סיפור חייו
זאב, בן רחל ונח ז"ל, נולד ביום ב' באב תרפ"ז (15.7.1927) בנהלל ולמד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון במושב נהלל. זאב, בן לוותיקי נהלל, נולד במושב, למד בו ומילדותו עסק בכל עבודות החקלאות במשק של ההורים. מאז היה בן חמש-עשרה היה חבר בארגון ה"הגנה", שבמסגרתו נערכו בימים ההם כל פעולות הספורט והאימון הגופני, שזאב הצטיין בהם. הוא היה גם מדריך בסניף תנועת "הנוער העובד" בנהלל. זאב שכונה זאב'לה בפי משפחתו וחבריו, היה אדם בעל נפש רגישה ליופי ובעל טעם ספרותי ואמנותי. הוא גם שלח ידו בכתיבה והרבה לכתוב. היה בדעתו לכתוב ביום מן הימים את זכרונות חייו הסוערים והמרתקים, אך לכך לא זכה. כשהיה זאביק בן שבע-עשרה התייתם מאביו ומאז נשא בעצמו בעול המשק המשפחתי. הוא גם הדריך נוער והיה פעיל בוועדת התרבות של המושב. מדריכיו ומפקדיו בהגנה התחשבו במצבו המשפחתי, ובהפסקות בין אימונים, פעולות ומבצעים התירו לו ללכת הביתה כדי לטפל במשק. עוד לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל החלה פעילותו הביטחונית של זאב, שנמשכה כל ימי חייו - החל ממחלקת חי"ש בנהלל, קרבות מלחמת העצמאות, צה"ל, הצנחנים, יחידה 101, הצלת יהודים בחו"ל, פעילות חשאית בחו"ל - ועד מלחמת יום-הכיפורים, שנפל בה בקרב.
לפני קום המדינה השתתף זאב בקרבות במשמר העמק ובטירת צבי. עם הקמת צה"ל שירת תחילה בחטיבת "גולני", בקרבות עמק הירדן, ואחרי-כן הצטרף לגדוד הפשיטה 89 בפיקודו של משה דיין ולחם בקרבות לשחרור לוד ורמלה ובמבצעים לפריצת הדרך לנגב ולכיבוש עוג'ה-אל-חפיר. הוא השתתף במבצעי "דני", "חורב" ו"יואב" במלחמת הקוממיות.
אחרי שחרורו מצה"ל שב למשק בנהלל ואילו בשנת 1953, כאשר החמיר המצב הביטחוני במדינה, התנדב ליחידה 101 ונטל חלק בכל מבצעיה ופעולותיה וכן לחם ביחידות הצנחנים, בתקופת פעולות הגמול. ביחידה 101 ובצנחנים הכיר את אריאל שרון, חברו ומפקדו, והתפתחה ביניהם ידידות קרובה ורבת שנים. אל מפקדתו של האלוף שרון הצטרף זאב'לה במלחמת יום-הכיפורים ושם נפל בקרב. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר שב למשק וכעבור זמן שוב נקרא לשליחות ביטחונית מטעם המדינה בחו"ל. הוא עשה בחו"ל פעמים אחדות. תחילה עסק בעלייה "לא-חוקית" של יהודים מארצות צפון אפריקה - ועל כך זכה לציון-לשבח מטעם נשיא המדינה המנוח, יצחק בן-צבי. תפקידים אחרים שמילא בחו"ל נחשבים עדיין חשאיים ולא הגיעה העת לגלותם. בכל אותן שנים ששירת בצבא או בחו"ל נשאר קשור מאוד למושבו, נהלל. בכל חופשה אפשר היה למצוא אותו בשדה, עוסק בחקלאות במו-ידיו, בחוזרו אל האדמה שאהב. רבים מידידיו של זאב הרבו לשבח את תכונותיו המיוחדות. רבות דובר על אומץ לבו; לא זו בלבד שלא נרתע מכל סכנה, אלא - כפי שכתב עליו המשורר יצחק שלו: "ישנם בקרבנו אנשים, שמסלול חייהם עובר יותר מדי קרוב למסלוליהם של קלעים, פגזים ורסיסים, עד שתמה אתה לפעמים איך יוצאים הם בשלום בין השטין הללו". הללוהו על פקחות, על חספוס של צבר בן-מושב, על "לב-זהב" שלו ועל מסירותו ללא גבול לרעיה ולילדים. הוא היה חבר מסור - כדברי אריק שרון - "דוגמה אמיתית של חבר אמיתי. חברותו הייתה כנה ועומדת במבחן הזמן. איש משפחה, אב האוהב את ילדיו. הוא סימל דור שהיה רגיל להתנדב, דור שלא היו לו היסוסים ופקפוקים וספקות. דור שלא צריך היה להטיל עליו משימות, הוא היה לוקח אותן". זאב עבר קורס קצינים וקורס צניחה, והיה בעל "אות הקוממיות" ו"אות סיני". כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים התנדב לשירות פעיל והצטרף למפקדת אוגדתו של האלוף אריק שרון, המפקד והידיד. זאב נפגע ונהרג בהפגזה סמוך לתעלת סואץ ביום כ"א בתשרי תשל"ד (17.10.1973). הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנהלל. השאיר אחריו אישה, בן ושתי בנות, אם, שלוש אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.
דברים לזכרו ולדמותו של זאב'לה פורסמו בביטאון תנועת המושבים, ברשימות ובכתבות בעיתונות.