שליחת כתבה






אייקון המקום שלי לשנות
המקום שלי לשנות

עומרי שבי

נפל ביום ז' בתשרי תשס"ו (10/10/2005)
מידע כללי

נפל ביום ז' בתשרי תשס"ו (10/10/2005)
בן 21 במותו
דרגה: סמל ראשון
יחידה: חטיבת גולני
מקום מנוחתו: אשדוד (חלקה צבאית)
הורים: ליליאן ויוסף
יישובים: אמונים
מעגל תנועתי: בני המושבים

אמונים
בני המושבים
מידע כללי

נפל ביום ז' בתשרי תשס"ו (10/10/2005)
בן 21 במותו
דרגה: סמל ראשון
יחידה: חטיבת גולני
מקום מנוחתו: אשדוד (חלקה צבאית)
הורים: ליליאן ויוסף
יישובים: אמונים

סיפור חייו

בנם הבכור של ליליאן ויוסף. נולד ביום כ"ט באייר תשמ"ד (30.5.1984) בראשון לציון. עומרי בא לאוויר העולם בבית-החולים "שיבא" בתל השומר והיה תינוק מקסים ששבה את לב כולם. את שנות ילדותו עשה בשכונת קריית ראשון, ביקר בגן פרטי, ולאחר-מכן, עם התפתחות האזור, למד בגנים שהקימה העירייה. את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר הממלכתי "חופית" שבמקום מגוריו וזכור כתלמיד טוב וממושמע.

עומרי היה ילד אחראי וגילה בגרות מפתיעה לגילו. עוד כשהיה תלמיד בכיתה א', היה מקבל את אחותו מור מהגן בסיום יום הלימודים ומחכה עימה עד שאמם תשוב מהעבודה. בשעות אחר הצהריים היו שני האחים מבלים בצוותא, נתונים להשגחת המטפלת, וקשר אמיץ נרקם ביניהם.

עומרי היה ילד חביב ונערץ על כל הילדים בשכונה. הוא אהב מאוד מוזיקה, היה תוסס ונמרץ, ילד שאוהב את החיים ויודע לנצלם היטב. כשהיה בן תשע, נסעו הוא ואחותו עם אמם לחופשה בטורקיה. היתה זו נסיעתו הראשונה של עומרי לחוץ-לארץ והתרגשותו לא ידעה גבול. בעת שעלה למטוס נפעם היה מהכלי הגדול המצליח להתרומם ולהמריא לשמים, והתלהבותו גברה עוד יותר עם נחיתתו בארץ חדשה, עתירת נופים ומראות חדשים. בתום החופשה חזרו השלושה לארץ מרוצים ושמחים ועומרי מיהר לשתף בחוויות את אביו, שנשאר בבית לשמור על גיא, האח הצעיר.

באותה תקופה עברה המשפחה להתגורר במושב אמונים שבדרום הארץ. עומרי שמח במעבר, היה מרוצה מביתו החדש ונקלט במהירות בכיתתו החדשה בבית-הספר היסודי "רגבים" שבמושב. את לימודיו המשיך בחטיבת-הביניים והתיכון של בית-הספר המקיף "באר טוביה", שם למד עד סוף כיתה י"ב. הוא היה תלמיד טוב אשר הקשיב בעניין לשיעורים, הגיע להישגים יפים והיה מעורב במתרחש בסביבת בית-הספר.

עומרי בלט ביכולת הנתינה שלו וידע להעניק תשומת לב למי שהיו זקוקים לעזרה. הוא השתתף בפעילות החברתית ונטל חלק בפעולות התנדבות שאירגן בית-הספר. כחבר בתנועת "הנוער העובד והלומד" של בני המושבים, הדריך במשך שנתיים קבוצת חניכים של המועצה האזורית באר טוביה.

תחביבו העיקרי של עומרי היה צילום. מרגע שהחל לעסוק בכך נדבק בחיידק הצילום וגילה כשרון טבעי לעניין. הוא קיבל מהוריו מצלמה מקצועית ומחשב מתקדם אליו היה מוריד את התמונות שצילם, ובאמצעותו היה צורב אותן על גבי תקליטורים. עומרי הפליא לצלם והיה לצלם הבית של מועדון ה-D&D שבקיבוץ רבדים. צילומיו הועלו דרך קבע לאתר האינטרנט "לילה" - פורטל הבילויים ותרבות הפנאי של ישראל - ועומרי זכה בהכרה שיכולה היתה לסלול בפניו את הדרך להפוך את התחביב למקצוע.

בנובמבר 2002 הגיע מועד גיוסו של עומרי לצה"ל. עומרי תמיד אמר: "אם אני כבר מתגייס - אני הולך לטוב ביותר" ואכן, הגיע לחטיבת גולני. את מסלול הטירונות סיים כחייל חרוץ ומוכשר, הוצב באחד מגדודי החי"ר, ואת הבית היה פוקד רק אחת לשלושה שבועות.

כשנתיים מיום גיוסו עברה אמו של עומרי תאונת-דרכים קשה ועומרי ביקש העברה לבסיס אחר, קרוב יותר לבית, על-מנת שיוכל לסייע לאמו ולטפל בה. בקשתו נענתה והוא הוצב בבסיס שבו שימש כחייט. בכל יום חמישי היה יוצא הביתה לחופשת סוף-שבוע, תומך באמו ועוזר בבית. בהמשך, הועבר לאחד מבסיסי חטיבת גולני ושירת בגדוד 12 כטבח.

עומרי היה אהוב על כל חבריו בבסיס וזכה להערכת מפקדיו. כמי שהתחנך על ערכים של דרך ארץ וכיבוד הזולת ידע תמיד כיצד להעביר את המסר הנכון וקנה לעצמו שם של אדם טוב לב וחבר אמיתי.

לקראת סיום שירותו יצא עומרי עם יחידתו לנופש באילת ונהנה שם מאוד. עומרי ידע להעריך את הרגעים היפים שבחיים, אהב לבלות ולשמוח, וכבר החל לתכנן תוכניות לעתיד שנראה מבטיח. סמוך לחופשת השחרור נשאל עומרי על-ידי מפקדו אם יסכים לסייע במשימת צילום, ועומרי נענה ברצון וללא כל היסוס. עומרי צילם ותיעד את מבצע "לתת" שיחידתו השתתפה בו ואף צולם בעצמו כשהוא שר את שירו של בועז שרעבי "לתת" - שיר הנושא של המבצע. לאחר מכן, התבקש לסייע במשימה נוספת - מורכבת יותר: צילום ותיעוד מטעם צה"ל של יישום תוכנית ההתנתקות. גם הפעם נענה כמובן בחיוב ובמשך חמישה ימים רצופים שהה עם הכוחות המפנים כשהוא מצלם ומתעד את ההתרחשויות.

חלומו הגדול של עומרי היה להיות בעל אופנוע משלו, וזאת למגינת לבה של אמו, שתאונת-הדרכים הקשה שעברה היתה בעת רכיבה על רכב מסוג זה. אך עומרי היה נחוש להוציא רישיון נהיגה על אופנוע, מתוך שביקש לקצר את דרכי הגעתו למקומות הצילום ולהימנע מאיחורים ועיכובים. ואמנם, במהלך חופשת השחרור עבר את הטסט וקיבל את הרישיון הנכסף. ימים ספורים לאחר-מכן, החליט אביו של עומרי להפתיעו. השניים נסעו לתל אביב, שם חיכתה לעומרי מתנה - אופנוע, בדיוק כמו שחלם. עומרי לא ידע את נפשו מרוב אושר ויצא מיד לסבב ביקורים במושבי הסביבה אצל חבריו כדי לשתף אותם בשמחתו. ואולם ההתרגשות הגדולה נקטעה באחת, ואת מקום השמחה תפס אבל כבד ובלתי נתפס.

ביום ח' בתשרי תשס"ו (10.10.2005) נפל עומרי בעת שירותו בתאונת-דרכים שאירעה בכביש אשדוד. עומרי יצא בשעת ערב ממושב אמונים שבו התגורר ונסע לבקר חברה באשדוד. בדרכו חזרה הביתה, כארבע מאות מטרים לפני הרמזור שפונה למושב, התנגש מסיבה לא ברורה במעקה בטיחות ונהרג במקום. בן עשרים-ואחת וחצי היה בנופלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי באשדוד. הותיר הורים, אחות ואח.

אתר האינטרנט "לילה" הנציח את עומרי בהקדשת גלריית תמונות לזיכרו. גלריית הזיכרון משתרעת על פני שמונה עמודים ובה צילומים רבים של עומרי מאירועים שהשתתף בהם. כתובת האתר:

http://www.layla.co.il/ContentView/ContentView.aspx?cimid=47762&e=101&a=31&p=180


חזרה לספר הזיכרון


שיתוף:


הדפסה


סיפור חייהם של כל אחת או אחד מהנופלים נלקח מתוך אתר "יזכור" של משרד הביטחון וזאת באישור אגף משפחות הנצחה ומורשת במשרד הבטחון. אם מצאתם טעות, או אם ברצונכם להעיר ולהוסיף למידע הקיים, ניתן לשלוח פניה ל"ספר הזיכרון" באמצעות הדואר האלקטרוני (zikaron@noal.org.il) בצירוף פרטיכם המלאים.
מערכת "ספר הזיכרון" תבחן כל פניה שתתקבל, ובמידת הצורך יבוצעו עדכונים בסיפור החיים.


ליצירת קשר


רוצים להישאר מעודכנים בכל מה שקורה? הירשמו לניוזלטר של התנועה!