שיתוף נר זיכרון
סיפור חייו
בנם הבכור של ילנה וברוך. נולד ביום כ"א בניסן תשנ"ז (27.4.1997) במושב נס הרים. אח של קרן.
עדן גדל והתחנך במושב נס הרים שבהרי יהודה. בילדותו המוקדמת כינו אותו "אפרו" בשל שערו המתולתל. למד בבית ספר יסודי דתי בגוש עציון, ומכיתה ז' עד י"ב למד בתיכון האזורי-חקלאי "עין-כרם" בירושלים. היה תלמיד חייכן, חכם ומבריק, ועד גיל שש-עשרה למד בכיתת "מופ"ת" - לעידוד מצוינות, בדגש על מתמטיקה, פיזיקה ותרבות. התנדב להיות דובר הנהגת התלמידים מול ההנהלה. חבר לספסל הלימודים כתב עליו: "חבר אמת, איש שיחה וטוב לב, תמיד הצחיק את כולם מסביב, תמיד עזר לכל מי שהיה זקוק לעזרה".
מגיל ארבע ועד גיל שש-עשרה התאמן בנחישות באומנות הלחימה טאקוונדו, אהב את האימונים והגיע לדרגת חגורה שחורה. היה לחבריו דוגמה למצוינות, משמעת ועמידה באתגרים. פעם שבר אצבע ברגל במהלך אימון, סיפר המאמן בועז, והתווכח איתו האם זו סיבה שלא להמשיך. כתב בועז: "זה מה שהיית, כזה שלא מוותר ושואף קדימה".
בשעות אחר הצוהריים בילה כחניך ולאחר מכן גם כמדריך בפעילויות של תנועת הנוער "בני המושבים". טיולי מדבר עם התנועה היו אהובים עליו במיוחד.
היו לו חברים רבים, ועדן אהב לארגן למענם מסיבות "על האש" ולצאת עימם למסיבות. עם חברתו שקד אהב לבלות במסעדות.
בחופשות הקיץ נסעה המשפחה לטיולי מחנאות בצפון הארץ. פרט לטיולים משפחתיים נסע לקרוב משפחה בקיסריה כדי לגלוש בים שכל כך אהב.
כשהיה בן שש-עשרה נפרדו הוריו, ועדן עבר לגור עם אימו ואחותו במושב מבוא ביתר הסמוך. חצי שנה לאחר מכן חזר לגור עם אביו בנס הרים, שם גדל אחיו למחצה נזר. מאז שהה בקביעות בשני הבתים.
בין תחביביו היה כדורגל, נהג לשחק עם אביו. גם גינון היה תחביב משותף של שניהם, ויחד הם כיסחו את הדשא וגידלו ירקות. בשבתות פקדו את בית הכנסת.
עם אימו עשה פעילויות מאתגרות וחווה חוויות "אקסטרים". למשל, בגיל שמונה-עשרה צנח עימה צניחה חופשית.
כשסיים את לימודיו התנדב לשנת שירות מטעם תנועת הנוער "בני המושבים". בתקופה זו גר עם חברי גרעין "דרור" במושב בשרון והדריך בני נוער.
משפחתו הגרעינית והמורחבת הייתה חשובה לו מאוד. הוא עודד את אימו להתמיד בריצה ולכבוש יעדים בתחום הכושר הגופני, ודחף את אביו להקים מאפייה: "אבא, תעשה לחם טוב, תעשה לחם שיצא טעים, שאנשים יחזרו ויהיו מרוצים", כך אמר. גם הקשר עם אחותו קרן, הצעירה ממנו בשלוש שנים, היה חם, והוא היה איש סודה.
במשך רוב שנותיו גרה משפחתו בבית סבתו בנס הרים. מדי ערב שבת וחג חגג עם בני המשפחה המורחבת שבאו לבקר ונהנה מהבילוי עימם. הם כינו אותו "גריזלן". סבתו עדנה, שעל שמה נקרא, סייעה בגידולו, ונרקם ביניהם קשר קרוב. עם דודו חן שגר בשכנות היה לו חיבור מיוחד: כל אימת שחזר מבית הספר או מהבסיס, ביקר אותו.
עדן ניחן ביושר, בכנות ובישירות – אמר את שעל ליבו וביטא את מחשבותיו. תמיד שאף לעשות טוב ולעזור לבני משפחתו והיה חדור מוטיבציה, מוכוון מטרה וסקרן.
ביום 20.11.2016 התגייס לצה"ל. הוא קיווה לשרת שירות קרבי ושמח כששובץ לגדוד "ברק" של חטיבת "גולני" בחיל הרגלים. בתום מסע הכומתה הגיעו בני משפחתו כדי להביע את הערכתם על ההישג. על חולצותיהם הדפיסו את הכיתוב: "גריזלן, גאים בך!" חברתו שקד כתבה לו: "אהוב שלי, הכי יקר לי בעולם, לא מאמינה שהפכת ללוחם ... אני גאה בך כל כך בכל מה שעשית ואיך שהתמודדת עם הדברים תמיד לפי הערכים שלך. עשית את הבלתי אפשרי, אהוב שלי, ועל הדרך הגשמת חלום – להיות גולנצ'יק".
בחופשות סוף השבוע השכיל לחלק את הזמן שלו. כך הספיק לבלות עם משפחתו, לבקר בקן הנוער, להיות עם חברתו ולעזור לאביו במאפייה. מאחר שרצה לשמור על כושר גופני, גם התאמן עם אימו בחדר כושר. הודות למיומנות שלו בביצוע תספורות סיפר את בני משפחתו, וביחידה היה הסַפר של כל חבריו.
במהלך שירותו עבר קורס מפקדי כיתה (מ"כים) בקריית ההדרכה ("עיר הבה"דים"). לכל אורך הקורס, כמו בכל יום מתחילת שירותו, נשא בכיסו מכתב מקופל מחברתו שקד, שבו נכתב בין השאר: "רק בקשה אחת יש לי ממך, שתחזור אליי בשלום, תשמור על עצמך, ובסדר עדיפויות שים את עצמך ראשון".
סמל עדן קסנטיני נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ג באדר תשע"ח (28.2.2018). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב נס הרים. הותיר הורים, אחות ואח.
על מצבתו חקקו בני משפחתו: "אף אחד אינו דומה לך... לוחם של העולם ילד עם חיוך של מלאכים".
עדן חתם על כרטיס "אדי" לתרומת איברים, ולאחר נפילתו קיימו בני משפחתו את צוואתו והסכימו לתרום את איבריו. שסתום ליבו וקרנית עינו נתרמו לחולים.
סבתו עדנה כתבה והלחינה שיר לעדן: "ימים חולפים, הזמן עובר לו / כיליון הדין נחרץ מעל / גורל רוקם ביד נסתרת / עתיד חיים הוא מעורפל. // היכן הם ימים עברו / ילדות ושחר נעורים / לעד, לנצח לא תחזורנה / רקמות ורדים חלומותיי. // אשרי האיש זכה בדרך / אשרי האיש נִחֵש באות / ידע איך לכרוע ברך / לשחות על גל המזלות. // וכשנִטפי נפשי לוהטת / לקח אליו הקב"ה / ואני אשקוט בדומיה לופתת / בצעדים ליד קברו".
חבריו כתבו: "אדם אהוב, אהב את משפחתו ואת חבריו, השקיע את המאה אחוז בכל מה שעשה. היית מעבר לבן אדם, מעבר לאישיות – היית דרך חיים. אנחנו רוצים שאנשים [...] ילמדו עליך וייקחו ממך דברים, שאנשים ירצו להיות כמוך"; "אוהב אותך ומתגעגע, חבר יקר. החיוך וכל הטוב שבך חסרים לעולם"; איזה בן אדם שמח היית".
באתר של תנועת הנוער "בני המושבים" נכתב: "עדן זכור כחניך וגרעינר עם חיוך גדול ומדבק, אהב ללמוד ולעשות טוב. אדם אמיתי וכנה. השאיר חותם על חניכים ומדריכים רבים".
המשפט "דע מאיפה באת ולאן אתה הולך" אפיין את עדן, ושבוע לאחר נפילתו, במרתון ירושלים, הדפיסו במושב נס הרים חולצות עם כיתוב דומה לזכרו: "דע מאיפה באת ולאן אתה רץ", ושלוש-מאות אצנים לבשו את החולצה בריצתם.
הזמר טהר הקדיש לזכרו את השיר "זה בשבילך גיבור", ובו המילים: "אם אתה אומר שאתה בא / תמיד יש לך כאן כיסא / וגם בתוך הבלגן הזה / אנחנו עוד יושבים ובעתיד גם עוד נשב / את כל הדרכים נפנה / אם אתה אומר שאתה בא".
בני משפחה וחברים של עדן קעקעו על גופם את סמלה של חטיבת "גולני" לזכרו. אביו שינה את שם המאפייה שלו שתיקרא על שמו – "הלחם של עדן". גם אחד הקינים של תנועת "בני המושבים" נקרא על שמו – קן "עדן".
בית הספר התיכון שבו למד איגד לחוברת מכתבים שכתבו חבריו לכיתה, ובאתר האינטרנט של חטיבת "גולני" הועלה אלבום עם תמונות ודברים לזכרו.
עדן מונצח באתר ההנצחה של חטיבת "גולני" במחלף גולני, ובגינה ציבורית במושב נס הרים נקרא על שמו גן ובו שבילים, ספסלים ועצי פרי. עם הקמת הגן נפתח גם דף הנצחה בפייסבוק: "גן עדן – גן הנצחה לזכרו של עדן קסנטיני".
העתקת קישור: