שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

מנחם ורדי

נפל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11/10/1973)
מידע כללי

נפל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11/10/1973)
בן 34 במותו
דרגה: רב סרן
יחידה: חיל שריון
מערכה: יום הכיפורים
מקום מנוחתו: מעוז חיים
הורים: יהודית ואלכסנדר
יישובים: מעוז חיים
מעגל תנועתי: הנוער העובד והלומד

מעוז חיים
הנוער העובד והלומד
מידע כללי

נפל ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11/10/1973)
בן 34 במותו
דרגה: רב סרן
יחידה: חיל שריון
מערכה: יום הכיפורים
מקום מנוחתו: מעוז חיים
הורים: יהודית ואלכסנדר
יישובים: מעוז חיים

סיפור חייו

מנחם, בן יהודית ואלכסנדר, נולד ביום כ"ד בסיון תרצ"ט (11.6.1939) בפתח-תקוה. הוריו, חברי "קבוצת החוגים" של תנועת "מחנות העולים", עשו אותה עת ברעננה לפני שיצאו להקים את קיבוץ מעוז-חיים. מנחם למד בבית-הספר היסודי ואחרי-כן בבית-הספר התיכון, בכיתות ההמשך, בקיבוץ מעוז-חיים. בדמותו של מנחם שלובות זו בזו אהבת האדמה, שהיה קשור אליה בכל נימי נפשו, אהבת האדם, ואהבת משפחתו וחבריו לקיבוץ מעוז-חיים, שאותם שירת בנאמנות והקדיש להם את כל מרצו ואונו. חייו של מנחם רצופים פעילות חברתית ותרבותית, שמניעיה היו הדאגה לכלל ובקשת טובת המשק, העם והמדינה. תכונה זו בלטה אצלו עוד כשהיה תלמיד בכיתות השישית-שביעית. אז נשלח לשמש מדריך בבית-שאן מטעם תנועת "הנוער העובד". הוא ארגן קבוצת ילדים ועבד אתם עבודה חינוכית, שגרמה להם שמחה ואושר במשך כשלוש שנים. עד היום זוכרים הם את המדריך "הכי טוב" שהיה להם אי-פעם. כן, אנו מוצאים במכתבו של מנחם, הילד בן ה-11, לסבו היושב בארצות-הברית: "כמה שאחשוב בדבר לא אבין מדוע אין אתה נפרד מאלה החיים בארה"ב ובא לדור עם בני משפחתך בישראל, בשקט וללא דאגה... עליך לעשות רק דבר אחד: לארוז את המעט שעדיין נשאר, להשליך מאחרי גווך את הברק החיצוני של גדולה בקריות ולבוא בצל קורתנו, אל בנך ומשפחתו. כאן, מובטחני כי תמצא שלווה ומנוחה".

מנחם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1957 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים. לאחר הטירונות השלים קורס צניחה, קורס מפקדי כיתות ואחרי תקופת שירות השתלם בקורס קציני חי"ר בבית-הספר לקצינים של צה"ל. אחרי סיום הקורס שימש מדריך בבית-הספר לקצינים.

