שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בן בלהה ויצחק, חברי מושב רשפון, נולד ביום כ"ד בתמוז תרפ"ז (24.7.1927) בטבריה. עוד בילדותו ידע לעמוד על נפשו באומץ. כאשר תן תקף אותו בשדה ותפסו בצווארו, אחז הוא בגרונו של התן והחל לחונקו, עד שבאו מבוגרים והרגו את התן בירייה. נפתלי סיים בית-ספר יסודי ושתי כיתות המשך בהרצליה ואחר-כך את בית-הספר החקלאי על שם כדורי והתמסר לעבודת המשק ושיפורו, אך הוסיף לקרוא ולהשתלם. הוא השתתף בסמינר למדריכים בכפר סבא והיה מדריך ב"נוער העובד" ומנעוריו המוקדמים היה פעיל ב"הגנה".
בראשית מלחמת-העצמאות לא הסכים להשתחרר משירות פעיל מטעמים משקיים, בטענו: "אם לא תהיה מולדת חופשית ומוגנת, גם משק לא יהיה". כארבעה חודשים לפני צו הגיוס, בדצמבר 1947, מיד לאחר החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות בעקבותיה, התנדב ליחידה שעסקה בליווי השיירות. בין משימה למשימה עסק בעבודת המשק. ביומנו כתב: "...הייתי לילה בבית וראיתי את המשק. געגועים עזים תכפו עלי להישאר בו, אבל החלטתי, כל זמן שלא יהיה שלום בארץ וכל זמן שאוכל להחזיק נשק ביד אין לי כל רשות מוסרית לחזור למחרשה..."
באפריל 1948 גויס לחטיבת "אלכסנדרוני". סיים קורס מ"כים וניהל את כיתתו באחריות ובשקידה אבהית על טובת אנשיו. את ימי החופשה היה מבלה תמיד בבית ואץ למלא כל עבודת-משק בשמחה ובסיפוק. בחופשתו האחרונה עוד הספיק לשתול מטע בננות וחזר לשירותו מתוך חלומות ותוכניות לעתיד משקו. הוא השתתף בכיבוש טנטורה ובקרבות אחרים, ומדבריו אשר רשם ביומנו נראה, שתמיד פעל בהתאם לצו מצפונו והשתדל להעלות את הכושר והמסירות של אנשיו ושלו עצמו. נפתלי נפל ביום כ"ג באייר תש"ח (1.6.1948) בעת תרגיל שנערך ליד כפר מונש, בו הציל בהעזתו והקרבתו העצמית את אנשי כיתתו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברשפון.
העתקת קישור: