שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

דניאל (דני) הלפרין

נפל ביום י"ט בסיון תשמ"ב (10/06/1982)
מידע כללי

נפל ביום י"ט בסיון תשמ"ב (10/06/1982)
בן 38 במותו
דרגה: סמל
יחידה: חטיבת הצנחנים
מקום מנוחתו: כפר החורש
הורים: רנה ושמחה
יישובים: גבעתיים, כפר החורש
קנים/סניפים: קן בורוכוב
מעגל תנועתי: הנוער העובד והלומד

גבעתיים
כפר החורש
הנוער העובד והלומד
מידע כללי

נפל ביום י"ט בסיון תשמ"ב (10/06/1982)
בן 38 במותו
דרגה: סמל
יחידה: חטיבת הצנחנים
מקום מנוחתו: כפר החורש
הורים: רנה ושמחה
יישובים: גבעתיים, כפר החורש
קנים/סניפים: קן בורוכוב

סיפור חייו

בן רנה ושמחה ז"ל, נולד ביום ט"ז בחשוון תש"ה (2.11.1944) בגבעתיים. דני למד בבית-הספר היסודי "גורדון", שבעיר מגוריו. אחרי כן, הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "קלעי". מילדותו היה דני פעלתן, מלא מרץ ושמחת חיים. מצד אחד, הוא היה ילד בוגר בנפשו, ומצד אחר אהב לשחק ולהשתובב כשאר הילדים. במיוחד נמשך דני למשחקי הספורט, שנערכו בחצר בית-הספר, לכדורגל ולכדורסל. בשנים שאחרי כן, הוא אף שיחק בקבוצת הכדורסל של "הפועל רמת-גן-גבעתיים".

דני היה תלמיד טוב, אך יותר מזאת היה תלמיד מתעניין וסקרן. מחנכיו בכיתות השונות ציינו אותו כנער אינטליגנטי מאוד, הבקי בתחומים שונים ובמיוחד שבחו את אופיו. שכן בזכות טוב ליבו, הנכונות שלו לעזור תמיד לזולת, יושרו והיכולת שלו להקשיב לאחרים, רכש לו חברים רבים. החברות הייתה בשבילו ערך מקודש ולחבר'ה, שפקדו את ביתו, נועדה השפעה רבה על חייו. הוא היה מרכז החברה, ועם זאת, נותר צנוע, עדין ומתחשב בזולת.

עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר היסודי, הצטרף דני לתנועת "הנוער העובד והלומד", אך לא התמיד בפעילותו ועזב. כשהיה בכיתה ט' הוא חזר לקן "בורוכוב", וברבות הימים היה למדריך בתנועה. באותה עת, החליט דני להצטרף לגרעין נח"ל "אפיק", שנועד להשתלב בקיבוץ כפר החורש.

דניאל גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1963, והתנדב לשרת בנח"ל המוצנח. אחרי הטירונות ושנת הכשרה בגניגר, הוא נשלח לקורס חובשים קרביים וסיים את הכשרתו. הוא הוצב כחובש קרבי בגדוד צנחנים. במהלך השירות הסדיר, השלים דני את תקופת ההכשרה החקלאית, וכשהשתחרר מצה"ל התקבל כחבר בקיבוץ כפר החורש.

בתחילת דרכו בקיבוץ הוא עבד בפרדס, וזמן מה אף ריכז את הענף. אחרי כן עשה דני תקופה ארוכה במאפייה של כפר החורש. בד בבד עם עבודתו במאפייה, הוא שימש גם כמשווק של תוצרתה.

מההתחלה נטל דני חלק פעיל מאוד בחיי החברה של הקיבוץ: עוד כשהיה "טרי" בקיבוץ וצעיר לימים (כבן עשרים וארבע שנים), נבחר לשמש כמזכיר הקיבוץ. במסגרת עבודתו כמזכיר, הוא הניח יסודות לדפוסי עבודה שונים לחלוטין. דני הצטיין בסדר ובארגון, ידע להקשיב לחברים ולשכנעם והיה פתוח לשינויים. על שנותיו כמזכיר במשק מספרים חבריו: "את דני המזכיר זוכרים כאיש בעל שקט נפשי, לא יודע לכעוס, להרים קול. מנווט את הישיבות בצורה תכליתית, בשיקול דעת וביכולת לחתוך את הדברים. יודע להזדהות עם הזולת. היכולת שלו לראות את התמונה בכללותה, לראות את האדם שבתוך האיש שממולו, היכולת להקשיב ולשכנע, אנשים האמינו בו. דני היה מסוג האנשים הנמצאים בכל מקום ומזיזים דברים כמעט בכל תחום. הוא היה המוביל לקראת הלינה המשפחתית ובצורה מסודרת". ועוד הוסיפה אחת החברות בקיבוץ: "ההערכה לדני ולעבודתו נמשכה גם מעבר לתקופת היותו 'פעיל'".

בשנת 1969 נשא דני לאשה את חברתו מיכל, והשניים השכילו לבנות להם בית חם ומלא אהבה. בשנות נישואיהם נולדו להם שלוש בנות ושני בנים. דני היה איש משפחה למופת - בעל ואב דואג ואוהב. הוא יצר קשרי חברות נפלאים עם ילדיו. בקיבוץ מספרים עליו, שתמיד היה ילד על כתפיו, ושאת כל שעותיו הפנויות הקדיש למשפחה. כך גם דאג לאמו, לאחר שנפטר אביו, הקפיד דני לשוחח איתה בטלפון מדי יום ביומו.

במשך שנות חברותו בקיבוץ שימש דני פעמיים כמזכיר, הדריך גרעינים שונים ונשלח, מטעם הקיבוץ, לשמש כמרכז מחלקת ההכשרות של התנועה הקיבוצית. מעורבותו נמשכה גם כשחזר הביתה. המשיכו לבוא אליו ולהיוועץ בו בעניינים שונים, שבקיאותו בהם רבה. גם כשהיה מזכיר המשק, המשיך לעבוד בכל שבוע ביום חמישי בלילה, בייצור במאפייה.

למרות שהיה עסוק שעות רבות בעבודה בקיבוץ, הוא הצליח להשלים את לימודיו לתואר הראשון במזרחנות ובמדע המדינה באוניברסיטת חיפה. לשם כך, היה דני משכים קום מדי בוקר למשמרת הראשונה במאפייה, ומיד אחר-כך היה ממהר לנסוע לאוניברסיטה.

למרות שנפצע במלחמת יום-הכיפורים, והיה יכול לעבור ליחידה עורפית, המשיך לשרת כחובש קרבי בגדוד של הצנחנים. מעולם לא השתמט ולא ניצל את האפשרות לבטל שירות מילואים, גם כאשר היה עומס של עבודה בקיבוץ.

את דני האיש מיטיב לתאר אחד מחבריו לקיבוץ: "דמות מיוחדת היה דני. הוא בא אלינו מבית עירוני עם חבריו לתנועה בגרעין נח"ל. צעיר ויפה, רענן ושופע. דני לא רק בא, הוא הוביל, גם השפיע וגם הנחיל ערכים שיינק בביתו. ערכים של בית ציוני. דני היה אחד מדור ממשיכי הציונות הבונה, והוא נשא בו את כל הסממנים של החלוץ הקלסי, העובד מתוך הפנמת ערך העבודה הגופנית. צנוע ופשוט בחיי היום-יום, בחל בתופעות חריגות ולחם בהן. נזכור לו את תכונת האחריות ומסירות הנפש. כאשר תיכתב הכרוניקה הצבאית של מלחמות ישראל, יימצאו דפים שיספרו על הסמל דני, חובש פלוגתי, שבאומץ, בתושייה ובסיכון עצמי עזר לזולת והציל נפשות. חיילים מספרים נפלאות, ולנו יש הוכחות מהבית. וכך היה האיש לחבר בקבוצה, בנה ביתו והקים משפחה נהדרת בכפר החורש".

בשישה ביוני 1982, נקרא דני להצטרף עם פלוגתו לגדוד טנקים בלבנון. ימים אחדים אחרי כן, נשלחה פלוגת הצנחנים לכבוש גבעה ששלטה על הכפר בית-לחיא. במהלך כיבוש היעד נפגעו כמה חיילים, ודני יצא לעזור להם ונהרג.

ביום י"ט בסיוון תשמ"ב (10.6.1982) נפל דניאל בקרב בלבנון, והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ כפר החורש. הוא השאיר אחריו אשה וחמישה ילדים, אם ואחות.

משפחתו הוציאה לאור חוברת לזכרו, ובה דברי חברים ובני משפחה על דמותו, עבודות שכתב, וכן קטעי שיחות מיום עיון של הנח"ל שנערך לזכרו.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!