שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן צפורה ושמעון, נולד ביום ט"ז בניסן תרפ"א (24.4.1921) בקייב, אוקראינה. בהיותו בן שלוש, בשנת 1924, עלו הוריו לארץ והתיישבו בנהלל. שם למד בבית-הספר והמשיך לימודיו בבית-הספר המחוזי ביגור. הוא השתלם בשימוש במכונות חקלאיות ובנגרות בניין ומסגרות. משה השתתף בעריכת העיתון "יגורים" של בית-הספר והיה מן האחראים בענפי-העבודה השונים. הוא הגה את רעיון המפעל העצמאי של בוגרי בית-הספר והשתתף בעלייה לדפנה. כשסיים ללמוד בבית-הספר ביגור נשלח לסמינריון הארצי למדריכים מטעם "הנוער העובד" והלך להדריך בצפת, בסביבה המתנגדת לחינוך החלוצי, אך הצליח לרכוש את לב חניכיו והוריהם. ביום עבד בעבודות-בניין על הר כנען ובלילות פעל בשליחות תנועתו. לאחר שנה חזר לנהלל והחל לשרת כנוטר בסביבת נהלל. היה מראשוני המתנדבים לפלמ"ח בראשית היווסדו, מדריך בקורסים ומפקד מחלקה. משה נבחר להיות בין העובדים הראשונים בשידורי "קול ההגנה", תחנת- השידור של תנועת-המרי, והיה אחראי לשמירה על המשדר מפני הבולשת הבריטית. כשעבר לעין חרוד הקים שם את ביתו. הוא עבד במסגריה, אך על אף הצורך בו במשק יצא אל הנגב. הוא היה מועמד לשליחות לחוץ-לארץ מטעם ה"הגנה" להדרכת הנוער שם בשימוש בנשק, אך ביכר לצאת אל הנגב. היה "חובב אדם, טבע ואמנות". ניחן בתבונת- כפיים. בחנו, בבת-צחוקו וביחסו החם והלבבי לכל כבש את לב יודעיו. בהדרכתו השתדל ככל האפשר להקל על פקודיו. בתקופת עבודתו בנגב, כאשר ניהל משא-ומתן עם המושלים הזרים בבאר שבע ובסביבתה, נתגלתה עמידתו הלאומית הגאה. משה גילה התעניינות בקרקעות הנגב. במכתביו כתב: "יש בי הרצון לחיות תמיד במתח הכיסופים, שהוא מעלה ומזקק גם יחד;" "הצעדים הנועזים לעבר התהום שמרו עלינו מסכנת הנפילה לתהום - - - ".
משה שירת בחטיבת "הנגב", הוצב בבית-אשל, ושימש מפקד-פלוגה שהגנה על הנקודות המבודדות בנגב. ביום י"א באייר תש"ח (20.5.1948), בשעת הפגזה קטלנית מצד באר שבע הערבית, כשירד ממגדל-המים בבית-אשל ובידו המשדר - נפצע פצעי-מות מפגז ונקבר בבית-אשל. הניח אישה. בתו נולדה כחודש ומחצה לאחר מותו. כעבור שנה הועבר למנוחת- עולמים בבית-הקברות בעין חרוד.
זכרו הועלה בספר "בנים" של משק עין חרוד, ובספר "אשר שכלנו" של מושב נהלל.
העתקת קישור: