שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן ציפורה ואריה, נולד ביום י"ח באב תש"ך (11.8.1960) בקיבוץ גשר. יוסי החל ללמוד בבית-הספר היסודי בקיבוץ גשר, וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי בבית-ירח. מאז ומתמיד היה יוסי (כך קראו לו כל חבריו ומכריו) הדמות הדומיננטית בכיתה. אהוב על כולם, למרות שאמר כל מה שחשב בלי גינונים. גם בלימודים הוא התבלט, מבלי שהיה עליו להתאמץ כלל. בתקופת מלחמת ההתשה, שלאחר מלחמת ששת הימים, התבגר יוסי מכפי גילו וכילד חסר פחד אמר לעיתונאי, ששאלו מה יעשה אם יפגיזו את ביתו, "הייתי רץ הביתה ונכנס לעמדה. אני לא פוחד מהפגזות". בכל תקופת ילדותו, קרא יוסי ספרים בלי סוף: מחמישיות, שביעיות, חסמבה וביל קארטר, ועד לספרי מדע, היסטוריה, מדע בדיוני של אסימוב ודיניקן.
הייתה ביוסי עקשנות חיובית, נכונות לעמוד על שלו, ועקשנות זו לא תמיד הייתה מובנת למוריו והיו בהם שראו בה מעין התנשאות. אחד המורים הודה לאחר נפילתו של יוסי, שבאחד המבחנים במתימטיקה נתן לו ציון 6 במקום 9 "כדי שלא יתנשא". כל המורים אהבו אותו, למרות שלכולם "עשה צרות". יוסי השתייך לחטיבת-הבנים של הקיבוץ המאוחד, הנוער העובד, ושיחק כדורסל בקבוצת "הפועל" גשר-נוה אור.
יוסי התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1979, והתנדב לקורס טיס. הוא השקיע מאמצים, ואכן הישגיו היו גבוהים. אלא שלאחר שנה אחת, הוא הגיע למסקנה שהטיס לא בשבילו. הוא עזב את חיל-האוויר, והוצב בשריון. בגדוד מרכבות ברמת הגולן עבר יוסי את כל מקצועות הטנק, ובהמשך קורס מפקדי טנקים, קורס קציני אג"ם וקורס קציני שריון. שבועיים לפני סיום קורס הקצינים, פרצה מלחמת לבנון.
ביום י"ז בסיוון תשמ"ב (8.6.1982), נפל סמל יוסי בקרב בלבנון והובא למנוחת עולמים בקיבוצו, קיבוץ גשר. לאחר נופלו, הוענקה לו דרגת סגן-משנה. יוסי השאיר אחריו הורים, אח ואחות.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון: "יוסי היה אהוד על חבריו ומפקדיו, מקצועי בצורה בלתי רגילה, שלט בטנק ובחומר התיאורטי שלמד בקורס הקצינים. רציני, הגיע להישגים גבוהים מאוד בקורס, ועמד לסיימו בהצטיינות".
ביום השנה הראשון לנופלו, יצאה לאור חוברת ושמה "יוסי", המתארת את דרך חייו.
העתקת קישור: