סיפור חייו
בן חיה וראובן. נולד בשנת 1917 בחלם שבפולין ובשנת 1927, בהיותו בן עשר, עלתה משפחתו לארץ-ישראל והתיישבה בירושלים. ישראל למד בבית הספר "תחכמוני" שבעיר וכשעקרה משפחתו כעבור שלוש שנים לתל אביב, נאלץ להפסיק את לימודיו בגלל מצבה הכלכלי הקשה והחל לעבוד בבניין. באותו זמן הצטרף לתנועת "הנוער העובד" ואחרי כן לפלוגה הימית של "הפועל". כשהתבגר הצטרף ל"הגנה".
עם פרוץ מאורעות הדמים בשנת 1936 היה בין ראשוני המתגייסים לחיל הנוטרים, ונמנה עם שומרי הרכבות. הוא שירת בחיפה ובמקומות נוספים בארץ. ביום ט"ו בסיון תרצ"ט (2.6.1939), יצא עם מכונית משמר לבדוק את מסילת הרכבת. ליד ג'לג'וליה הותקפו הנוטרים על ידי כנופיה ערבית וישראל נורה ונהרג בו במקום. יחד עמו נהרגו חבריו יוסף בנימיני וקורט הומברג. הוא הובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב. הניח הורים חמישה אחים ואחות.
בעיתון "דבר" התפרסמה רשימה על נסיבות נפילתו ותולדותיו. זכרו הונצח גם בספר "יזכור של מכון ז'בוטינסקי.