שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן אילנה ודניאל. נולד ביום י"ז בטבת תשמ"א (23.12.1980) בבית- החולים 'סורוקה' בבאר שבע. בן רביעי להוריו, אח לאיריס, ליזט, אליהו, סיון ורז. מקס נקרא על-שם דודו, אחי אביו, שנפל בעת מילוי תפקידו בשנת 1975.
מקס גדל והתחנך בדימונה, החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'נווה', המשיך לחטיבת-הביניים 'אלון' וסיים בבית-הספר התיכון התעשייתי בקמ"ג (הקריה למחקר גרעיני). מקס, שכבר מגיל צעיר נמשך למקצועות הריאליים, היה מהתלמידים הבולטים בשכבתו.
מקס, שכונה בחיבה 'מקי', היה חבר בתנועת 'הנוער העובד והלומד'. טרם גיוסו לצבא הדריך מקס שכבה בבית-הספר שלמד בו. מקס היה מומחה למחשבים, אהב מוסיקה ומכוניות וקשר מיוחד והדוק נרקם בינו ובין אחיו הצעיר רז.
בדצמבר 1999 גויס מקס לצה"ל ועבר קורס נהיגה. מקס סופח לבסיס 'מטחים' הצמוד לקמ"ג, שם למד את לימודיו התיכוניים. הוא היה חייל מוכשר, בעל יכולות גבוהות והתנדב למשימות רבות. תוך עשרה חודשים בלבד הוענקה לו דרגת סמל.
ביום ד' בתשרי תשס"א (2.10.2000) נפל מקס בפעילות מבצעית בבית לחם. הוא הוזעק ללוות שיירה בג'יפ ונפגע בעורפו מירי צלף בציר בית צחור שבגוש עציון. מקס נפצע אנושות ופונה לבית-החולים 'הדסה', שם נפטר והוא בן עשרים.
דקות אחדות לפני האירוע שוחח מקס עם הוריו בטלפון וסיפר כי הוא שמח ומאושר ליטול חלק בכוחות הפועלים נגד האינתיפאדה, שרק החלה.
מקס נטמן בבית העלמין הצבאי בדימונה. הוא הותיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים.
מפקד היחידה ספד לו: "מקס היווה סמל ומופת למסירות ולאחריות. מקס היה חייל צנוע ושקט, אשר ביצע עבודתו בנחישות, תוך הפגנת מצוינות בכל תחום שעסק בו. אהבנו את מקס כחייל וכחבר, אהבנו את מקס אהבת לוחמים. זיכרונו של מקס ילווה אותנו לעד. נזכור את יופיו ואת החברות האמיצה שנקשרה בינו לבין חיילי ומפקדי היחידה."
אמו של מקס כתבה לזיכרו שיר: "ילדי היקר/ יש בך משהו מיוחד/ שמקסים אותי כל פעם מחדש/ משהו חם ואוהב/ שחדר אלי עמוק ללב/ כשמביטים לתוך עיניך/ רואים כמה טוב יש בך/ וכששומעים את קולך/ מרגישים כמה טוב להיות איתך./ רציתי לומר לך/ עד כמה נעים/ להיות בחברתך/ ובליבי אשמור לעד/ מקום למענך!"
העתקת קישור: