ולא אמר על זה מילה, הוא העדיף שגם אנחנו נחווה את המקומות היפים, שם אותנו לפניו".
בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים דרך גדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה - קיבוצים ומושבים - ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרבות באותו יום.
בבוקר זה החלה מלחמה.
שעות ספורות לפני כן, בלילה שבין שישי לשבת, הגיע גלעד עם חבריו למסיבת הטבע "פסאיידק" שנערכה ליד קיבוץ נירים, במקביל לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" הסמוך.
בבוקר, היה אמור להצטרף לאירוע משפחתי ואף שלח למשפחתו הודעה שהוא בדרך. כשהחל מטח הרקטות עצר לתפוס מחסה עם חבריו במיגונית ליד קיבוץ בארי. רכב של מחבלים עבר וירה לכל עבר, וגלעד וחבר נוסף יצאו לעזור לאישה שנפצעה בצידו השני של הכביש. בעודם מנסים למצוא מחסה, הגיעו שלושה טנדרים נוספים עמוסים במחבלים והחלו לירות לעברם. במשך שבוע שלם האמינה המשפחה שגלעד ברח לכיוון כפר מימון כפי שהנחתה אותם המשטרה והוא מסתתר ואולי פצוע, עד שביום שישי 13.10 אחר הצהריים הגיעה ההודעה על הירצחו.
במסיבת "פסאיידק" נרצחו קרוב לעשרים אנשים.
גלעד בן-יהודה נרצח סמוך לקיבוץ בארי בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), לאחר שהיה במסיבת הטבע "פסאיידק" ויצא לעזור לפצועים. בן 28 היה בהירצחו. הובא למנוחות בבית העלמין של קיבוץ נען, בו נולד וגדל. הותיר אחריו הורים, אח ואחות ועשרות חברים אוהבים.
על מצבתו חקקה המשפחה את המילים: "גיבור אמיתי לא נמדד בגודל כוחו כי אם בכוח ליבו" (מתוך הסרט "הרקולס").
אמו, שושי, כתבה: "ילד שלי, נסיך, ילד שטרף את החיים, אהבת וניצלת כל רגע בגלישת גלים, סקי, צלילה, טיפוס וכל פעילות שמשלבת אקסטרים וטבע, ויחד עם זה, תמיד מוקף בחברים, חברים עם לב ענק. חברי ילדות, חברים מהצבא, מהעבודה וגם חברים מהטיולים שלך בעולם.
"נסיך שלי, תמיד דאגת לכולם, הבאת שמחה ואהבה לכל מקום שבו היית. השמיים היו בהירים כשהתחלתי לכתוב, וכעת השמיים בוכים איתי. לא רוצה להיפרד ממך, לא נפרדת ממך, לא עכשיו ולא אף פעם".
אור, חברו ללימודים במכללה, כתב: "הערצתי אותך, בכל כך הרבה רבדים. בין אם בפן המקצועי – אומן משכמך ומעלה, הדיוק והדידקטיות שלך היו פסיכיים, ותמיד שאפתי להעתיק אותם כמה שניתן. אבל יתרה מזאת, הערצתי אותך באופן האישי.
"אדם ששירת ביחידה לוחמת, שככל הנראה עבר דברים בשירותו הצבאי, ועדיין – שומר על החיוך, על השמחה, על העזרה לאחר... לא מפתיע אותי כלל וכלל שהלכת לנו בעקבות ההחלטה הכל כך אופיינית לך, לזרוק את עצמך חזרה לגוב האריות, חזרה לסכנה, רק כדי להציל עוד אדם. לא הייתי מצפה ממך למשהו אחר".
מגמת הקולנוע של תיכון "ברנקו וייס" על שם הרצוג ערכה מרתון ליצירת סרטים לזכרו של גלעד.
משרד "לארי שטרנשיין אדריכלים", מקום עבודתו של ענר אחיו של גלעד, יזם יום התנדבות לזכרו בענפי חקלאות ישראליים.ההיוצרת מאיה רוז יצרה לזכרו את השיר "תמיד תישאר יפה". קישור: https://www.youtube.com/watch?v=GNDX7Bk2zdw.
קישור לעמוד זיכרון שנפתח לגלעד, הכולל תמונות וסיפורים מתחנות שונות בחייו: https://www.octseven.org.il/profile/gZnHJd/384.
ענר וכליל, אחיו של גלעד, כתבו את "השיר "אח קטן" לזכרו:
"טורף את החיים, אבל בקצב קצת איטי / גלשן ביד אחת, בשנייה חטיף בריא / מושיט יד לעזרה לכל מי שיכול / זורק מילה טובה ואת החיוך הכי גדול.
ילד שהלך לחגוג והמוזיקה הפכה לרעמים / צעדי ריקוד שהפכו למלחמה על החיים / ועוד יום מאיר וסופו לא ידוע / ועוד גל נשבר ומביא געגוע.
אוהב לחיות את החיים, כל רגע מתנה / טיול בחו"ל, פעילות אקסטרים, או פק"ל קפה בקטנה / העולם הוא מגרש המשחקים, ובדמיון כבר יש תסריט / עם עוד כמה אפקטים וגם איזו תפנית.
ילד שהלך לחגוג והמוזיקה הפכה לרעמים / צעדי ריקוד שהפכו למלחמה על החיים / ועוד יום מאיר וסופו לא ידוע / ועוד גל נשבר ומביא געגוע.
אוהב לחיות את החיים, כל רגע מתנה / טיול בחו"ל, פעילות אקסטרים, או פק"ל קפה בקטנה / העולם הוא מגרש המשחקים, ובדמיון כבר יש תסריט / עם עוד כמה אפקטים וגם איזו תפנית.
ילד שהלך לחגוג והמוזיקה הפכה לרעמים / צעדי ריקוד שהפכו למלחמה על החיים / ועוד יום מאיר וסופו לא ידוע / ועוד גל נשבר ומביא געגוע.
חיוך שעולה מזיכרון מתוק / ימים של יחד, של אהבה וצחוק / והמציאות מכה וכל הגוף כואב / תן רק עוד רגע אחד, לפני ששוב נשבר הלב".
איל, אבא של גלעד, כתב את השיר "מלאך שלי":
"אם יש מלאכים , אתה ודאי איתם / מחייך חיוך מלאכי ומטביע שם חותם / אם יש מלאכים אתה שומע שירתם / פורט עַלֵי גיטרה ממש, ממש כמותם / על שכם טופח טפיחה, עכשיו אתם אחים / מוסיף להם שמחה, אם לידך יש מלאכים.
מלאך שלי, מילאת את חיי / שמור עלי ממעל, אתה חסר בלי די / מלאך שלי, אנצור איתי תמיד / את החיוך שלך, שאור חדש יוליד".
העתקת קישור: