שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

עדי רוזן רוז'נסקי

נפלה ביום כ"א בשבט תשנ"ה (22/01/1995)
מידע כללי

נפלה ביום כ"א בשבט תשנ"ה (22/01/1995)
בת 20 במותה
דרגה: סגן
יחידה: חטיבת הצנחנים
מקום מנוחתה: ביצרון (חלקה צבאית)
הורים: רחל ועפר
יישובים: באר טוביה, ביצרון
מעגל תנועתי: בני המושבים

באר טוביה
ביצרון
בני המושבים
מידע כללי

נפלה ביום כ"א בשבט תשנ"ה (22/01/1995)
בת 20 במותה
דרגה: סגן
יחידה: חטיבת הצנחנים
מקום מנוחתה: ביצרון (חלקה צבאית)
הורים: רחל ועפר
יישובים: באר טוביה, ביצרון

סיפור חייה

בת רחל ועפר. נולדה ביום י"א בכסלו תשל"ה (25.11.1974), במושב ביצרון. עדי למדה בבית-הספר היסודי "מבואות" בבאר טוביה וסיימה בבית-הספר התיכון האיזורי "באר טוביה" במגמה הריאלית-ביולוגית. כבר בהיותה צעירה מאוד התגלו כישוריה הרבים. בגיל תשעה חודשים התחילה עדי לדבר, ומאז בלטו מאוד כישוריה המילוליים בכתב ובעל-פה. גם כושר המנהיגות של עדי התגלה כבר בגן הילדים. היתה מוקפת תמיד בחבורה של ילדים, והיא הקובעת והמחליטה, על פיה יישק דבר. את לימודיה בבית- הספר התחילה עדי בטרם מלאו לה שש שנים, והתיק שעל גבה היה גדול ממנה. מיומה הראשון בכיתה א' ועד לסיום י"ב עשתה עדי חיל בלימודיה. תלמידה מצטיינת, ילדה שאוהבת ללמוד, לומדת בקלות, אך ברצינות רבה. הלימודים "גזלו" רק חלק קטן משעות היום, עדי השקיעה שעות רבות בחברים, בתחביבים ובחוגים. בתעודה של כיתה ב' נכתבה ההערה: "עדי, את תלמידה טובה מאוד, איכפתית, חברותית. המשיכי כך!" הערה פשוטה ובנאלית זו מלמדת יותר מכל על עדי, שייחסה חשיבות לשני צדדים חשובים בחייה: החברה והלימודים. במשך כל שנות לימודיה בבית-הספר היתה עדי "ראש גדול": היתה חברה בוועדות שונות בכיתה ובמועצת התלמידים, חניכה ומדריכה ב"חוגי סיור של החברה להגנת הטבע" וב"נוער העובד של תנועת המושבים". השתתפה בחוגי ציור, נגינה, ריקוד ו"נוער שוחר מדע". ציוריה, חיבוריה ושיריה מאותן שנים מעידים על ילדה בעלת נפש פיוטית, הבנה מעמיקה ועדינות רבה.

בהיותה בת עשר כתבה עדי את השיר "באתי לומר". לאחר מותה, הלחין ושר אותו רמי קלינשטיין: "באתי לומר: הכל כבר נשכח./ חלפו השנים, הזמן גם חלף./ כל צליל כל ניגון עברו בדממה/ חלום שנשכח נזכר בנשמה./ כל הימים חלפו כמו הרוח/ וגם נגמרה עונת התפוח./ כל המילים וכל הדמעות/ נהפכו לחלומות". שיא הפעילות החברתית של עדי התגלה במסיבת סיום הלימודים של כיתה י"ב. עדי היתה בין הבולטים במארגנים, וידה בכול - הכנת ספר הבוגרים, הכנת התפאורה, הפקה וכו'. באחד החיבורים שכתבה עדי בכיתה י"ב נמצאו שורות אלה: "אני רוצה לשרת בתפקיד חיוני ולא בתפקיד בו ארגיש מיותרת כמו עוד בורג קטן במכונה הענקית הקרויה צה"ל". היא השתלמה בקורס קדם- צבאי של מש"קיות ת"ש.

עדי גויסה לצה"ל בשלהי ינואר 1993. לאחר הטירונות הוצבה לבסיס בדרום הארץ בתפקיד מש"קית ת"ש. לאחר מספר חודשים בתפקיד, נשלחה לקורס קצינות ת"ש וסיימה בהצטיינות. היא הוצבה בבסיס הטירונים של הצנחנים בתפקיד קצינת ת"ש. במסגרת תפקידה טיפלה במסירות ובאחריות אין קץ בבעיותיהם האישיות והמשפחתיות של חיילים רבים. כתב אחד מהם: "...חיפשנו את הפנים שלה בין ריצה לריצה, בין תרגיל לתרגיל, כדי לקבל קצת חום ואהבה מהחיוך והיופי...". בסיכום ראיון עמה כתב מפקדה: "הקצינה מוערכת על ידי כקצינה טובה מאוד, מקצועית ואיכפתית. הקצינה מתאימה עד מאוד לתפקיד בו היא חפצה. קצינה מסורה מאוד, אחראית, בעלת יוזמה ורצון עז להצליח. אני מעריך את עדי כקצינה מצוינת וצופה שהמערכת הצבאית תצא נשכרת מכך שקצינה כעדי תחנוך את דור קצינות הת"ש הבא".

למרות שעשתה לילות כימים בתפקידה הצבאי, לא זנחה עדי את קשריה החברתיים הרבים. תמיד היתה מוקפת במעגל של חברים מתקופות שונות בחייה. פרק חשוב ונכבד שייך לאהבתה הגדולה, חברה חנוך כנען. מרחוק, בדאגה, במסירות רבה, ליוותה את שירותו של חנוך ביחידה מובחרת - עוקבת, דואגת ותומכת. עדי היתה נערה מלאת חן, תוססת וערנית, שופעת שמחת חיים, בעלת צחוק מתגלגל וחיוך כובש לבבות. עדי, בעלת הנפש האצילית, מעולם לא פגעה באיש, משכמה ומעלה היתה ומעל לכל - צנועה.

ביום כ"א בשבט תשנ"ה (22.1.1995), נפלה עדי בעת מילוי תפקידה, בפיגוע החבלני בצומת השרון-בית ליד. עמה נפלו עוד עשרים ואחד חיילים ואזרח אחד. עדי הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין במושב ביצרון. בת עשרים היתה בנופלה. השאירה אחריה הורים, אחות - ענבל ואח - עודד.

דן דר, האיש שפינה אותה לבית החולים, כתב: "ראיתי את העיניים הגדולות האלה צופות בי במין תחינה אילמת, בבקשת עזרה. ויופיה נשקף מן העיניים, ובדרך שרק נסיכות יכולות, היא רק אמרה: 'שורף לי', ולא יספה טרוניה או כל תלונה. ועדי, לצערי, קיבלה נסיכות בממלכה עלומה ורחוקה". במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "עדי זכרונה לברכה נפלה במאבק נגד הטרור מפיצוץ מטעני תופת בצומת השרון ('בית ליד'). עדי שירתה כקצינת תנאי שירות וח"ן בבסיס האימונים של חטיבת הצנחנים ותוארה על ידי מפקדיה כקצינה שנהגה לסייע בכל תחום אפשרי, עבדה במקצועיות וביסודיות וטיפלה בתנאי השירות של טירוני הצנחנים, מפקדיהם ושאר חיילי הבסיס ומפקדיו. היא היתה אהודה ומקובלת בקרב הסובבים אותה. זכרה יהיה נצור בלבנו תמיד".

בחוברת שיצאה לאור לזכר הרוגי הפיגוע בבית ליד מופיעים דברים לזכרה. תלמידי בית- הספר היסודי "אפשטין" באטלנטה שבארצות הברית נטעו ב"יער הילדים" עץ לזכרה ולזכר כל חללי הפיגוע הרצחני.


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!