בסוף מרס 1960 שוחרר מנחם מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הרגלים, כמפקד מחלקת חבלה. בראשית שנת 1967 הוצב לפלוגת סיור של חיל השריון ובמלחמת ששת הימים היה מפקד צוות בפלוגת הסיור, שהשתתפה בקרבות בעמק דותן. אחרי המלחמה השלים קורס קציני-סיור מתקדם ומונה מפקד מחלקת-סיור בחטיבת טנקים. בתפקיד זה הועלה לדרגת סרן. בהיותו בשירות מילואים השתתף בקורס מפקדי פלוגות בשריון ובקורס קציני-שריון מתקדם ובאוגוסט 1973 הועלה לדרגת רב-סרן. מנחם החל בפעילות חברתית וציבורית מיד לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל, כאשר נשלח לרכז את קן תנועת "הנוער העובד והלומד" ברמת-גן והיה חבר המזכירות הארצית של התנועה. הוא מצא סיפוק רב בעבודת ההדרכה, במיוחד כאשר ראה כיצד חניכיו סופגים את הערכים שהאמין בהם וחי על פיהם, והולכים בדרכיו ועל פי עקרונותיו. אחרי שובו למשק עבד בפרדס האזורי, הגם שהיה עובד פלחה ותיק, ובו בזמן ריכז את פעולות ועדת החברה והיה חבר במזכירות הקיבוץ. הוא לא זנח את פעילותו כמדריך והוליך את טיולי התנועה במדבר יהודה ובנגב. בשנת 1966 נבחר למזכיר הקיבוץ והיה למזכיר הצעיר ביותר בדברי ימי מעוז-חיים. הוא כיהן שנתיים בתפקיד זה ואחרי-כן עבד במדגה ובענף הנוי והיה אחראי לשיפור חזות המשק ולבניית המקלטים. כל אותה עת שימש כמפקד האזור (מא"ז) והיה ממונה על השמירה ועל האבטחה. מנחם היה מוכן להתמודד באתגרים חדשים, ועל כן טבעי הדבר שהיה מוכן להיכנס לתפקיד מנהל הייצור במפעל למוצרי פלסטיק "פולירז" של הקיבוץ. הוא התעתד ללמוד בקורס למנהלי ייצור במדרשת רופין, אולם לא זכה לכך. הוא שאף לראות בשגשוגו ובהתפתחותו של המשק והיה מוכן ליטול על עצמו כל משימה, ויהיו הקשיים הכרוכים בה רבים ככל שיהיו. הוא היה בעל כושר ארגון, יכולת לבצע דברים ונכונות נפשית להקדיש את המאמץ הראוי ואת הזמן הדרוש כדי לתרגם החלטות מילוליות לשפת המעשה. הוא אהב את עבודת האדמה ואת המפעל החקלאי ועמד נפעם ונרגש בכל פעם שהיה מביט במעשה ידיו וסוקר התפתחותו של המשק. באפריל של שנת 1965 נשא לאישה את ברכה ויחד עמה ראה באושר כיצד גדלה משפחתו והם הופכים הורים לשלושה בנים - עמיחי, משה ויורם. אהבתו העזה לעבודת האדמה, מובעת בדברים שכתב: "העמק כולו הצהיב - שדות החיטה, עשבי הבר והקוצים. רק פה ושם קטעי ירק של אספסת או כותנה ומשטחי מים. כאשר יגיעו ימי החמסין הקשים ואליהם יתוסף האבק האפרורי, המתרומם עם כל רוח, ישובו אנשים מבחוץ ויקשו קושיות מסוג: איך אפשר לאהוב עמק שכזה? נו, ואיך אי אפשר? אם אתם שואלים עלי, הרי שהרגשתי היא כשל דג במים. מעבודה אני נהנה. עיסוקים מעניינים יש בשפע ובעצם איני חסר דבר". מנחם שירת תקופות ארוכות, הרבה יותר מהנדרש, בשירות המילואים. הוא ביקש להשתתף בכל הקורסים שמקיים חיל השריון, כדי לשפר את רמתו המקצועית ולהתקדם בסולם הפיקוד. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973) ניהלה היחידה קרבות קשים להבקעת מערכים מבוצרים של שריון וחי"ר באזור חאן-ארנבה, שמעבר לקו הסגול. מול מוצבי האויב נלכדה קבוצת פצועים מחיילי החטיבה, שהמתינו לפינוי לעורף כשהם חשופים להתקפת כוח סורי גדול, שאיים להשמידם. בפעולה נגד כוח זה נפגע מנחם ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין במעוז-חיים. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים, הורים ושתי אחיות.

משק מעוז-חיים ובני משפחתו הוציאו לאור ספר לזכרו, בשם "יפות עתותינו", שכלולים בו פרקים מקורות חייו, דברים שכתב ודברים על דמותו.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!