שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

מיכאל (מיכה חיים) וייס

נפל ביום כ' בניסן תשס"ב (02/04/2002)
מידע כללי

נפל ביום כ' בניסן תשס"ב (02/04/2002)
בן 46 במותו
דרגה: רב סמל בכיר
יחידה: חיל אוויר
מקום מנוחתו: מזכרת בתיה (חלקה צבאית)
הורים: הניה ומשה
יישובים: חדיד, נס ציונה
מעגל תנועתי: הנוער העובד

חדיד
נס ציונה
הנוער העובד
מידע כללי

נפל ביום כ' בניסן תשס"ב (02/04/2002)
בן 46 במותו
דרגה: רב סמל בכיר
יחידה: חיל אוויר
מקום מנוחתו: מזכרת בתיה (חלקה צבאית)
הורים: הניה ומשה
יישובים: חדיד, נס ציונה

סיפור חייו

בן הניה ומשה. מיכאל נולד ביבנה ביום כ"ט בסיוון תשט"ז (8.6.1956), בן זקונים להורים ניצולי השואה, אח צעיר של ציפורה, אסתר, יעקב, דוד ודבורה.

מילדותו מיכאל נקרא בחיבה מיכה, ולפעמים - מייק. הוא גדל ביבנה עד גיל ארבע, אז עברה המשפחה להתגורר במושב חדיד, ממזרח ליהוד. כשהיה מיכה בן שתים-עשרה עברה המשפחה לגור בנס ציונה והוא השלים את לימודי היסוד בבית הספר של חב"ד ביישוב, ובו קיבל חינוך יהודי מסורתי. בתום כיתה ח' יצא מיכה לעבוד כמסגר, עד גיוסו לצבא.

במקביל ללימודים ולעבודה היה מיכה חניך בתנועת הנוער העובד.

מיכה התגייס לצבא ביום 3.4.1974. הוא שירת בחיל השריון. בתום שירות החובה, אותו עשה בעיקר ברפיח, מיכה המשיך לשירות קבע בחיל חימוש, כמסגר. עד 1983 הוא שירת בג'וליס ובסדנת אזור, אחר כך היה כשנה בלבנון, ובהמשך שירת בבקעת הירדן ובבית אל.

בשנת 1986 עבר מיכה לשרת בחיל האוויר, בגף תחמושת בבסיס תל נוף. מאז הוא שירת כמסגר תעופתי, הצטיין בעבודתו ובין היתר ייצר עגלות להובלת טילים שנועדו לחימוש מטוסים. סיפר דובי, שהיה מפקדו של מיכה: "בתחילת דרכי בגף נקלט בעיני אחד הבחורים השקטים שהכרתי. לימים נהפך לאחד הפקודים הטובים ביותר וחבר מצוין. במשך הזמן הספקתי להכירו כאחד האנשים היותר טובים שפגשתי. אף פעם לא היה מסוגל להגיד לא יכול, לא מעוניין, גם כשבאמת לא יכול היה לבצע עבודות פיזיות קשות. גיליתי אדם אמין, מקצועי, ישר, ובמיוחד אדם המעוניין לעזור לכולם". במהלך השירות מיכה התקדם לדרגת רב-סמל בכיר.

במהלך שירותו בצה"ל השלים מיכה לימודי תיכון, כולל תעודת בגרות. בהמשך הוא גם למד לתואר ראשון במינהל עסקים, תואר אותו לא זכה לקבל.

מיכה היה מקור גאוותם של הוריו ניצולי השואה.

בראשית שנת 1976, בזמן שירות החובה שלו, מיכה נשא לאישה את לאה. ב-1977, בשבוע בו הוא החל את שירות הקבע, נולדה הבת הבכורה, סימה. אחריה נולדו רחל (חלי) ב-1981 ועידו ב-1993.

