שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
מרדכי נולד בשנת תר"ץ (1930) בפולין. בהיותו בן שלוש עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בחיפה. כאן התחנך בבית הספר "כי"ח" ולאחר מכן סיים את בית הספר הריאלי בחיפה בהצטיינות.
מרדכי רצה ללמוד לתואר מהנדס, ולשם מימון הלימודים עזב את לימודיו הסדירים והחל לעבוד בבתי הזיקוק, תוך שהוא מתכונן ללימודים גבוהים בשעות הערב.
מרדכי היה פעיל ומדריך בתנועת "גורדוניה", ומאוד מעורב בנעשה ביישוב. כאשר הבריטים הטילו עוצר בחיפה עקב הגעת מעפילים, נענה לקריאה להפגין והיה בין אלו שצעדו מול המשוריינים הבריטים.
ערב מלחמת העצמאות היו מפעלי בתי הזיקוק במפרץ חיפה המפעל הגדול ביותר באיזור. עבדו בו כ- 2,400 עובדים, מהם 400 יהודים והשאר ערבים. אבטחת המקום היתה נתונה בידי 130 נוטרים, כולם ערבים, וכן חנתה במקום יחידה מהלגיון הערבי בפיקוד בריטי. למרות שחלק מהעובדים היהודים במפעל היו חברי ה'הגנה' לא ניתן היה לארגן שם יחידות התגוננות עם נשק, זאת עקב מספרם הגדול של הערבים והנוכחות הבריטית.
לאחר החלטת החלוקה באו"ם (29.11.1947) גאתה המתיחות בארץ אך בתוך המפעל המשיכו להתקיים יחסי עבודה תקינים בדרך כלל בין יהודים לערבים. זאת עד ליום שלישי י"ז בטבת תש"ח (30.12.1947). ביום זה, בשעה 10.20 לפני הצהריים עברו אנשי אצ"ל בטנדר וזרקו 2 פצצות לעבר עשרות פועלים ערבים שעמדו מחוץ לשערי המפעל. בהתפוצצות נהרגו 6 פועלים ערבים ועוד 50 נפצעו. דקות לאחר מכן החלו ערבים רבים במפעל לפגוע בחבריהם היהודים, באמצעים שונים מכל הבא ליד.
הפורעים הערביים פעלו באין מפריע ולעתים אף בשיתוף פעולה מצד הנוטרים הערביים. המהומות נמשכו כשעה ורבע, רק סמוך לשעה 12 בצהריים החלו לפעול במקום יחידות צבא ומשטרה בריטיות שהביאו להפסקת ההתפרעויות. הבריטים פינו את העובדים היהודים שניצלו ואת הנפגעים. בתום אותו יום דמים התברר כי בטבח בתי הזיקוק נהרגו 39 יהודים ועוד 51 נפצעו. בין ההרוגים היה מרדכי, מצעירי העובדים במקום.
בן 17 היה במותו. הובא למנוחת עולמים בחלקת חללי בתי הזיקוק בבית העלמין בחיפה. מרדכי הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
העתקת קישור: