סיפור חייו
בן צפורה ומשה, נולד ביום ח' באייר תרפ"ט (18.5.1929) בחיפה. לאחר שסיים את בית-הספר היסודי בקרית חיים נשלח ללמוד מסגרות. אולם מפני שאהב חופש ומרחבים לא השלים עם מקצוע שריתק אותו למקום אחד. דוב יצא ב-1945 להכשרת נוער בדגניה ב', שם התבגר ועבד מתוך סיפוק רב ושמחת-יצירה בכל ענפי המשק, בייחוד במספוא. אחרי כשנה הצטרף לפלמ"ח עם בני הכשרתו, חברי "התנועה המאוחדת".
עם פרוץ מלחמת-העצמאות השתתף כמקלען במרבית הפעולות בגליל העליון: בקרבות צפת ועין זיתים, בליווי שיירות בין קיבוץ דן לטבריה, ועוד. במכתביו הרבים מאותה תקופה הביע את געגועיו הביתה ודאגתו לבני המשפחה וגאוותו על עמידת הגבורה של צבאנו. דוב נפל ביום כ"ח באדר ב' תש"ח (8.4.1948) בהגנת להבות הבשן. הוא יצא עם יחידתו לעזרת המשק ורץ ממקום למקום עם מקלעו כדי לאבטח את מקומות-התורפה. בשעה שהחליף את עמדת המקלע פגע כדור בבטנו. הוא עוד הספיק למסור דרישת שלום לבני ביתו והוציא את נשמתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בלהבות הבשן. באחד ממכתביו האחרונים תיאר בהתפעלות את נכונות החברים הלוחמים להגיש עזרה איש לרעהו אף בקרבות הקשים ביותר: "...היה שם קרב קשה ואז ראיתי כמה טוב כל אחד ונכון לעזור ולהושיע..." כאילו על עצמו העיד ועל הקרב האחרון שבו השתתף.