מיכה בנה בית למשפחתו ביישוב מזכרת בתיה. הוא התגלה כבעל ואב נפלא, תומך ומעניק ככל יכולתו לכל בני משפחתו. כתבה לאה, רעייתו של מיכה: " ... שנה וחצי אחרי שנישאנו נולדה סימה בתנו הבכורה. השמחה וההתרגשות בעיניך הייתה גדולה מאוד, הפכת להיות אבא, 'האבא הכי מאושר בעולם', כך נהגת לומר. היית נוהג לטייל איתה ומשחק איתה, אבא אמיתי.
ארבע שנים אחרי הולדת סימה נולדה חלי, ולשמחתך לא היה גבול. יש שהתפלאו, שמחה כזו אחרי בת שנייה? איך ייתכן? אבל אצלך, מיכה, הכול ייתכן. נתת את הלב והנשמה לי ולבנות, נתת את הטוב ביותר, תמיד היית מעורב ...
תמיד אמרת ששני ילדים זה לא מספיק, צריך ילד שלישי. וכך, כשסימה בת שש-עשרה וחלי בת שתים-עשרה נולד בשעה טובה ילד קטן ויפה הדומה להפליא לך, מיכה. פשוט קיבלת אותו במתנה ליום הולדתך, הרי נולדתם באותו תאריך. היית צריך לראות את פניך, את שמחתך. ולכן החלטנו לקרוא לו עידו, וכמו תמיד עזרת לי והיית לצידי כל הזמן ... היית חבר אמיתי לכל המשפחה, לבנות, לעידו ולי".

מיכה ולאה גידלו באהבה ובכבוד את ילדיהם. הוא ידע לחנך ולעזור, אך גם לתת להם בעת הצורך מרחב וחופש לפעול לפי הבנתם והחלטתם. סיפרה הבת סימה: "היית הכול בבית, אבא ובעל מאוד אוהב. אתה ואימא הייתם דוגמה לזוגיות ולאושר משפחתי ... כל דבר עשיתם יחד, באהבה ובכבוד אמיתי. בשבילנו הילדים היית גיבור, חזק, שקול עם חשיבה הגיונית שהדריכה אותנו בכל שלב ושלב בחיינו. הגנת עלינו מתוך דאגה מחד, ואפשרת לנו לגדול עצמאיים עם חשיבה עצמאית מאידך".

מיכה היה אדם אמיתי ומלא רגשות, סיפרה רעייתו, אך גם מעשי וחכם בהתנהלותו היומיומית. היה לו כישרון להתבטא היטב, הוא הירבה לכתוב אבל לא שמר את שכתב. בשעות הפנאי הוא נהג לפסל בברזל, ובית המשפחה מלא בעבודות פרי ידיו.

מיכה בורך בחוש לאופנה, תמיד היה אלגנטי בהופעתו ובדרך כלל עם משקפי שמש מיוחדים, והוא אהב להשפיע גם על הופעת בני המשפחה. גלית, הספרית של המשפחה, סיפרה: "למיכה הייתה השפעה רבה על עיצוב השיער של בני המשפחה. את לאה אהב בצבע אדמדם, את בנותיו אהב בצבע בלונד, לעידו תמיד דאג לתספורת מיוחדת שאותה אהב".

טיולים משפחתיים היו אהובים מאוד על מיכה, ובטיולים הוא שילב אהבה נוספת שלו - צילום. בין היתר הוא נסע עם רעייתו, בנו הצעיר והורי רעייתו לטורקיה, לטיול שורשים. הוא גם אהב להקשיב לשירים מטורקיה.

מיכה אהב לציין אירועים במשפחה, תמיד ידע לחגוג ולהעניק מתנות ליקיריו. הוא גם הקפיד לכתוב ברכות לאהוביו. כך כתב בברכה לרעייתו ליום הנישואים: "מאחל לך את כל האושר שבעולם. מי ייתן ורק האושר יפקוד את ביתנו, עם המון אהבה הבנה ופרחים ... המשיכי להיות האישה היחידה והמדליקה בחיי, המשך אהבה ושגשוג בעתיד, המשך נישואים מוצלח, פורה ופעיל".

ולאה כתבה על בעלה מיכה: "מיכה הוא החבר הכי טוב שהיה לי אי פעם בחיי. הוא יתחלק איתי במחשבותי, במצבי רוחי המשתנים, בצחוקי ובדמעותי. מיכה הוא משהו לחיות איתו וללכת אחריו עד קצה העולם.
ואם זה נשמע יותר מדי סנטימנטלי אינני יכולה למנוע זאת, משום שכך אני מרגישה כלפי הבעל שלי. הוא מאיר את עולמי עם אהבה וצחוק, מעניק לכל ימי הבטחה חמימה של אביב, ובזכותו אני תמיד מרגישה צעירה כל כך".

מיכה היה אדם רגיש ואכפתי, שמבין ויודע להזדהות עם הזולת. היה לו חוש הומור שופע, הוא אהב לצחוק וידע לספר בדיחות. בשל כך התחבב בקלות על סובביו ותמיד זכה להערכת הכול.

שמוליק, חבר של מיכה, כתב: "אהבתי את יושרך, צניעותך, התנהגותך, ובמילה אחת האומרת המון אהבתי את האדם שבך ... אני יכול לומר שהייתי בר מזל, כן, בר מזל. להכיר אותך מיכה זו הייתה זכות. זכות גדולה. אלה לא סתם מילים, היית דוגמה ומופת לאב משפחה ודוגמה ומופת בשירותך הצבאי. הייתה לי הערכה גדולה אליך מיכה, עד כדי שראיתי בך מודל לחיקוי.
לא נשכח לעולם אותך ואת מה שהיית בשבילנו. את החכמה, התבונה, המילה הנכונה והעצה המועילה, את הכנות, והכי הכי הרבה את הרוגע שהשפיעה עלינו שהייתנו בקרבתך".

סיפרה מירב, חברה של מיכה: "ישנם אנשים שלא חייבים תמיד להשתמש במילים כדי ליצור קשר. אחד מהם היית אתה מיכה, ידידי השקט. היה ביני ובינך חוט דק מאוד, בלתי נראה, שמקשר בינינו ללא צלילים. המבט המבין הזה שלך הספיק לי לרוב כדי לדעת שהקשבת ואתה שותף לשמחה, לעצב שלי, לכל מילה שבאותה שנייה שמעתי ... אזכור אותך ידידי השקט. רגוע, אחד כזה שהוא תמיד שם ואפשר להגיע".

עפרה, שכנה של המשפחה, סיפרה: "הייתי נערה צעירה שהחיים גלגלו אותה למזכרת בתיה. לבד, רחוקה ממשפחה, עם תינוק ובעל שעובד רוב שעות היום מחוץ לעיר. לאה אשתך האוהבת יחד איתך מיכה (הכול עשיתם יחד) אימצתם אותי לחיקכם ונתתם לי בית חם. את החום שידעתם להעניק זה לזו ולילדיכם העברתם גם אלי, וחיממתם מדי יום את ליבי ... היה מי שיעזור, הרגשה שיש למי לפנות תמיד".

רב-סמל בכיר מיכה נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ' בניסן תשס"ב (2.4.2002). כמה חודשים קודם לכן נתגלה וירוס במוחו, ראייתו אבדה בהדרגה ואחרי כחצי שנה, בה טופל במסירות בביתו על ידי רעייתו, הוא נפטר, כחודשיים לפני חתונתה המיועדת של בתו הבכורה.

מיכה היה בן ארבעים ושש בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין במזכרת בתיה. הותיר אישה ושלושה ילדים, אם, שלוש אחיות ושני אחים.

לאה, רעייתו של מיכה, הוציאה לזכרו את הספר "מיכאל שלי", והיא כותבת בפתחו: "ספר זה מוקדש באהבה רבה לילדי: סימה ובעלה יובל, רחלי ועידו ולנכדי לעתיד לבוא. שיכירו ושיראו דרך עיני ועיני החברים שלנו את האבא והסבא האהוב, ואהובי לנצח". בספר מספרים על מיכה ונפרדים ממנו בני המשפחה, חברים, עמיתים ומפקדים מהצבא, ובין הדברים שולבו כמה מכתבים של מיכה לבני משפחתו וכמה שירים.

כתבה סימה, הבת הבכורה של מיכה: "אבא. היית לא רק אבא, היית לנו כחבר ויועץ ... ניסית להגשים את כל בקשותינו ורצונותינו ותמיד אמרת שאתה עושה זאת כל זמן שאתה יכול, כי מי יודע היכן תהיה מחר.
המחר הנורא הזה הגיע ואתה אינך איתנו, אבל רק בגופך אינך איתנו, ברוחך תהיה איתנו לעד! אני מודה לך על החיים היפים שהענקת לנו, ועל הזכות שהיית לנו לאב. אחרי הסבל שעברת תנוח בשלום על משכבך, מלאך יקר שלי".

כתבה רחל, הבת השנייה של מיכה: "אבא תודה על הכול. תודה על שנתת לי להרגיש שאני התינוקת שלך ... תודה שהדרכת אותי בזמנים קשים של מצוקה ... תודה על שקבעת את החוקים וכופפת אותם בהתאם לצורך. תודה שעמדת לצידי כאשר נזקקתי לעידוד ולתמיכה, ושזזת הצידה ופינית לי את הדרך להמשיך וללכת לבד כאשר הגיע הזמן. תודה לך על כל השנים היפות שעברנו יחדיו".

עידו, הבן הצעיר, נפרד מאביו: "אבאל'ה, האם אתה זוכר את הימים שבהם הבית היה כל עולמי? איך דברים קטנים נראו גדולים כל כך? לא הכרתי את עולמך הרחב, אך אתה התכופפת אלי וחלקת עמי את השלוליות הצבעוניות שלי, את פני הדגים שהתבוננו מתוך הבריכה, את הנצנוצים של כנף חיפושיות, חלוקי אבנים ופקקי בקבוקים. הכול היה קסום, הראית לי דברים סודיים ... הרמת אותי גבוה על כתפיך ונתת לי לגעת בצמרות העצים ...
גדלתי מעט מאז, אך חברות ארוכה זו עומדת מעבר לכל השינויים, וכל מה שנתת לי יהיה חלק ממני לעד ... היית לא רק אבא שלי, היית החבר הכי טוב שלי. אני מתגעגע אליך מאוד ... ואתה לא בסביבה".

אבי, אחיה של לאה אישתו, כתב על מיכה: "ספר שלם לא יספיק כדי להנציח את זכרך! לזכור אותך ולא לשכוח. לעולם היית אתנו ותמיד תשאראתנו לנצח כאחי הגדול! אומרים שמלאכים יש בשמים. אתה הוא המלאך שלנו השומר עלינו מלמעלה"

חיים, אחיה השני של לאה הוסיף: " היית בשבילי מורה לחיים באהבתך ללאה ולילדים שהיו בשבילך כמעין מקדש:
ולבנה, אחותה הצעירה של לאה כתבה : "אנחנו זוכרים את כל מעלותיך / ובגאווה נזכרים בכל מידותיך. / היית לנו בן משפחה עוזר ואוהב / חבר טוב שעל טובת האחר רק חושב. / הענקת תמיד מתוך נתינת אמת / ושאפת תמיד רק להקשיב ולתת. / ודמותך אופפת את כולנו בהילה של מלאך / כאדם טהור שליבנו לעולם לא ישכח".

חוה וערן שפי, חברים של המשפחה, כתבו על פי אותיות שמו של מיכה: "מיכה היקר, היית לנו חבר קרוב, ממש בן משפחה. / ימים חולפים, שנה כבר עברה, ואין יום בו אנו אותך לא זוכרים בברכה. / כל כולך יושר וכנות, אדם אסתטי, נשמה טובה. / אבא כמוך מי ימצא? נתת אהבה עד כדי הקרבה. / לב רחב מלא אהבה, לאשתך לאה היית בעל למופת.
וידיים נתן לך האל, ברוכות כישרון. / ידיים שידעו לעשות נפלאות - ידי אומן גאון. / ימים חולפים, שנה תמימה עברה, ואין מזור לצער ולכאב. / סיפור חיים כה יפה אך קצר, שנגדע על ידי חרב גורל אכזרית בלי לב."


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!