שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

מרים (מירה) מרלי

נפלה ביום י"א באלול תשמ"ג (20/08/1983)
מידע כללי

נפלה ביום י"א באלול תשמ"ג (20/08/1983)
בת 20 במותה
דרגה: סמל
יחידה: פיקוד העורף
מקום מנוחתה: כרמיאל
הורים: אהובה ודוד
יישובים: חיפה, כרמיאל, ראשון לציון
קנים/סניפים: קן כרמיאל
מעגל תנועתי: הנוער העובד

חיפה
כרמיאל
ראשון לציון
הנוער העובד
מידע כללי

נפלה ביום י"א באלול תשמ"ג (20/08/1983)
בת 20 במותה
דרגה: סמל
יחידה: פיקוד העורף
מקום מנוחתה: כרמיאל
הורים: אהובה ודוד
יישובים: חיפה, כרמיאל, ראשון לציון
קנים/סניפים: קן כרמיאל

סיפור חייה

בתם הבכורה של אהובה ודוד, נולדה ביום י"ז בחשוון תשכ"ד (4.11.1963) בראשון לציון, ושם עשתה את צעדיה הראשונים בגנון ובגן הילדים. עקב שירותו המושך של האב בצה"ל, נדדה עמו המשפחה והתגוררה בכמה מקומות בארץ. מראשון לציון עברה המשפחה לחיפה, ובה החלה מרים בלימודיה היסודיים בבית-הספר על-שם חיה זיו. לאחר שנה אחת נסגר בית-הספר, ומירה עברה לבית-הספר "זכרון יוסף". בבית-ספר זה נתגלתה בראשונה תשוקתה הגדולה של מירה לקריאת ספרים. היא הייתה "תולעת ספרים" ממש, וכאשר ספריית בית-הספר לא הספיקה לה שאלה ספרים מכמה ספריות עירוניות. בבית-הספר אף זכתה מירה לשבחים על עבודתה בספריית בית-הספר. מרים השתתפה בכל הצגות בית-הספר, והייתה בין המארגנות של ההצגות הללו. היא גם השתתפה בחוג לריקודי-עם, הגישה עבודת-גמר בנושא זה וקיבלה עליה ציון גבוה. היא הייתה חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר", וכעבור תקופה עברה לתנועת "הצופים". אופיה הנוח, ומסירותה לחבריה הרבים, ובעיקר בת-צחוקה וחיוכה הנצחי שבו את לב כל יודעיה. בנוסף על כל פעילויותיה, זכתה מירה במילגה ללימוד נגינה על כינור. שלוש שנים היא למדה בבית-הספר התיכון העירוני ה' בחיפה. ובתקופה זו נתגלתה בה מחלת האסטמה.

כאשר עבר האב לשרת בגליל, העתיקה המשפחה את מקום מושבה לכרמיאל ומירה נתקבלה לבית-הספר התיכון המקיף בעיר. בכרמיאל היא הצטרפה לתנועת "הנוער העובד" והדריכה תלמידים בכיתות ד'. למרות מחלתה, יצאה מירה למחנות ולקורס מד"צים, השתתפה בצעדת ירושלים ושיחקה בנבחרת הכדורסל של בנות "מכבי" כרמיאל. היא אף יצאה למטווחים והצטרפה לשורות המשמר האזרחי בכרמיאל. בעקבות התקף אסטמה קשה, הוצמד למרים משאף "ונטולין". עם זאת, היא לא האטה את קצב פעילותה והחיוך החם לא ירד מעל פניה, למרות מכאוביה. במשך תקופה ארוכה הקדישה מירה מזמנה לעזרה לילדה, שחלתה בשיתוק מוחין. כאשר הועלתה האפשרות שתקבל שחרור משירות בצה"ל בשל מחלתה, סירבה מירה לשמוע על כך.

מרים גויסה לצה"ל במחצית פברואר 1982. לאחר הטירונות היא עברה קורס שלישות, והוצבה כפקידת מילואים בבסיס בצפון הארץ. גם כאן היה צחוקה התמידי לסימן ההיכר שלה. היא ביקשה לעבור קורס קצינות אך מפקדיה, שהיו מרוצים מעבודתה המסורה, סירבו לשחררה לשם כך. בתקופת שירותה עברה מירה שני התקפי אסטמה קשים, אך התאוששה וחזרה לחיי שגרה ופעילות רגילים.

ביום י"א באלול תשמ"ג (20.8.1983), לאחר שנאבקה שבועיים על חייה בבית-החולים, נפלה סמל מרים בעת שירותה והובאה למנוחת עולמים בבית-הקברות האזרחי בכרמיאל. היא השאירה אחריה הורים ושני אחים.

במכתב התנחומים למשפחה, עמד מפקדה על המסירות והחריצות שגילתה בעבודתה עם חיילי המילואים, ועל הקשר שנוצר בינה ובין מפקדיה וחבריה ביחידה.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!