שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן עמנואל ואטל. נולד ביום כ"ה באלול תש"ז (10.9.1947) בקהיר, בירת מצרים. בשנת 1957 עלתה המשפחה לארץ וחיים נכנס לבית הספר היסודי על שם אגרון שבקרית היובל בירושלים. לאחר שסיים את לימודיו שם למד בבית הספר התיכון המקצועי "אורט" שבעיר. היה חבר בסניף "הנוער העובד והלומד" בקרית היובל והיה מעמודי התווך בו; שם עסק בהדרכה. שניים היו תחביביו ובהם עסק בשעות הפנאי. צילום פרחים ומראות נוף היה אהוב עליו והיתה לו גם מעבדה לפיתוח תמונות. כן אהב לחלל בחלילים שונים, לתופף ולנגן במפוחית. לפני שירותו הצבאי עסק שנה אחת בפנימיית "כרמית" אשר בעין כרם. האחריות היתה אחת מתכונות נפשו היסודיות. כן היטיב להכיר את מצוקת הזולת. הוא לא היה מסוגל להתעלם מן הנעשה סביבו ולקח חלק פעיל בכל המתחולל בקרבתו. הוא לא יכול היה להישאר אדיש לאנשים הסובבים אותו ולעניינים המתחוללים סביבו. את בעיות מדינת ישראל הכיר מילדותו. למרות ההצעות המפתות אשר הוריו קיבלו לא הסכים לעזוב את הארץ ולצאת לאוסטרליה. יחסו להם היה חם, קרב ואוהב וקשור היה אליהם באלפי נימים דקים. בעל עקרונות היה ואין ספק שעקרונות אלה שהציג לפניו באו לביטויים בחיי השיתוף של הקיבוץ ובחיי הצבא. לצה"ל גויס בספטמבר 1966 ויצא במסגרת גרעין "מרום" לנח"ל. הגרעין שלח אותו לפיקוד והוא עבר קורס מ"כ ולאחר מכן קורס קצינים. בתום הקורס הועבר לחטיבת "גולני". הוא היה דמות אהובה על פקודיו ומפקדיו כאחד. על פקודיו נתחבב בזכות דאגתו הכנה להם, משום ההתלהבות שבעבודתו שבהכרח סחפה גם אותם - ובעיקר בזכות קדושת המטרה שעליה שפך את דמו. חביב היה על מפקדיו משום שהיה חבר ומפקד כאחד. דרך פעולתו היתה רצופה עליזות וכל מעשה היה מתובל בשמחת העשייה. נוסף לשמחה זו היתה הנכונות שחיים גילה לכל. אך ביום ה' במרחשון תשכ"ט (26.10.1968) נפל חיים בהיתקלו במארב האויב מצפון למשק דן. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים. ביום נפלו הועלה לדרגת סגן. "על גילוי אומץ לב, התנהגות למופת, כוח סבל ודאגה לאנשיו" בתקרית זו צוין לשבח על ידי הרמטכ"ל רב-אלוף חיים בר-לב. וזה תיאור המעשה: בליל ה26- באוקטובר 1968, בעת היותו מפקד סיור שנע בגיזרת משק דן, נפתחה אש אויב לעברו מטווח קצר. ממטח אש האויב נהרג אחד החיילים מחוליית הסיור ושלושה חיילים נפצעו. סגן ויקטור וקסלר היה אחד הפצועים קשה. רגלו האחת נקטעה במקום ורגלו השנייה התרסקה. על אף פצעיו הקשים המשיך סגן ויקטור להפעיל את נשקו, לפקד על הכוח ודאג לטפל בפצועים תוך גילוי סבל והתנהגות למופת. כשהגיע כוח החילוץ פונה סגן ויקטור ונפטר בדרך לבית החולים". הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו בשם "חיים" בספר "המלחמה שלאחר המלחמה" בהוצאת ענף ההדרכה וההסברה במטכ"ל מסופר על הקרב שעליו צוין לשבח.
העתקת קישור: