שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן מרים ומשה, נולד ביום כ"ב בסיוון תרפ"ח (10.6.1928) בעיר טימישוארה ברומניה. הוא הספיק ללמוד כמה שנים בבית-ספר תיכון, ידע לדבר שבע שפות - עברית, יידיש, רומנית, הונגרית, אנגלית, צרפתית וגרמנית - והחל ללמוד את מקצוע המסגרות. בחודש אוקטובר 1944 בא לארץ במסגרת "עליית-הנוער" כחבר בתנועת "גורדוניה".
זמן קצר לאחר-מכן התנדב לבריגדה היהודית ושירת בה באירופה.
עם שחרורו מהצבא הבריטי, עבד במסגרות ובשנת 1946 התנדב לנוטרות ושירת במחנות תל ליטווינסקי וצריפין. בסתר שיתף פעולה עם ה"הגנה".
כשגברו הקרבות בחורף תש"ח והיה מחסור חמור בנשק להגנת הדרך לירושלים, נתקבלה יוזמתו "לרכוש" נשק בשיטות של ארגוני האצ"ל והלח"י, בפעולת "החרמה", מן המחנה הצבאי הבריטי שבצריפין, בהדרכתו של יובל, שידע את מוצאיו ומבואיו של המקום כממונה על שמירתו. המשימה הנועזת בגודל סכנתה הוטלה על יחידה מובחרת קטנה. יובל, שחזה מראש את האפשרות הגרועה ביותר, הורה למסור את חפציו לחברו הטוב ולשלוח את כספו להוריו לחוץ-לארץ (מאז כבר עלו ארצה), ולחברו כתב: "או שארצנו תהיה חופשית ושלנו או שאמות", "אמות בעד ילדי ארצנו שהם היפים ביותר בעולם". מיד עם הכניסה למחנה נפגע מכדור בבטן והרגיע את מפקדו ב"לא נורא". כשנשאוהו החוצה מתפתל במכאוביו ביקש שיסתמו פיו לבל יצעק, פן יגלה קולו את מקומם. אחר-כך, בראותו את חבריו מביאים את הנשק, לחש באושר: "הפעולה הצליחה. היה כדאי". בבית- החולים נתגלה כי הכדור פגע בחוט השדרה ואין תקווה להצילו. אך שמחתו להצלחת הפעולה המתיקה את שעותיו האחרונות, ומתוך הרגשת "היה כדאי" מת ביום ז' בשבט תש"ח (18.1.1948). מרדכי-דוב הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגבעת השלושה.
העתקת קישור: